מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה א

הפרשה במקרא · בראשית א, א–הפרשה פתוחה

א בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ ב וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ ג וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ ד וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ ה וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ {פ}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית א, א–ג (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה א · 15 סעיפים

ארבי הושעיה רבה פתח ואהיה אצלו…

רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָּתַח (פתח את דרשתו): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם (משלי ח, ל) –

אָמוֹן – פַּדְּגוֹג (מחנך), אָמוֹן – מְכֻסֶּה, אָמוֹן – מֻצְנָע, וְאִית דְּאָמַר (ויש שאומר): אָמוֹן – רַבָּתָא (גדולה).

אָמוֹן – פַּדְּגוֹג (מחנך), הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר יא, יב).

אָמוֹן – מְכֻסֶּה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע (איכה ד, ה).

אָמוֹן – מֻצְנָע, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה (אסתר ב, ז).

אָמוֹן – רַבָּתָא (גדולה), כְּמָא דְתֵימָא (כמו שאתה אומר): הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן (נחום ג, ח), וּמְתַרְגְּמִינַן (ומתרגמים): הַאַתְּ טָבָא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא רַבָּתָא דְּיָתְבָא בֵּין נַהֲרוֹתָא (האם את טובה מאלכסנדריה הגדולה היושבת בין הנהרות).

דָּבָר אַחֵר: אָמוֹן – אֻמָּן (בעל מלאכה).

הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ (כלי מלאכתו) שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין (ארמון), אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן (בעל מלאכה), וְהָאֻמָּן (ובעל המלאכה) אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ, אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת (יריעות קלף ולוחות שעליהם תוכנית הבניין) יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאַךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאַךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין (פתחים קטנים).

כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח, כב).

ברבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי…

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (פתח את דרשתו): כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהלים קיא, ו) –

מַה טַּעַם (מפני מה) גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּמַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי? מִפְּנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁלֹא יִהְיוּ מוֹנִין (מצערים) אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם: הֲלֹא אֻמָּה שֶׁל בָּזוֹזִים (בוזזים) אַתֶּם?

וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין אוֹתָן (לעובדי הכוכבים) וְאוֹמְרִין לָהֶם: וְאַתֶּם, הֲלֹא בְּזוּזָה הִיא בְּיֶדְכֶם (הלוא גם הארץ שבידכם בזוזה היא)? הֲלֹא (נאמר): כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם (דברים ב, כג)? הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁרָצָה נְתָנָהּ (את הארץ) לָכֶם, וּכְשֶׁרָצָה נְטָלָהּ מִכֶּם וּנְתָנָהּ לָנוּ.

הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהלים קיא, ו) – (לכן) הִגִּיד לָהֶם אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת.

גבראשית ברא אלהים

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים –

רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח (פתח את דרשתו): כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת (תהלים פו, י).

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: הַנּוֹד (שק העור) הַזֶּה, אִם יִהְיֶה בּוֹ נֶקֶב כְּחֹד שֶׁל מַחַט – כָּל רוּחוֹ (האוויר שבו) יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְהָאָדָם עָשׂוּי מְחִלִּים מְחִלִּים (חללים חללים), נְקָבִים נְקָבִים, וְאֵין רוּחוֹ (רוח החיים שבו) יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. מִי יַעֲשֶׂה כֵן? אַתָּה אֱ־לֹהִים לְבַדֶּךָ (שם).

אֵימָתַי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים?

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בַּשֵּׁנִי (ביום השני) נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו (תהלים קד, ג), וּכְתִיב (וכתוב): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת (שם, ד).

רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: בַּחֲמִישִׁי (ביום החמישי) נִבְרְאוּ מַלְאָכִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ (בראשית א, כ), וּכְתִיב (וכתוב): וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף (ישעיה ו, ב).

