בראשית רבה · פרשה מד

אאחר הדברים האלה היה דבר ה'…

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר [אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ] –

(זהו שכתוב): הָאֵ־ל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ (תהלים יח, לא) – אִם דְּרָכָיו תְּמִימִים, הוּא (עצמו) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (שהוא תמים).

רַב אָמַר: לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף (לזקק ולטהר) בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת. וְכִי מָה אִיכְפַּת לֵיהּ (לו) לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִי שֶׁשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ מִי שֶׁשּׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף (אם אדם שוחט מן הצוואר או מן העורף)? הֱוֵי (הרי) לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף (לזקק ולטהר) בָּהֶם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

דָּבָר אַחֵר: הָאֵ־ל תָּמִים דַּרְכּוֹ (שם) – זֶה אַבְרָהָם (שהיה תמים), שֶׁנֶּאֱמַר: וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ (נחמיה ט, ח).

אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא) – שֶׁצֵּרְפוֹ (שבחן אותו) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ.

מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ (שם) – (שנאמר לאברהם): אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ.

בדבר אחר אחר הדברים

דָּבָר אַחֵר: אַחַר הַדְּבָרִים [הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם] –

כְּתִיב (כתוב): חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ (משלי יד, טז) – חָכָם יָרֵא (שם) – (זה אברהם, שנאמר לו): אַל תִּירָא אַבְרָם.

(וכתוב): אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת ה' וְסוּר מֵרָע (משלי ג, ז) – אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ (שם) – בַּמֶּה שֶׁאַתְּ (שאתה) רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ (בכוכבים, ומסתפק): תֹּאמַר (שמא) שֶׁאֲנִי מוֹלִיד, תֹּאמַר (שמא) שֶׁאֵין אֲנִי מוֹלִיד. יְרָא אֶת ה' (שם) – (ולכן נאמר לו): אַל תִּירָא אַבְרָם.

רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא פָּתַח (פתח את דרשתו בפסוק): רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר [וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת] (משלי יא, יח) –

רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר (שם) – זֶה נִמְרוֹד, שֶׁהָיוּ פְּעֻלּוֹתָיו עַל שָׁקֶר (של שקר, שלא התקיימו).

וְזֹרֵעַ צְדָקָה (שם) – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח, יט).

שֶׂכֶר אֱמֶת (משלי יא, יח) – (שנאמר לאברהם): אַל תִּירָא אַבְרָם [אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד].

גדבר אחר אל תירא אברם הדא…

דָּבָר אַחֵר: אַל תִּירָא אַבְרָם – הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא, ח).

אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ (שם, ט) – מִמֶּסְפּוֹטַמְיָא (מארם נהריים) וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ (ומן הארצות הסמוכות לה).

וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ (שם) – מִמְּפֻלָּשִׁין שֶׁבָּהּ (מן המקומות המפורסמים שבה; או: מגדוליה).

קְרָאתִיךָ (שם) – זִמַּנְתִּיךָ (הזמנתי אותך).

בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ (שם) – בְּחַרְתִּיךָ (שם) – בְּאַבְרָם (כשהיה שמך אברם), וְלֹא מְאַסְתִּיךָ (שם) – בְּאַבְרָהָם (כשנקרא שמך אברהם).

אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱ־לֹהֶיךָ (שם, י) –

אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב: גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי (בראשית כז, כא), נִשְׁפְּכוּ מַיִם עַל שׁוֹקָיו (של יעקב, מרוב פחד) וְהָיָה לִבּוֹ רָפֶה כְּשַׁעֲוָה, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, וְהָיוּ אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּמַרְפֵּקוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא יִפֹּל, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱ־לֹהֶיךָ (ישעיה מא, י) – לֹא תִּשְׁוָע (אל תהיה רך כשעווה).

אִמַּצְתִּיךָ (שם) – בְּמִיכָאֵל, אַף עֲזַרְתִּיךָ (שם) – בְּגַבְרִיאֵל.

הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ [כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ] (שם, יא) – אֵלּוּ שֶׁהֵם שׂוֹטְנִים בָּךְ (ששונאים אותך).

יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ (שם) – אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין עִמְּךָ מְרִיבָה.

תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם [אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ] (שם, יב) – אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין עִמְּךָ מַצּוּת (קטטה).

כִּי אֲנִי ה' אֱ־לֹהֶיךָ [מַחֲזִיק יְמִינֶךָ] הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא (שם, יג) – שֶׁנֶּאֱמַר (לאברהם): אַל תִּירָא אַבְרָם.

דאנכי מגן לך רבי לוי אמר…

אָנֹכִי מָגֵן לָךְ – רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּין (שתי דרשות), וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָדָא (וחכמים אומרים דרשה אחת).

רַבִּי לֵוִי אָמַר: לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: תֹּאמַר (שמא) אוֹתָן אֻכְלוּסִין (המונים) שֶׁהָרַגְתִּי שֶׁהָיָה בָּהֶם צַדִּיק אֶחָד וִירֵא שָׁמַיִם אֶחָד?

מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי פַּרְדֵּסוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, רָאָה חֲבִילָה שֶׁל קוֹצִים וְיָרַד וּנְטָלָהּ, וְהֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ. הִתְחִיל (האיש) מִטַּמֵּן (מתחבא) מִפָּנָיו. אָמַר לוֹ (המלך): מִפְּנֵי מָה אַתָּה מִטַּמֵּן (מתחבא)? כַּמָּה פּוֹעֲלִים הָיִיתִי צָרִיךְ שֶׁיָּקֹשּׁוּ (שילקטו) אוֹתָהּ, עַכְשָׁיו שֶׁקָּשַׁשְׁתָּ (שליקטת) אוֹתָהּ בּוֹא וְטֹל שָׂכָר.

כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אוֹתָן אֻכְלוּסִין (המונים) שֶׁהָרַגְתָּ קוֹצִים כְּסוּחִים (קצוצים) הָיוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים (ישעיה לג, יב).

רַבִּי לֵוִי אָמַר אוֹחָרִי (דרשה אחרת): לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: תֹּאמַר (שמא) אוֹתָן הַמְּלָכִים שֶׁהָרַגְתִּי שֶׁבְּנֵיהֶם מְכַנְסִין אֻכְלוּסִין (אוספים המונים) וּבָאִים וְעוֹשִׂים עִמִּי מִלְחָמָה?

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּירָא אָנֹכִי מָגֵן לָךְ – מָה הַמָּגֵן הַזֶּה, אֲפִלּוּ כָּל הַחֲרָבוֹת בָּאוֹת עָלֶיהָ הִיא עוֹמֶדֶת כְּנֶגְדָן, כָּךְ אַתְּ (אתה), אֲפִלּוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְכַּנְסִין עָלֶיךָ נִלְחָם אֲנִי כְּנֶגְדָּן.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָדָא (וחכמים אומרים דרשה אחת): לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: יָרַדְתִּי לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתִּי, יָרַדְתִּי לְמִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים וְנִצַּלְתִּי, תֹּאמַר (שמא) שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי שְׂכָרִי (שכבר קיבלתי את שכרי) בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לִי כְּלוּם לֶעָתִיד לָבוֹא?

אָמַר (לו) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּירָא אָנֹכִי מָגֵן לָךְ ('מגן' בארמית: חינם) – וְכָל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה חִנָּם עָשִׂיתִי עִמָּךְ, אֲבָל שְׂכָרְךָ מְתֻקָּן (מוכן) לֶעָתִיד לָבוֹא – שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ).

הרבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם…

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא תַּרְוֵיהוֹן (שניהם) בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא (אמרו):

רַבִּי יוּדָן אָמַר: בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'אַחֲרֵי' – סָמוּךְ (סמוך בזמן למה שלפניו), 'אַחַר' – מוּפְלָג (רחוק בזמן ממה שלפניו).

וְרַב הוּנָא אָמַר: בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'אַחַר' – סָמוּךְ, 'אַחֲרֵי' – מוּפְלָג.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – אַחַר הִרְהוּרֵי דְּבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם. מִי הִרְהֵר? אַבְרָהָם הִרְהֵר, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כָּרַתָּ בְּרִית עִם נֹחַ שֶׁאֵינְךָ מְכַלֶּה אֶת בָּנָיו, עָמַדְתִּי וְסִגַּלְתִּי (וצברתי) מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וְדָחֲתָה בְּרִיתִי לִבְרִיתוֹ (ובריתי דחתה את בריתו, שהרי הרגתי רבים מבניו). תֹּאמַר (שמא) שֶׁאַחֵר עוֹמֵד וּמְסַגֵּל (וצובר) מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי וְתִדְחֶה בְּרִיתוֹ לִבְרִיתִי (ובריתו תדחה את בריתי)?

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִנֹּחַ לֹא הֶעֱמַדְתִּי מָגִנִּים שֶׁל צַדִּיקִים (צדיקים שמגינים על דורם), אֲבָל מִמְּךָ אֲנִי מַעֲמִיד מָגִנִּים שֶׁל צַדִּיקִים (צדיקים שמגינים על דורם). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנֶיךָ בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, אֲנִי רוֹאֶה צַדִּיק אֶחָד שֶׁבָּהֶם וּמַכְרִיעוֹ עֲלֵיהֶם (ושוקל אותו כנגד כולם), שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לְמִדַּת הַדִּין דַּי, אֲנִי נוֹטְלוֹ (מן העולם) וּמְכַפֵּר (במיתתו) עֲלֵיהֶם.

והיה דבר ה' אל אברם במחזה…

הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר – עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת (בעשרה שמות נקראת הנבואה): נְבוּאָה, חָזוֹן, הֲטָפָה, דִּבּוּר, אֲמִירָה, צִוּוּי, מַשָּׂא, מָשָׁל, מְלִיצָה, חִידָה.

וְאֵיזוֹ הִיא קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: חָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי (ישעיה כא, ב).

