מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה ב

הפרשה במקרא · בראשית א, א–הפרשה פתוחה

א בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ ב וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ ג וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ ד וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ ה וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ {פ}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית א, ב–ה (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה ב · 5 סעיפים

אוהארץ היתה תהו ובהו .

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ (בראשית א, ב).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח: גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר (משלי כ, יא).

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: עַד דְּהִיא פַגָּה אֲפֵיקַת כּוֹבַיָּא (עוד כשהייתה הארץ בוסר, הוציאה קוצים). הוּא (זהו) מַה שֶּׁהַנָּבִיא (ירמיהו) עָתִיד לְהִתְנַבְּאוֹת עָלֶיהָ (על הארץ) בַּסּוֹף: רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ (ירמיה ד, כג).

ברבי אבהו ורבי יהודה בר סימון…

רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן (נחלקו), רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁקָּנָה לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, שְׁנֵיהֶם בְּאוֹנִי אַחַת וּבְטִימִי אַחַת (בשטר מכירה אחד ובמחיר אחד), עַל אֶחָד גָּזַר שֶׁיְּהֵא נִזּוֹן מִטִּמְיוֹן (מאוצר המלך), וְעַל אֶחָד גָּזַר שֶׁיְּהֵא יָגֵעַ וְאוֹכֵל. יָשַׁב לוֹ אוֹתוֹ (העבד שנגזר עליו להתייגע) תּוֹהֶא וּבוֹהֶא (תמה ומשתומם), אָמַר: שְׁנֵינוּ בְּאוֹנִי אַחַת וּבְטִימִי אַחַת (בשטר מכירה אחד ובמחיר אחד), זֶה נִזּוֹן מִטִּמְיוֹן (מאוצר המלך) וַאֲנִי אִם אֵינִי יָגֵעַ אֵינִי אוֹכֵל?!

כָּךְ יָשְׁבָה הָאָרֶץ תּוֹהָא וּבוֹהָא (תמהה ומשתוממת), אָמְרָה: הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְרְאוּ בְּבַת אַחַת, הָעֶלְיוֹנִים נִזּוֹנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, הַתַּחְתּוֹנִים אִם אֵינָם יְגֵעִים אֵינָם אוֹכְלִים?!

וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁקָּנָה לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, שְׁתֵּיהֶן בְּאוֹנִי אַחַת וּבְטִימִי אַחַת (בשטר מכירה אחד ובמחיר אחד), עַל אַחַת גָּזַר שֶׁלֹא תָּזוּז מִפָּלָטִין (מהארמון), וְעַל אַחַת גָּזַר טֵירוּדִין (גירוש). יָשְׁבָה לָהּ אוֹתָהּ הַשִּׁפְחָה (שנגזר עליה גירוש) תּוֹהָא וּבוֹהָא (תמהה ומשתוממת), אָמְרָה: שְׁנֵינוּ בְּאוֹנִי אַחַת וּבְטִימִי אַחַת (בשטר מכירה אחד ובמחיר אחד), זוֹ אֵינָהּ יוֹצְאָה וְזָזָה מִפָּלָטִין (מהארמון), וְעָלַי גּוֹזֵר (המלך) טֵרוּדִין (גירוש)?!

כָּךְ יָשְׁבָה לָהּ הָאָרֶץ תּוֹהָא וּבוֹהָא (תמהה ומשתוממת), אָמְרָה: הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְרְאוּ בְּבַת אַחַת, הָעֶלְיוֹנִים חַיִּים וְהַתַּחְתּוֹנִים מֵתִים?! לְפִיכָךְ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: (משל) לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁהָיָה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי עֲרִיסָה, וְהָיְתָה מֵנִיקָתוֹ תּוֹהָא וּבוֹהָא (תמהה ומשתוממת). לָמָּה? שֶׁהָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁהִיא עֲתִידָה לִטֹּל אֶת שֶׁלָּהּ מִתַּחַת יָדָיו (לקבל את עונשה מידיו כשיגדל).

כָּךְ צָפְתָה (ראתה מראש) הָאָרֶץ שֶׁהִיא עֲתִידָה לִטֹּל אֶת שֶׁלָּהּ מִתַּחַת יָדָיו שֶׁל אָדָם (לקבל את עונשה בגלל האדם), שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ (בראשית ג, יז), לְפִיכָךְ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ.

גרבי יהודה בר סימון פתר קריא…

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָא (דרש את הפסוק) בַּדּוֹרוֹת:

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה לִלְמָה וְלֹא כְלוּם (שנעשה לאין ולאפס).

וָבֹהוּ – זֶה קַיִן, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ.

וְחֹשֶׁךְ – זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ, עַל שֵׁם (מה שנאמר): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ (ישעיה כט, טו).