רַבִּי לוּלְיָנָא בַּר טַבְרִין אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק: בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן (בין לדעתו של רבי חנינא בין לדעתו של רבי יוחנן), הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹא נִבְרָא (מן המלאכים) בְּיוֹם רִאשׁוֹן כְּלוּם, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ: מִיכָאֵל הָיָה מוֹתֵחַ בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל רָקִיעַ, וְגַבְרִיאֵל בִּצְפוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַדֵּד (מודד) בְּאֶמְצָעוֹ. אֶלָּא (נאמר): אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי [רֹקַע הָאָרֶץ] מֵאִתִּי (ישעיה מד, כד) – 'מִי אִתִּי' כְּתִיב (כך המילה כתובה, בשתי תיבות) – מִי הָיָה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם?

דָּבָר אַחֵר: כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת (תהלים פו, י) –

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְקַלֵּס (משתבח) בַּמְּדִינָה (בעיר), וּגְדוֹלֵי הַמְּדִינָה (העיר) מִתְקַלְּסִין (משתבחים) עִמּוֹ, שֶׁנּוֹשְׂאִין עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ (שהם שותפים איתו בעול השלטון). אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְקַלֵּס (משתבח) בָּעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְהַדֵּר בְּעוֹלָמוֹ.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת (שם), לָמָּה? כִּי אַתָּה אֱ־לֹהִים לְבַדֶּךָ (שם) – אַתָּה לְבַדְּךָ בָּרָאתָ אֶת הָעוֹלָם.

דבראשית ברא אלהים

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים –

שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת (שעלה במחשבתו של הקדוש ברוך הוא לברוא אותם).

הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד נִבְרְאוּ.

תּוֹרָה מִנַּיִן (מהיכן לומדים שנבראה קודם העולם)? שֶׁנֶּאֱמַר: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח, כב).

כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן? דִּכְתִיב (שכתוב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז (תהלים צג, ב).

הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת.

הָאָבוֹת מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר [מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם] (הושע ט, י).

יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם (תהלים עד, ב).

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן [מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ] (ירמיה יז, יב).

שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם [לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ] (תהלים עב, יז).

רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר: אַף הַתְּשׁוּבָה (קדמה לעולם), שֶׁנֶּאֱמַר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ (תהלים צ, ב), וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה (ובאותה שעה): תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא [וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם] (שם, ג).

אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם (מן התורה ומכיסא הכבוד) קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם (או) כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה.

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ [קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז] (משלי ח, כב) – קוֹדֵם לְאוֹתוֹ (לכיסא הכבוד) שֶׁכָּתוּב בּוֹ: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז (תהלים צג, ב).

רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ: מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (המחשבה לברוא את ישראל) קָדְמָה לְכָל דָּבָר.

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה (גברת נכבדה) אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן. פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר: טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי (קחו את הדיו והקולמוס האלה בשביל בני).

וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין: בֵּן אֵין לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין (דיו וקולמוס) זוֹ לִבְנִי?!

חָזְרוּ וְאָמְרוּ: הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס (חוזה בכוכבים) גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי (אילו לא) שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן (להוליד ממנה בן), לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין (דיו וקולמוס) לִבְנִי.

כָּךְ, אִלּוּלֵי (אילו לא) שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

אָמַר רַבִּי בַּנָאי: הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג, יט).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ (דברים לג, כא).

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר: בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם: בִּזְכוּת חַלָּה (ההפרשה מן העיסה לכוהן), וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים (ראשית הפירות, המובאת למקדש). וּמַה טַּעַם (ומהיכן לומדים זאת)? בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים –

וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם (במדבר טו, כ).

אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ (דברים יח, ד).

וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות כג, יט).

הרב הונא בשם בר קפרא פתח…

רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא פָּתַח (פתח את דרשתו): תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר (תהלים לא, יט) – אִתְפַּרְכָן (ייקשרו), אִתְחַרְשָׁן (יתחרשו), אִשְׁתַּתְּקָן (ישתתקו).