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: דִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת (בראשית מב, ל).

רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): מַשָּׂא, כְּמַשְׁמָעוֹ (משא כבד), שֶׁנֶּאֱמַר: כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי (תהלים לח, ה).

גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל אַבְרָם שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ (שדיבר ה' עימו) בְּדִבּוּר וּבֶחָזוֹן (בשני הלשונות הקשים), שֶׁנֶּאֱמַר: הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה.

זאל תירא אברם ממי נתירא? רבי…

אַל תִּירָא אַבְרָם – מִמִּי נִתְיָרֵא? רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: מִשֵּׁם (בן נח, הוא מלכי צדק) נִתְיָרֵא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): רָאוּ אִיִּים וְיִרָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ (ישעיה מא, ה) –

מָה אִיִּים הַלָּלוּ מְסֻיָּמִים (ניכרים) בַּיָּם, כָּךְ הָיוּ אַבְרָהָם וְשֵׁם מְסֻיָּמִים (ניכרים) בָּעוֹלָם.

וְיִרָאוּ (שם) – זֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה וְזֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה: זֶה (אברהם) נִתְיָירֵא מִזֶּה (משם), לוֹמַר: שֶׁמָּא תֹּאמַר שֵׁם שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ עָלַי שֶׁהָרַגְתִּי אֶת בָּנָיו (שמא שם נוטר לי בליבו על שהרגתי את בניו, מלכי עילם), וְזֶה (שם) נִתְיָרֵא מִזֶּה (מאברהם), לוֹמַר: שֶׁמָּא תֹּאמַר אַבְרָהָם שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ עָלַי שֶׁהֶעֱמַדְתִּי רְשָׁעִים (שמא אברהם נוטר לי בליבו על שיצאו ממני רשעים).

קְצוֹת הָאָרֶץ (שם) – זֶה שָׁרוּי בְּקִצּוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְזֶה שָׁרוּי בְּקִצּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן (שם) – זֶה קָרַב אֵצֶל זֶה וְזֶה קָרַב אֵצֶל זֶה.

אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ (שם, ו) – זֶה עוֹזֵר לָזֶה בִּבְרָכוֹת, וְזֶה עוֹזֵר לָזֶה בְּמַתָּנוֹת: זֶה (שם) עוֹזֵר לָזֶה (לאברהם) בִּבְרָכוֹת (שנאמר): וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵ־ל עֶלְיוֹן (בראשית יד, יט), וְזֶה (אברהם) עוֹזֵר לָזֶה (לשם) בְּמַתָּנוֹת (שנאמר): וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל (שם, כ).

וַיְחַזֵּק חָרָשׁ (ישעיה מא, ז) – זֶה שֵׁם, שֶׁעָשָׂה אֶת הַתֵּבָה (עם נח אביו).

אֶת צֹרֵף (שם) – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁצְּרָפוֹ (שבחן אותו) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ.

מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם (שם) – שֶׁהֶחֱלִיק (אברהם) פַּטִּישׁוֹ וְהָלַם אֶת כָּל בָּאֵי עוֹלָם בְּדֶרֶךְ אַחַת לַמָּקוֹם (שהכה בפטישו, בתוכחותיו, וקירב את כל באי העולם בדרך אחת אל הקדוש ברוך הוא).

אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא (שם) – אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן אוֹמְרִין: מוּטָב לְהִדָּבֵק בֵּאלוֹהַּ שֶׁל אַבְרָהָם וְלֹא נִדָּבֵק בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל נִמְרוֹד.

וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים (שם) – הֶחֱזִיק אַבְרָהָם אֶת שֵׁם בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

לֹא יִמּוֹט (שם) – (זה) אַבְרָהָם.

חויאמר אברם אדני ה' מה תתן…

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי –

אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם 'שְׁאַל' (שאמר להם הקדוש ברוך הוא: בקש), וְאֵלּוּ הֵן: שְׁלֹמֹה וְאָחָז וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (שכתוב): בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ (מלכים א ג, ה).

אָחָז, דִּכְתִיב (שכתוב): שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' (ישעיה ז, יא).

מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (שכתוב בו): שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ (תהלים ב, ח).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: אָנוּ מְבִיאִים עוֹד שְׁנַיִם מִן הַהַגָּדָה (מן הדרשה): אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב.

אַבְרָהָם, דִּכְתִיב בֵּיהּ (שכתוב בו): אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי – אֵינוֹ אוֹמֵר 'מַה תִּתֶּן לִי' אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ (אלא משום שאמר לו הקדוש ברוך הוא): שְׁאַל (בקש).

יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (שכתוב): וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ (בראשית כח, כב) – אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ (אלא משום שאמר לו הקדוש ברוך הוא): שְׁאַל (בקש).

טרבי יודן ורבי איבו בשם רבי…

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן (אמרו): שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד: אַבְרָהָם וְדָוִד.