עַל פְּנֵי תְהוֹם – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם (בראשית ז, יא).

וְרוּחַ אֱ־לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם – עַל שֵׁם (מה שנאמר): וַיַּעֲבֵר אֱ־לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ (בראשית ח, א).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד מָתַי יְהֵא הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בַּאֲפֵלָה? תָּבוֹא הָאוֹרָה!

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי אוֹר – זֶה אַבְרָהָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק (ישעיה מא, ב) – אַל תִּקְרָא הֵעִיר אֶלָּא הֵאִיר.

וַיִּקְרָא אֱ־לֹהִים לָאוֹר יוֹם – זֶה יַעֲקֹב. וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה – זֶה עֵשָׂו.

וַיְהִי עֶרֶב – זֶה עֵשָׂו. וַיְהִי בֹקֶר – זֶה יַעֲקֹב.

וַיְהִי עֶרֶב – עַרְבּוֹ שֶׁל עֵשָׂו (שקיעתו של עשו). וַיְהִי בֹקֶר – בּוֹקְרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב (זריחתו של יעקב).

יוֹם אֶחָד – שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה (זכריה יד, ז).

דָּבָר אַחֵר: יוֹם אֶחָד – שֶׁנָּתַן לוֹ (ליעקב) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיזֶה זֶה? יוֹם הַכִּפּוּרִים.

דרבי שמעון בן לקיש פתר קריא…

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא (דרש את הפסוק) בַּגָּלֻיּוֹת:

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ – זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ (ירמיה ד, כג).

וָבֹהוּ – זֶה גָּלוּת מָדַי (שנאמר): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן (אסתר ו, יד).

וְחֹשֶׁךְ – זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם: כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּא־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

עַל פְּנֵי תְהוֹם – זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה (רומי), שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר (סוף) כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר (סוף), אַף הָרְשָׁעִים כֵּן.

וְרוּחַ אֱ־לֹהִים מְרַחֶפֶת – זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' (ישעיה יא, ב).

בְּאֵיזוֹ זְכוּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה (הולכת ומתקרבת רוחו של המשיח)? הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם – בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ (איכה ב, יט).

רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָת אָמַר: בְּרִית כְּרוּתָה לַמַּיִם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב רוּחָה שַׁיְיפָה (רוח מנשבת על פניהם).

וּכְבָר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא (שקוע במחשבה), וְעָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְלֹא הֱשִׁיבוֹ, בַּשְּׁלִישִׁית הֱשִׁיבוֹ בִּבְהִילוּת (בחיפזון, מתוך מחשבתו).

אָמַר לוֹ (רבי יהושע): בֶּן זוֹמָא, מֵאַיִן הָרַגְלַיִם (במה היו מחשבותיך עסוקות)? אָמַר לוֹ (בן זומא): מְעַיֵּן הָיִיתִי (שקוע בעיון הייתי).

אָמַר לוֹ (רבי יהושע): מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מֵאַיִן הָרַגְלַיִם (במה היו מחשבותיך עסוקות).

אָמַר לוֹ (בן זומא): מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְלֹא הָיָה בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, 'וְרוּחַ אֱ־לֹהִים מְנַשֶּׁבֶת' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא מְרַחֶפֶת, כָּעוֹף הַזֶּה שֶׁהוּא מְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו וּכְנָפָיו נוֹגְעוֹת וְאֵינָן נוֹגְעוֹת.

נֶהְפַּךְ (פנה) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לְתַלְמִידָיו: הָלַךְ לוֹ בֶּן זוֹמָא (נפגע בן זומא מעיונו; או: הולך הוא מן העולם). וְלֹא שָׁהוּ יָמִים מֻעָטִים וּבֶן זוֹמָא בָּעוֹלָם (ולא עברו ימים מועטים עד שנפטר בן זומא מן העולם).

הרבי אבהו ורבי חיא רבה ,…

רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי חִיָּא רַבָּה (נחלקו), רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה (ראה מראש) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים וּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד (תהלים א, ו).

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים, וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי אוֹר – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם חָפֵץ (הקדוש ברוך הוא), אִם בְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ אִם בְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ. כֵּיוָן דִּכְתִיב (שכתוב): וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב (בראשית א, ד) – הֱוֵי (הרי) בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים חָפֵץ, וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים.

אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה (ראה מראש) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים – הֲרֵי בָּנוּי, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה (ישעיה נא, טז).

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ – הֲרֵי חָרֵב, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ (ירמיה ד, כג).

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי אוֹר – הֲרֵי בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבֹא, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ (ישעיה ס, א), וּכְתִיב (וכתוב): כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה (שם, ב).