אִתְפַּרְכָן אִתְחַרְשָׁן (ייקשרו, יתחרשו), הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר, לעניין 'יתחרשו'): אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה' (שמות ד, יא), וְאוֹמֵר (לעניין 'ייקשרו'): וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי (בראשית לז, ז).

אִשְׁתַּתְּקָן (ישתתקו) – כְּמַשְׁמָעוֹ.

הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק (תהלים לא, יט) – (על) חַי הָעוֹלָמִים (הקדוש ברוך הוא).

עָתָק – שֶׁהֶעְתִּיק מִבְּרִיּוֹתָיו (דברים שהרחיק והעלים מבריותיו).

בְּגַאֲוָה – אֶתְמְהָה (תמיהה היא), בִּשְׁבִיל לְהִתְגָּאוֹת וְלוֹמַר: אֲנִי דוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית?!

וָבוּז – אֶתְמְהָה (תמיהה היא), מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדִי?!

דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: כָּל הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם (המתכבד בפגיעה בכבודו של הקדוש ברוך הוא) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וּמַה כְּתִיב (כתוב) אַחֲרָיו? מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (שם, כ) – לִירֵאֶיךָ וְלֹא לַבּוֹזִים אֶת מוֹרָאֲךָ, אַל יְהִי (להם חלק) בְּ'מָה רַב טוּבְךָ'.

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין (ארמון) בִּמְקוֹם הַבִּיבִים (תעלות השופכין), וּבִמְקוֹם הָאַשְׁפָּה, וּבִמְקוֹם הַסָּרִיּוֹת (הסירחון). כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לוֹמַר: פָּלָטִין (ארמון) זוֹ בְּנוּיָה בִּמְקוֹם הַבִּיבִים (תעלות השופכין) וּבִמְקוֹם הָאַשְׁפָּה וּבִמְקוֹם הַסָּרִיּוֹת (הסירחון) – (האם) אֵינוֹ פּוֹגֵם (בכבוד המלך)?

כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לוֹמַר: הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ – (האם) אֵינוֹ פּוֹגֵם (בכבודו של הקדוש ברוך הוא)?! אֶתְמְהָה (תמיהה היא).

רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר: אִילוּלֵי (אילו לא) שֶׁהַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים – מִנַּיִן הֵן (מהיכן נבראו השמים והארץ)? וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ (בראשית א, ב).

ורבי יהודה בר סימון פתח הוא…

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (פתח את דרשתו): הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא (הוא מגלה את העמוקות ואת הנסתרות) (דניאל ב, כב) –

הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא (הוא מגלה את העמוקות) (שם) – זוֹ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם [בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ] (משלי ט, יח), וְאוֹמֵר: הֶעְמִיק הִרְחִב (ישעיה ל, לג).

וּמְסַתְּרָתָא (ואת הנסתרות) – זוֹ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר (ישעיה ד, ו), וְאוֹמֵר: תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ (תהלים לא, כא).

דָּבָר אַחֵר: הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא (הוא מגלה את העמוקות) (דניאל ב, כב) – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' (ישעיה כט, טו).

וּמְסַתְּרָתָא (ואת הנסתרות) – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לַסְתִּר עֵצָה (שם).

יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא (יודע מה שבחושך) (דניאל ב, כב) – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם (ישעיה כט, טו).

וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (והאור שרוי עמו) (דניאל ב, כב) – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, דִּכְתִיב (שכתוב): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ (משלי ד, יח), וְאוֹמֵר: אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק (תהלים צז, יא).

אָמַר רַבִּי אַבָּא סָרוֹנְגַיָא: וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (והאור שרוי עמו) (דניאל ב, כב) – זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: קוּמִי אוֹרִי [כִּי בָא אוֹרֵךְ] (ישעיה ס, א).

בִּפְסִיקְתָּא (ציון מקור: כך נדרש במדרש פסיקתא): אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא (הוא מגלה את העמוקות ואת הנסתרות):

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים [אֵת הַשָּׁמַיִם] – וְלֹא פֵּרַשׁ (הכתוב כיצד נבראו), וְהֵיכָן פֵּרַשׁ? לְהַלָּן (במקום אחר במקרא): הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם (ישעיה מ, כב).