אַבְרָהָם, כְּתִיב בֵּיהּ (כתוב בו): אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי [וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי] – אָמַר לְפָנָיו (אברהם לפני הקדוש ברוך הוא): רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד בָּנִים וּלְהַכְעִיסְךָ (בנים שיכעיסו אותך), מוּטָב לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (מוטב לי שאלך בלא בנים).

דָּוִד אָמַר: חָקְרֵנִי אֵ־ל וְדַע לְבָבִי [בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי] (תהלים קלט, כג) – דַּע הַפּוֹרְשִׁים מִמֶּנִּי (את הבנים שייצאו ממני). וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם (שם, כד) – אָמַר לְפָנָיו (דוד לפני הקדוש ברוך הוא): רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד בָּנִים לְהַעֲצִיבְךָ (בנים שיעציבו אותך), מוּטָב לִי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם (מוטב לי שאלך בדרך כל העולם, כלומר שאמות, בלא בנים).

וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי – רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בֶּן מֶשֶׁק בֵּיתִי – זֶה לוֹט, שֶׁנַּפְשׁוֹ שׁוֹקֶקֶת עָלָיו לְיוֹרְשֵׁנִי (שנפשו משתוקקת לרשת אותי). הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר – שֶׁבִּשְׁבִילוֹ (שבשביל לוט) רָדַפְתִּי מְלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק וַעֲזָרַנִי הָאֵ־ל ('אליעזר' – האל עזר).

רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר: בֶּן מֶשֶׁק בֵּיתִי – בַּר בֵּיתִי (בן ביתי), הוּא אֱלִיעֶזֶר, שֶׁעַל יָדוֹ (שבעזרתו) רָדַפְתִּי מְלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק, וֶאֱלִיעֶזֶר הָיָה שְׁמוֹ (ממש), שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת (בראשית יד, יד) – מִנְיַן אֱלִיעֶזֶר הֲוָה (היה) שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת (המילה 'אליעזר' בגימטרייה 318).

יויאמר אברם הן לי לא נתתה…

וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע –

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: (אמר אברהם:) הַמַּזָּל דּוֹחְקֵנִי (מזלי שבכוכבים לוחץ עליי) וְאוֹמֵר לִי: אַבְרָם, אֵין אַתְּ (אתה) מוֹלִיד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵן כִּדְבָרֶיךָ (כן הוא כדבריך), אַבְרָם לֹא מוֹלִיד, אַבְרָהָם מוֹלִיד. (וכן:) שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי (בראשית יז, טו) – שָׂרַי לֹא תֵּלֵד, שָׂרָה תֵּלֵד.

יאוהנה דבר ה' אליו לאמר לא…

וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ [זֶה] –

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא (אמרו): ה' אֵלָיו, דְּבַר ה' אֵלָיו, וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו – (כל מילה שנוספה בכתוב מלמדת:) מַלְאָךְ אַחַר מַלְאָךְ, דִּבּוּר אַחַר דִּבּוּר. (אמר לו הקדוש ברוך הוא:) אֲנִי וּשְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים נִגְלִים עָלֶיךָ וְאוֹמְרִים לְךָ: לוֹט לוּטָא לָא יָרֵית לְאַבְרָם (לוט הארור לא יירש את אברם).

רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא (אמרו): כְּתִיב (כתוב): וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו – וְהִנֵּה ה' בָּא וְדִבּוּר עִמּוֹ (ה' עצמו בא, והדיבור עימו).

יבויוצא אתו החוצה

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה –

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי (אמר): וְכִי מִחוּץ לָעוֹלָם הוֹצִיאוֹ, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה? אֶלָּא אַחְוֵי לֵיהּ שׁוֹקְקֵי שְׁמַיָּא (הראה לו את רחובות השמים), הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת (משלי ח, כו).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ, הוּא דַּאֲמַר לֵיהּ (זהו שאמר לו): הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה – אֵין הַבָּטָה אֶלָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.

רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): (אמר לו הקדוש ברוך הוא:) נָבִיא אַתְּ (אתה) וְאֵין אַתְּ (אתה) אַסְטְרוֹלוֹגוֹס (חוזה בכוכבים), שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא (בראשית כ, ז).

בִּימֵי יִרְמְיָהוּ בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ (לתלות את גורלם בכוכבים), וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י, ב) – כְּבָר אַבְרָהָם אֲבִיכֶם בִּקֵּשׁ לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ.

וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: עַד דְּסַנְדְּלָא בְּרַגְלָיךְ דְּרִיס כּוּבָא (כל עוד הסנדל ברגלך, דרוך על הקוץ) – וְכָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן לְמַטָּה מֵהֶם (מן הכוכבים) הוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, אֲבָל אַתְּ (אתה) שֶׁאַתְּ (שאתה) נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶם, דָּיְישֵׁם (דרוך עליהם).

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְבַטְּלִים גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְאֵלּוּ הֵם: תְּפִלָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה, וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֶמְרוּ בְּפָסוּק אֶחָד, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב):

וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ (דברי הימים ב ז, יד) – זוֹ תְּפִלָּה.