וְאֵת הָאָרֶץ – וְלֹא פֵּרַשׁ (הכתוב כיצד נבראה), וְהֵיכָן פֵּרַשׁ? לְהַלָּן (במקום אחר במקרא): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ (איוב לז, ו), (ונאמר:) בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק (איוב לח, לח).

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי אוֹר – וְלֹא פֵּרַשׁ (הכתוב כיצד נברא), וְהֵיכָן פֵּרַשׁ? עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה (תהלים קד, ב).

זרבי יצחק פתח ראש דברך אמת…

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (פתח את דרשתו): רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת (תהלים קיט, קס).

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת (שם) – בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים, (ונאמר:) וַה' אֱ־לֹהִים אֱמֶת (ירמיה י, י).

וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ (תהלים קיט, קס) – שֶׁכָּל גְּזֵרָה וּגְזֵרָה שֶׁאַתָּה גּוֹזֵר עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ, הֵן (הבריות) מַצְדִיקִין עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין (מודות שהדין צודק) וּמְקַבְּלִין אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין כָּל בְּרִיָה יְכוֹלָה לוֹמַר: שְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת (שני אלים) בָּרְאוּ הָעוֹלָם.

'וַיְדַבְּרוּ אֱ־לֹהִים' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא וַיְדַבֵּר אֱ־לֹהִים (שמות כ, א).

'וַיֹּאמְרוּ אֱ־לֹהִים' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים (בראשית א, ג).

'בְּרֵאשִׁית בָּרְאוּ אֱ־לֹהִים' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא בָּרָא אֱ־לֹהִים.

חרבי יהושע בן לוי בשם רבי…

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: זֶה שֶׁהוּא בּוֹנֶה צָרִיךְ שִׁשָּׁה דְבָרִים: מַיִם, וְעָפָר, וְעֵצִים, וַאֲבָנִים, וְקָנִים, וּבַרְזֶל. וְאִם תֹּאמַר: עָשִׁיר הוּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקָנִים – הֲרֵי הוּא צָרִיךְ לִקְנֵה הַמִּדָּה (קנה שמודדים בו), שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה (יחזקאל מ, ג).

כָּךְ הַתּוֹרָה קָדְמָה (לעולם) אוֹתָן שֵׁשׁ קְדִימוֹת: קֶדֶם, וּמֵאָז, וּמֵעוֹלָם, וּמֵרֹאשׁ, וּמִקַּדְמֵי – תְּרֵין (נמנית כשתיים, שהיא לשון רבים), (וכולן כתובות) בַּפָּרָשָׁה (בפרשת) ה' קָנָנִי (משלי ח, כב).

טפילוסופי אחד שאל את רבן גמליאל,…

פִּילוֹסוֹפִי (פילוסוף) אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הפילוסוף): צַיָּר גָּדוֹל הוּא אֱ־לֹהֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁמָּצָא סַמְּמָנִים (צבעים) טוֹבִים שֶׁסִּיְּעוּ אוֹתוֹ: תֹּהוּ, וָבֹהוּ, וְחשֶׁךְ, וְרוּחַ, וּמַיִם, וּתְהוֹמוֹת.

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבן גמליאל): תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא (תיפח רוחו של אותו האיש)! כּוּלְּהוֹן (כולם) כְּתִיב (כתוב) בָּהֶן בְּרִיאָה:

תֹּהוּ וָבֹהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע (ישעיה מה, ז).

חשֶׁךְ (שנאמר): יוֹצֵר אוֹר [וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ] (שם).

מַיִם (שנאמר): הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם (תהלים קמח, ד), לָמָּה? שֶׁצִּוָּה וְנִבְרָאוּ (על פי שם, ה).

רוּחַ (שנאמר): כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ (עמוס ד, יג).

תְּהוֹמוֹת (שנאמר): בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי (משלי ח, כד).

ירבי יונה בשם רבי לוי אמר…

רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב' (באות בי"ת, שבה נפתחת המילה 'בראשית')? אֶלָּא מַה ב' זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לוֹמַר (לחקור) מַה לְּמַטָּה, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּפָנִים (מה היה לפני בריאת העולם), מַה לְּאָחוֹר (מה יהיה אחריו), אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא (ואילך).

בַּר קַפָּרָא אָמַר: כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ [לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ־לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ] (דברים ד, לב) – לְמִן הַיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ (הימים) אַתָּה דּוֹרֵשׁ, וְאִי (ואין) אַתָּה דּוֹרֵשׁ לִפְנִים מִכָּאן (במה שקדם לכך).

וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם (שם) – אַתָּה דּוֹרֵשׁ וְחוֹקֵר, וְאִי (ואין) אַתָּה חוֹקֵר לִפְנִים מִכָּאן (במה שמעבר לכך).

דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בַּהֲדֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא (עם בר קפרא; או: כשיטתו של בר קפרא): לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב' (באות בי"ת)? לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֵן שְׁנֵי עוֹלָמִים: הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.

דָּבָר אַחֵר: וְלָמָּה בְּב' (באות בי"ת)? שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה. וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף? שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה (קללה).

דָּבָר אַחֵר: לָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף? שֶׁלֹא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֶפִּיקוֹרְסִין (לכופרים) לוֹמַר: הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד, שֶׁהוּא נִבְרָא בִּלְשׁוֹן אֲרִירָה (קללה)? אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן בְּרָכָה, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד.

דָּבָר אַחֵר: לָמָּה בְּב' (באות בי"ת)? אֶלָּא מַה ב' זֶה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי עוֹקְצִין (שני קוצים), אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה מֵאֲחוֹרָיו, אוֹמְרִים לַב': מִי בְּרָאֲךָ? וְהוּא מַרְאֶה בְּעוּקְצוֹ (בקוצו) מִלְּמַעְלָה וְאוֹמֵר: זֶה שֶׁלְּמַעְלָה בְּרָאָנִי. (ושואלים אותו:) וּמַה שְּׁמוֹ? וְהוּא מַרְאֶה לָהֶן בְּעוּקְצוֹ (בקוצו) שֶׁל אַחֲרָיו וְאוֹמֵר: ה' שְׁמוֹ.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא: עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיְתָה הָאָלֶ"ף קוֹרֵא תִּגָּר (מתרעמת) לִפְנֵי כִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת, וְלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּי?!

אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג, יט). לְמָחָר (בעתיד) אֲנִי בָּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי, וְאֵינִי פּוֹתֵחַ תְּחִלָּה אֶלָּא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: אָנֹכִי ה' אֱ־לֹהֶיךָ (שמות כ, ב).

רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָלֶ"ף? שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאָלֶ"ף (שהקדוש ברוך הוא הסכים לתת את התורה לאחר אלף דורות), שֶׁנֶּאֱמַר: דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר (תהלים קה, ח).

יאאמר רבי סימון בשם רבי יהושע…

אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַנְצְפַּ"ךְ (האותיות שיש להן צורה סופית: מ"ם, נו"ן, צד"י, פ"א, כ"ף) צוֹפִים (נביאים) אֲמָרוּם, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי.

רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר: מַה שֶּׁהִתְקִינוּ הַצּוֹפִים (הנביאים).

מַעֲשֶׂה הָיָה בְּיוֹם סַגְרִיר (יום גשום), וְלֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבֵית הַוַּעַד (לבית המדרש), וְהָיוּ שָׁם תִּינוֹקוֹת (ילדים) וְאָמְרוּ: בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה בֵּית הַוַּעַד (בית מדרש).

אָמְרוּ (הילדים): מַה טַּעַם (מפני מה) כְּתִיב (כתוב) מ"ם מ"ם, נוּ"ן נוּ"ן, צד"י צד"י, פ"א פ"א, כ"ף כ"ף (כל אות בשתי צורות)? אֶלָּא מִמַּאֲמָר לְמַאֲמָר, וּמִנֶּאֱמָן לְנֶאֱמָן, וּמִצַּדִּיק לְצַדִּיק, וּמִפֶּה לְפֶה, מִכַּף לְכָף.