וִיבַקְשׁוּ פָנַי (שם) – הֲרֵי צְדָקָה, כְּמָא דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ (תהלים יז, טו).

וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים (דברי הימים ב ז, יד) – זוֹ תְּשׁוּבָה.

וְאַחַר כָּךְ: [וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם] וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם (שם).

רַבִּי הוּנָא בַּר רַב יוֹסֵף אָמַר: אַף שִׁנּוּי שֵׁם וּמַעֲשֶׂה טוֹב.

שִׁנּוּי הַשֵּׁם – מֵאַבְרָהָם (שנאמר): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם (בראשית יז, ה).

מַעֲשֶׂה טוֹב – מֵאַנְשֵׁי נִינְוֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא הָאֱ־לֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ [מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱ־לֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה] (יונה ג, י).

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף שִׁנּוּי מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (בראשית יב, א) (ואחר כך נאמר: ואעשך לגוי גדול).

רַבִּי מוּנָא אָמַר: אַף הַתַּעֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה (ביום התענית) (תהלים כ, ב).

רָבָא בַּר מַחְסֵיָא וְרַבִּי חָמָא בֶּן גּוּרְיוֹן בְּשֵׁם רַב אָמַר: יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם (לביטול חלום רע) כָּאֵשׁ בִּנְעֹרֶת (כאש בפסולת הפשתן, שהיא שורפת אותה מיד).

אָמַר רַב יוֹסֵף: וּבוֹ בַּיּוֹם (ביום שחלם), וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.

יגויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך…

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים ('אור' – אש, כלומר כבשן האש) –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבָּנָן (וחכמים, נחלקו):

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר: מִיכָאֵל יָרַד וְהִצִּילוֹ (את אברהם) מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (עצמו) הִצִּילוֹ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים. וְאֵימָתַי יָרַד מִיכָאֵל? בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

ידויאמר אדני ה' במה אדע

וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע [כִּי אִירָשֶׁנָּה] –

רַבִּי חִיָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לֹא כְּקוֹרֵא תִּגָּר (לא כמתלונן ומפקפק בהבטחה), אֶלָּא אָמַר לוֹ (אברהם לקדוש ברוך הוא): בְּאֵיזוֹ זְכוּת (יירשו בניי את הארץ)? אָמַר לוֹ (הקדוש ברוך הוא): בַּכַּפָּרוֹת (בזכות הקרבנות המכפרים) שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְפָנֶיךָ.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת [וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ] – הֶרְאָה לוֹ שְׁלֹשָׁה מִינֵי פָּרִים וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי שְׂעִירִים וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי אֵילִים.

שְׁלֹשָׁה מִינֵי פָּרִים: פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּפַר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת (פר העלם דבר של ציבור), וְעֶגְלָה עֲרוּפָה.

וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי שְׂעִירִים: שְׂעִירֵי רְגָלִים, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּשְׂעִירָה שֶׁל יָחִיד (חטאת יחיד).

וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי אֵילִים: אָשָׁם וַדַּאי, וְאָשָׁם תָּלוּי, וְכִבְשָׂה שֶׁל יָחִיד (חטאת יחיד).

וְתֹר וְגוֹזָל – תּוֹר וּבַר יוֹנָה (ובן יונה).

וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה – רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבָּנָן (וחכמים, נחלקו):

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: כָּל הַכַּפָּרוֹת הֶרְאָה לוֹ, וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה (מנחת חוטא של דל שבדלים) לֹא הֶרְאָה לוֹ.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): אַף עֲשִׂירִית הָאֵיפָה (מנחת חוטא) הֶרְאָה לוֹ, נֶאֱמַר כָּאן: וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (במנחה): וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַה' (ויקרא ב, ח).

וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר – הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמַּבְדִּילִים בְּעוֹלַת הָעוֹף (מפרידים את ראשה מגופה) וְאֵין מַבְדִּילִים בְּחַטַּאת הָעוֹף.

טודבר אחר קחה לי עגלה משלשת…

דָּבָר אַחֵר: קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת – זוֹ בָּבֶל, שֶׁהֶעֱמִידָה שְׁלֹשָׁה מְלָכִים: נְבוּכַדְנֶצַּר וֶאֱוִיל מְרוֹדַךְ וּבֵלְשַׁצַּר.

וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת – זוֹ מָדַי, שֶׁהָיְתָה מַעֲמִידָה שְׁלֹשָׁה מְלָכִים: כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ – זוֹ יָוָן. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן (נחלקו): רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: כָּל הָרוּחוֹת (כל צדדי העולם) כָּבְשׁוּ בְּנֵי יָוָן, וְרוּחַ מִזְרָחִית (ואת צד מזרח) לֹא כָּבָשׁוּ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן: וְהָכְתִיב (והרי כתוב): רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל (דניאל ח, ד)? (תשובה:) הוּא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר (זו דעתו של רבי אלעזר, שמכאן ראייתו), דְּלָא אֲמַר מִזְרָחִית (שלא אמר הכתוב מזרחית).

וְתֹר וְגוֹזָל – זוֹ מַלְכוּת אֱדוֹם, תּוֹר הוּא (עוף טהור הוא למראה) אֶלָּא שֶׁגַּזְלָן הוּא ('גוזל' – לשון גזל).

דָּבָר אַחֵר: וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה [וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ] – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו): רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: שָׂרֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (שרי האומות) הֶרְאָה לוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל הֶרְאָה לוֹ.

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה (לדעתו של רבי יהודה): קָתֶדְרִין דְּדֵין לָקֳבֵל קָתֶדְרִין דְּדֵין (כיסאות המלכות של זה מול כיסאות המלכות של זה).

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה (לדעתו של רבי נחמיה): שֶׁשָּׁם ('בתוך' – בלשכת הגזית) הָיוּ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה (סנהדרין גדולה) שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וּמְחַתֶּכֶת דִּינֵיהֶם (ופוסקת את דיניהם) שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר – רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל מִי שֶׁהוּא מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל (שעומד מול הגל ואינו נכנע לו) – הַגַּל שׁוֹטְפוֹ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל (שנכנע לגל) – אֵין הַגַּל שׁוֹטְפוֹ.

טזוירד העיט על הפגרים אמר רבי…

וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים – אָמַר רַבִּי אַסֵי: נְסַב אַבְרָהָם מַכִּישָׁה וַהֲוָה מָכֵישׁ לְהוֹן וְלֹא הָיוּ מִכַּתְּשִׁין (לקח אברהם מקל והיה מכה בהם, בעופות הדורסים, ולא היו מוכים, כלומר לא עלה בידו לגרשם), אַף עַל פִּי כֵן: וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם – בִּתְשׁוּבָה (הבריח אותם בכוח התשובה).

אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה: (רמז לו הקדוש ברוך הוא:) לִכְשֶׁיֵּעָשׂוּ בָנֶיךָ פְּגָרִים בְּלֹא גִּידִים וַעֲצָמוֹת, זְכוּתְךָ עוֹמֶדֶת לָהֶן.

יזויהי השמש לבוא רבי יהושע דסכנין…

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין (מסכנין) בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה (תחילת נפילתו של אדם היא השינה), דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא עָבֵיד עֲבוֹדָה (ישן לו ואינו עמל בתורה, ישן לו ואינו עושה מלאכה).

רַב אָמַר: שְׁלשָׁה תַּרְדֵּמוֹת הֵן: תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה (שינה כבדה כאבן דוממת).

תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה (שנאמר): וַיַּפֵּל ה' אֱ־לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן (בראשית ב, כא).

תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה (שנאמר): וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם.

וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה (שינה כבדה כאבן דוממת), שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם (שמואל א כו, יב).

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (שכתוב): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה (ישעיה כט, י).

רַבִּי חֲנִינָה בַּר יִצְחָק אָמַר: שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן (שלושה דברים הם מעין מוקטן של דבר גדול מהם, כעלה שנשר מן העץ): נוֹבְלוֹת מִיתָה – שֵׁנָה, נוֹבְלוֹת נְבוּאָה – חֲלוֹם, נוֹבְלוֹת הָעוֹלָם הַבָּא – שַׁבָּת.

רַבִּי אָבִין מוֹסִיף תַּרְתֵּין (שתיים): נוֹבְלוֹת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה – גַּלְגַּל חַמָּה, נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה – תּוֹרָה.

וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו –

אֵימָה – זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב (שכתוב): בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא (אז נבוכדנצר התמלא חמה, ו'אימה' נדרשת כמו 'חימה') (דניאל ג, יט).

חֲשֵׁכָה – זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית (בגזרת המן).

גְּדֹלָה – זוֹ יָוָן. רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן (וחכמים, נחלקו במה גדולתה): רַבִּי סִימוֹן אָמַר: (העמידה יוון) מֵאָה וְעֶשְׂרִים דּוּכָסִים (שרים), מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִפַּרְכוּן (מושלים), מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִסְטְרַטְלִיטִין (מפקדי צבא). וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים (שישים מכל סוג), דִּכְתִיב (שכתוב): נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב (דברים ח, טו) – נָחָשׁ (שם) – זוֹ בָּבֶל, שָׂרָף (שם) – זוֹ מָדַי, עַקְרָב (שם) – זֶה יָוָן. מָה עַקְרָב זוֹ יוֹלֶדֶת לְשִׁשִּׁים שִׁשִּׁים (שישים שישים בבת אחת), כָּךְ הֶעֱמִידָה מַלְכוּת יָוָן מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים (שישים מכל סוג).

נֹפֶלֶת עָלָיו – זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ (ירמיה מט, כא).

וְיֵשׁ שֶׁמַּחְלִיפִין (את הסדר):

נֹפֶלֶת עָלָיו – זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ (שכתוב בה): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל (ישעיה כא, ט).

גְּדֹלָה – זוֹ מָדַי, דִּכְתִיב (שכתוב): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר ג, א).

חֲשֵׁכָה – זוֹ יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל: כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּא־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

אֵימָה – זוֹ אֱדוֹם, דִּכְתִיב (שכתוב): וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה (והנה חיה רביעית, נוראה ומאיימת וחזקה מאוד) (דניאל ז, ז).

יחויאמר לאברם ידע תדע כי גר…

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ –

יָדֹעַ – שֶׁאֲנִי מְפַזְּרָן, תֵּדַע – שֶׁאֲנִי מְכַנְסָן.

יָדֹעַ – שֶׁאֲנִי מְמַשְׁכְּנָן (מוסר אותם כמשכון ביד האומות), תֵּדַע – שֶׁאֲנִי פּוֹרְקָן (פודה אותם).

יָדֹעַ – שֶׁאֲנִי מְשַׁעְבְּדָן, תֵּדַע – שֶׁאֲנִי גּוֹאֲלָן.

כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם – מִשֶּׁיֵּרָאֶה לְךָ זָרַע (החשבון מתחיל משעה שייוולד לך זרע, יצחק).

אָמַר רַבִּי יוּדָן: גֵּרוּת – בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם (בכל ארץ שאינה שלהם), עַבְדּוּת (ו)עִנּוּי – לְאַסְפַּטְיָא שֶׁלָּהֶם (במקום שהוכן להם, כלומר במצרים; או: עד שיושלם החשבון שלהם).

יטוגם את הגוי אשר יעבדו דן…

וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי – הָיָה לוֹ לוֹמַר 'גַּם', מַאי (מה) 'וְגַם'? אֶלָּא גַּם – הוּא מִצְרַיִם, וְגַם – לְרַבּוֹת אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת (ארבע המלכויות שישעבדו את ישראל, שגם אותן ידון).

אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי – רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא (אמר): בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ (ד' ונ' שבמילה 'דן') הִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו, וְשֶׁאִם יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה גּוֹאֲלָן בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת (בשמו בן שבעים ושתיים האותיות).

דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יוּדָן: מִ'לָּבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי' עַד 'מוֹרָאִים גְּדֹלִים' (דברים ד, לד) אַתָּה מוֹצֵא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה הֵם (האותיות שם), אֱמֹר לוֹ: צֵא מֵהֶם (הוצא מהן את המילה) 'גּוֹי' שֵׁנִי, שֶׁאֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן.

רַבִּי אָבִין אָמַר: בִּשְׁמוֹ גְּאָלָן, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת.

כואחרי כן יצאו ברכש גדול אמר…

וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל – אָמַר רַבִּי אַחָא: 'אַחַר כֵּן' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא 'אַחֲרֵי' (האות י' רומזת לעשר) – מִשֶּׁאָבִיא עֲלֵיהֶם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וּלְאַחַר כָּךְ יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

אָמַר לוֹ (אברהם לקדוש ברוך הוא): אַף אֲנִי בְּשִׁעְבּוּד (האם גם אני בכלל השעבוד)? אָמַר לוֹ (הקדוש ברוך הוא): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם [תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה] (בראשית טו, טו).

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שְׁלשָׁה הֵם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם 'בְּשֵׂיבָה טוֹבָה': אַבְרָהָם – הָיָה שָׁוֶה לוֹ (היה ראוי לכך), דָּוִד – שָׁוֶה לוֹ (היה ראוי לכך), גִּדְעוֹן – לֹא שָׁוֶה לוֹ (לא היה ראוי לכך). לָמָּה? (שנאמר:) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד (שופטים ח, כז) – לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

כאויהי השמש באה ועלטה היה אמיטתא…

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה – אֲמִיטְתָא הֲוָת (חשכה הייתה).

וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד – שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הֶרְאָה לוֹ (הקדוש ברוך הוא לאברהם): גֵּיהִנֹּם, וּמַלְכֻיּוֹת (שעבוד המלכויות), וּמַתַּן תּוֹרָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

אָמַר לוֹ (הקדוש ברוך הוא): כָּל זְמַן שֶׁבָּנֶיךָ עֲסוּקִים בִּשְׁתַּיִם (בתורה ובעבודת בית המקדש), הֵם נִצּוֹלִים מִשְׁתַּיִם (מגיהינום ומשעבוד המלכויות). פֵּרְשׁוּ מִשְׁתַּיִם (מן התורה ומן העבודה) – הֵם נִדּוֹנִין בִּשְׁתַּיִם (בגיהינום ובמלכויות).

אָמַר לוֹ (הקדוש ברוך הוא): בַּמֶּה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיֵּרָדוּ (שייענשו) בָנֶיךָ, בַּגֵּיהִנֹּם אוֹ בַּמַּלְכֻיּוֹת?

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר: אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם (דברים לב, ל) – זֶה אַבְרָהָם (שנקרא 'צור'), וַה' הִסְגִּירָם (שם) – מְלַמֵּד שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְבָרָיו.