מִמַּאֲמָר לְמַאֲמָר – מִמַּאֲמָר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַאֲמָר שֶׁל משֶׁה.

מִנֶּאֱמָן לְנֶאֱמָן – מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא אֵ־ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, לְמשֶׁה שֶׁנִּקְרָא נֶאֱמָן, דִּכְתִיב (שכתוב): בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז).

מִצַּדִּיק לְצַדִּיק – מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק, דִּכְתִיב (שכתוב): צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו (תהלים קמה, יז), לְמשֶׁה שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק, דִּכְתִיב (שכתוב): צִדְקַת ה' עָשָׂה (דברים לג, כא).

מִפֶּה לְפֶה – מִפִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִיו שֶׁל משֶׁה.

מִכַּף לְכָף – מִכַּף יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַף יָדוֹ שֶׁל משֶׁה.

וְסִיְּמוּ אוֹתָן (וסימנו החכמים את אותם ילדים), וְעָמְדוּ (וגדלו ונעשו) חֲכָמִים גְּדוֹלִים בְּיִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא הָיוּ, וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶן: גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ (משלי כ, יא).

בְּאָנֹכִי דְּרַבִּי מֵאִיר (ציון מקור: כך נדרש במדרש הנקרא 'אנכי דרבי מאיר').

יברבי יודן בשם עקילוס אמר לזה…

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם עֲקִילוּס אָמַר: לָזֶה (לקדוש ברוך הוא) נָאֶה לְקָרְאוֹ אֱ־לוֹהַּ.

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְקַלֵּס (משתבח) בַּמְּדִינָה (בעיר), וַעֲדַיִן לֹא בָּנָה לָהּ דִּימוֹסִיּוֹת (בתי מרחץ ציבוריים), וַעֲדַיִן לֹא בָּנָה לָהּ פְּרִיבְטָאוֹת (בתי מרחץ פרטיים). בַּתְּחִלָּה מַזְכִּיר שְׁמוֹ, וּלְבַסּוֹף קָטִיזְמָה שֶׁלּוֹ (את שבחו; או: את מה שבנה).

בְּרַם (אבל) יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם (הקדוש ברוך הוא), בַּתְּחִלָּה פָּעַל וּלְבַסּוֹף נִתְקַלֵּס (השתבח).

שִׁמְעוֹן בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר: וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי (שמואל ב כב, לו) –

בָּשָׂר וָדָם מַזְכִּיר שְׁמוֹ וְאַחַר כָּךְ שִׁבְחוֹ (תואר הכבוד שלו): פְּלַן אֲגוֹסְטוֹלִי, פְּלַן פְּרַאטָאטָא (פלוני אגוסטולי, פלוני פראטאטא: השם ואחריו תואר השררה שלו). אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מִשֶּׁבָּרָא צָרְכֵי עוֹלָמוֹ אַחַר כָּךְ מַזְכִּיר שְׁמוֹ: בְּרֵאשִׁית בָּרָא, וְאַחַר כָּךְ אֱ־לֹהִים.

יגתנא רבי שמעון בן יוחאי מנין…

תָּנָא (שנה) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: מִנַּיִן שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם "לַה' עוֹלָה", "לַה' מִנְחָה", "לַה' שְׁלָמִים", אֶלָּא "עוֹלָה לַה'", "מִנְחָה לַה'", "שְׁלָמִים לַה'"? תַּלְמוּד לוֹמַר (הכתוב מלמד): קָרְבָּן לַה' (ויקרא א, ב).

וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם מִי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַקְדִּישׁ (קרבן), אָמְרָה תּוֹרָה: לֹא יָחוּל שֵׁם שָׁמַיִם לְהַקְרִיב (לא יזכיר את שם ה' לפני שיזכיר את הקרבן), הַמְחָרְפִים וְהַמְגַדְּפִים וְהָעוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (עבודה זרה), עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ מִן הָעוֹלָם.

רַבָּנָן אָמְרִין (חכמים אומרים): בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה בִּנְיָן, בְּשָׁעָה שֶׁהַבִּנְיָן עוֹלֶה בְּיָדוֹ (מצליח בידו) הוּא מַרְחִיב וְעוֹלֶה (הולך ומרחיב אותו ככל שהוא עולה; או: בונה כלפי מעלה באותו רוחב), וְאִם לָאו (ואם לא) – מַרְחִיב מִלְּמַטָּה וּמֵיצֵר (ובונה צר) מִלְּמַעְלָה.

אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֵת הַשָּׁמַיִם – שָׁמַיִם שֶׁעָלוּ בַּמַּחְשָׁבָה (כמו שעלו במחשבתו מתחילה), וְאֵת הָאָרֶץ – אֶרֶץ שֶׁעָלְתָה בַּמַּחְשָׁבָה (כמו שעלתה במחשבתו מתחילה).

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר: אֲפִלּוּ אוֹתָן (שמים וארץ) שֶׁכָּתוּב בָּהֶן: כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים [וָאָרֶץ חֲדָשָׁה] (ישעיה סה, יז) – כְּבָר הֵן בְּרוּאִין מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה (ישעיה סו, כב) – 'הָאָרֶץ חֲדָשָׁה' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא הַחֲדָשָׁה.

ידרבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא,…

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל (מכיוון) שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּם זוּ (שהיית תלמידו) עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, (שהיה דורש:) אַכִין וְרַקִּין מִעוּטִין, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִן (המילים "אך" ו"רק" באות למעט, והמילים "את" ו"גם" באות לרבות), הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא מָה הוּא (ה"את" הזה שכתוב כאן, מה הוא בא לרבות)?

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי עקיבא): אִלּוּ נֶאֱמַר 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ', הָיִינוּ אוֹמְרִים: הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֱלָהוּת (אלים) הֵן.

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי ישמעאל): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם (דברים לב, מז) – וְאִם רֵק הוּא – מִכֶּם (מכם הוא ריק). לָמָּה? שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִין לִדְרֹשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁאִי (שאין) אַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ.

כִּי הוּא חַיֵּיכֶם (שם) – אֵימָתַי הוּא חַיֵּיכֶם? בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ.

אֶלָּא אֵת הַשָּׁמַיִם – לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת (וכוכבים), וְאֵת הָאָרֶץ – לְרַבּוֹת אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן.

רַבִּי תַּנְחוּמָא מִשּׁוּם רַב הוּנָא אָמַר: 'וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ מֹשֶׁה' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא: אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה (שמות לח, כב) – אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹא שָׁמַע (בצלאל) מִפִּי רַבּוֹ (משה), הִסְכִּימָה דַעְתּוֹ (כיוון מדעתו) לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי.

רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אָמַר: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ (מלאכי ב, ו) – אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹ.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ (משלי ג, כו) – אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה כְּסִיל בָּהֶן (שאינך בקי בהם).

וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד (שם) – רַבִּי דוֹסָאי אָמַר: מִן הַהוֹרָיָה (מטעות בהוראת הלכה). רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: מִן הָעֲבֵרָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר: מִן הַמַּזִּיקִין (מן השדים).

אָמַר רַבִּי אַבְדִּימוּס: אִם נָתַתָּ מִכִּסְךָ (מכיסך – 'בכסלך' נדרש: בכיס שלך) צְדָקָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֶּרְךָ מִן הַפִּיסִין (המיסים) וּמִן הַזִּמְיוֹנוֹת (הקנסות), מִן הַגֻּלְגְּלָאוֹת (מס הגולגולת) וּמִן הָאַרְנוֹנִית (מס היבול).

טובית שמאי ובית הלל , בית…

בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל (נחלקו), בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נִבְרֵאת הָאָרֶץ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַשָּׁמַיִם.

אֵלּוּ מְבִיאִין טַעַם (ראיה) לְדִבְרֵיהֶם, וְאֵלּוּ מְבִיאִין טַעַם (ראיה) לְדִבְרֵיהֶם.