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אִידֵי וְרַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמְרוּ: אַבְרָהָם בֵּרַר גֵּיהִנֹּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת.

רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר: כָּךְ הָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם יוֹשֵׁב וְתָמֵהַּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, אָמַר: בַּמָּה אֶבְרֹר, בְּגֵיהִנֹּם אוֹ בְמַלְכֻיּוֹת? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַבְרָהָם, קְטַע הָדֵין מוֹנִיטָא מִן כַּדּוּ (חתוך את המטבע הזה מעכשיו, כלומר הכרע בדבר מיד; או: הפסק את הצער הזה מעכשיו).

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר – מַהוּ (מה הכוונה) לֵאמֹר? בָּאנוּ לְמַחֲלֹקֶת (הדבר תלוי במחלוקת של) רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אִידֵי וְרַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר: אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אִידֵי וְרַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמְרוּ: אַבְרָהָם בֵּרַר גֵּיהִנֹּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם (תהלים סו, יב).

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אַף קְרִיעַת יַם סוּף הֶרְאָה לוֹ (לאברהם), דִּכְתִיב (שכתוב): אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים (תהלים קלו, יג).

כבביום ההוא כרת ה' את אברם…

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר –

רַבִּי יוּדָן (אמר:) וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא (נחלקו): חַד (אחד) אָמַר: הָעוֹלָם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ (הקדוש ברוך הוא לאברהם), אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא לֹא גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא (והאחר) אָמַר: אֶחָד הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחָד הָעוֹלָם הַבָּא גִּלָּה לוֹ.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (נחלקו): חַד (אחד) אָמַר: עַד הַיּוֹם הַזֶּה (עד יציאת מצרים) גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא (והאחר) אָמַר: עַד הַיּוֹם הַהוּא (עד ימות המשיח) גִּלָּה לוֹ.

לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי – רַב הוּנָא וְרַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (אמרו): אַף מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂה (נחשב כמעשה שכבר נעשה), שֶׁנֶּאֱמַר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי – 'אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' (תהלים קז, ב) – 'אֲשֶׁר הוּא גוֹאֲלָם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר גְּאָלָם (שם).

אָמַר רַבִּי אָבוּן: 'כִּי פּוֹדֶה ה' אֶת יַעֲקֹב' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב (ירמיה לא, י).

רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם (זכריה י, ח) – 'כִּי אֶפְדֵּם' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא כִּי פְדִיתִים (שם).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: 'וְיִבְרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא וּבָרָא [ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן] (ישעיה ד, ה) – כְּבָר הִיא בְּרוּאָה וּמְתֻקֶּנֶת.

כג

[אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי (בראשית טו, יט–כא).]

רַבִּי דוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר כָּאן (ברשימת העמים) הַחִוִּי, לְפִיכָךְ הוּא מֵבִיא רְפָאִים תַּחְתֵּיהֶם (במקומם).

רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן (אמר): כָּךְ עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם (של הקדוש ברוך הוא) לְהַנְחִיל לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶרֶץ עֲשָׂרָה עֲמָמִים: אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא שִׁבְעָה: אֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי – הֲרֵי שִׁבְעָה.

וְלָמָּה נָתַן לָהֶם שִׁבְעָה (ולא עשרה), וְאֵיזֶה הֵם הַשְּׁלשָׁה שֶׁלֹא נִתַּן לָהֶם?

רַבִּי אוֹמֵר: עֲרָבְיָה שַׁלְמָיָה נְוָטְיָה (שלושתם שמות ארצות).

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: דַּרְמוּסְקוֹס וְאַסְיָא וְאַסְפַּמְיָא (דמשק, אסיה וספרד).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר: אַסְיָא וּתְרַקֵי וְקַרְטָגִינָה (אסיה, תרקיה וקרתגו).

רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): "אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן" (על פי דניאל יא, מא) הֵם הַשְּׁלשָׁה שֶׁלֹא נִתַּן לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר (דברים ב, ה).

וּבְמוֹאָב כְּתִיב (כתוב): אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה (שם, ט) (וכן נאמר בבני עמון).

קְנִזִּי – הוּא מֵעֵשָׂו, קֵינִי וְקַדְמוֹנִי – הוּא מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב.

אֲבָל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יַחְזְרוּ וְיִהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְקַיֵּם מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שהבטיח לאברהם עשרה עממים). אֲבָל עַכְשָׁו שִׁבְעָה נָתַן לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ (דברים ז, א).

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: חֲזִירְתָּא רָעֲיָא בַּעֲשָׂרָה וְאִמַרְתָּא וְלָא בְחַד (החזירה רועה עם עשרה גורים, והכבשה אפילו לא עם אחד). כָּל אִילֵין אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם דְּיָהֵב לֵיהּ (את כל אלה אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם שייתן לו): אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי [וְאֵת הַקַּדְמֹנִי], וַעֲדַיִן: וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ (בראשית טז, א).