עַל דַּעְתֵּיהוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאִינּוּן אָמְרִין (לדעתם של בית שמאי, שהם אומרים): הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ – מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ כִּסֵּא, וּמִשֶּׁעֲשָׂאוֹ עָשָׂה אִיפִּיפּוֹרִין (שרפרף לרגליים) שֶׁלּוֹ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי (ישעיה סו, א).

וְעַל דַּעְתֵּיהוֹן דְּבֵית הִלֵּל דְּאִינּוּן אָמְרִין (ולדעתם של בית הלל, שהם אומרים): הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַשָּׁמַיִם – מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין (ארמון), מִשֶּׁבָּנָה אֶת הַתַּחְתּוֹנִים (הקומות התחתונות) אַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הָעֶלְיוֹנִים (הקומות העליונות), כָּךְ (נאמר): בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ־לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם (בראשית ב, ד).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילָעִי: אַף דֵּין קְרָא מְסַיֵּעַ לְבֵית הִלֵּל (גם הפסוק הזה מסייע לבית הלל): לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ (תהלים קב, כו), וְאַחַר כָּךְ: וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם (שם).

אָמַר רַבִּי חָנִין: מִמָּקוֹם שֶׁהַמִּקְרָא מְסַיֵּעַ לְבֵית שַׁמַּאי, מִשָּׁם בֵּית הִלֵּל מְסַלְּקִין אוֹתוֹ (דוחים את בית שמאי, שנאמר): וְהָאָרֶץ הָיְתָה (בראשית א, ב) – כְּבָר הָיְתָה.

רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם חֲכָמִים אָמַר: לַבְּרִיאָה – שָׁמַיִם קָדְמוּ, וְלַשִּׁכְלוּל (ולהשלמת הבריאה) – הָאָרֶץ קָדְמָה.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: אֲנָא אָמְרֵי טַעְמָא (אני אומר את הטעם לדברי רבי יוחנן): לַבְּרִיאָה הַשָּׁמַיִם קָדְמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים [אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ], וְלַשִּׁכְלוּל (ולהשלמת הבריאה) הָאָרֶץ קָדְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ־לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם (בראשית ב, ד).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: תָּמֵהַּ אֲנִי הֵיאַךְ נֶחְלְקוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם (גדולי החכמים) בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל בְּרִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ? אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא כְּאִלְפָּס וְכִסּוּיָהּ (כמו סיר והמכסה שלו), שֶׁנֶּאֱמַר: קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו (ישעיה מח, יג).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם כְּדַעַת אַבָּא (רבי שמעון בן יוחאי), לָמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא (הכתוב) מַקְדִּים אֶרֶץ לְשָׁמַיִם וּפְעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים שָׁמַיִם לְאֶרֶץ? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה.

בְּכָל מָקוֹם הוּא (הכתוב) מַקְדִּים אַבְרָהָם לְיִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב [וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר] (ויקרא כו, מב) – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה.

בְּכָל מָקוֹם הוּא (הכתוב) מַקְדִּים מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר: הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה (שמות ו, כו) – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה.

בְּכָל מָקוֹם הוּא (הכתוב) מַקְדִּים יְהוֹשֻׁעַ לְכָלֵב, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר: כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (במדבר יד, ל) – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה.

בְּכָל מָקוֹם הוּא (הכתוב) מַקְדִּים תּוֹרִין (עופות ממין התור) לִבְנֵי יוֹנָה, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר: וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת (ויקרא יב, ו) – מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה.

בְּכָל מָקוֹם הוּא (הכתוב) מַקְדִּים כִּבּוּד אָב לְאֵם, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ (ויקרא יט, ג) – מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: הָאָב קֹדֵם לָאֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא (הבן) וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו.

בְּכָל מָקוֹם הוּא (הכתוב) מַקְדִּים בְּרִיאַת שָׁמַיִם לָאָרֶץ, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ־לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם (בראשית ב, ד) – מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה.