מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה כא

הפרשה במקרא · בראשית ג, כב–כדפרשה סתומה

כב וַיֹּ֣אמֶר ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה ׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם׃ כג וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם׃ כד וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃ {ס}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית ג, כב–כד (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה כא · 9 סעיפים

אויאמר ה' אלהים הן האדם היה…

וַיֹּאמֶר ה' אֱ־לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ –

כְּתִיב (כתוב): וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר [עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס] (דניאל ח, יג).

וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד (שם) – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ־לֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו, ד).

קָדוֹשׁ (דניאל שם) – כִּי הַכֹּל אוֹמְרִים לְפָנָיו קָדוֹשׁ.

מְדַבֵּר (שם) – גָּזַר גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת עַל בְּרִיּוֹתָיו (דיבור הוא לשון קשה, והגזרה היא): וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ (בראשית ג, יח).

וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר (דניאל שם) – רַבִּי הוּנָא (אמר): לַפְּלָנְיָא (לפלוני). תִּרְגֵּם עֲקִילַס: לַפְּנִימִי, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה מְחִצָּתוֹ לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (שמקומו היה קרוב לקדוש ברוך הוא יותר ממקומם של מלאכי השרת).

עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד (שם) – (אמר אדם הראשון:) גְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן לְעוֹלָם הָיְתָה?! אֶתְמְהָא (בתמיהה).

וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם (שם) – כָּךְ יִהְיֶה פִּשְׁעוֹ שׁוֹמֵם עָלָיו בַּקֶּבֶר (האם כך יעמוד עליו חטאו לעולם, והוא מוטל שומם בקבר)?

תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס (שם) – כָּךְ יִהְיֶה הוּא וְתוֹלְדוֹתָיו (וצאצאיו) עֲשׂוּיִים מִרְמָס לִפְנֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת?

וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת (שם, יד) – רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק (אמרו): בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֶרֶב אֵין בֹּקֶר, וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֹּקֶר אֵין עֶרֶב (ואיך נאמר כאן 'ערב בוקר' יחד)? אֶלָּא לִכְשֶׁיֵּעָשֶׂה בָּקְרָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עֶרֶב וְעַרְבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֹּקֶר, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ (שם) – (אמר הקדוש ברוך הוא:) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מַצְדִּיקָן (מזכה אותם, את אדם ותולדותיו) מֵאוֹתָהּ גְּזֵרָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיֹּאמֶר ה' אֱ־לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ (לעתיד ישוב האדם להיות כאחד ממנו).

בהדא הוא דכתיב על שדה איש…

הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב (משלי כד, ל).

אָמַר רַב הוּנָא: הֲרֵי שֶׁקָּנָה שָׂדֶה וְקָנָה כֶּרֶם, קָרוּי אִישׁ וְקָרוּי אָדָם, וְנִקְרָא עָצֵל – מָה הֲנָיָה לוֹ (מה הועיל לו כל זה)? אֶלָּא עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי (שם) – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב (שם) – זוֹ חַוָּה.

אָמַר רַב הוּנָא: הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנִּקְרֵאת חַוָּה אָדָם? (שנאמר:) כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (והיושבת בבית היא האשה) (ישעיה מד, יג).

וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים (משלי כד, לא) – וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ (בראשית ג, יח).

כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים (משלי שם) – בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם (בראשית ג, יט).

וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה (משלי שם) – וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱ־לֹהִים מִגַּן עֵדֶן (בראשית ג, כג).

כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָחוֹ (הקדוש ברוך הוא את אדם) הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֱ־לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ – הֲוָה כְּחַד מִמֶּנּוּ (היה בעבר כאחד ממנו, ועכשיו אינו; או: 'הוה' לשון שבר).

גאם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב…

(זהו שכתוב:) אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ (איוב כ, ו).

אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ (שם) – רוּמֵיהּ (גובהו). וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ (שם) – עַד מָטֵי עֲנָנַיָּא (עד שהוא מגיע לעננים).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלוֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ (הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון). מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי (תהלים קלט, ה). מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן? (שנאמר:) [לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ־לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ] וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם (דברים ד, לב). וּמִנַּיִן אַף כַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם (שהיה גבוה כחלל העולם, מן הארץ עד השמים)? תַּלְמוּד לוֹמַר: וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה (תהלים קלט, ה).

כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד (איוב כ, ז) – עַל שֶׁגָּלַל מִצְוָה קַלָּה (שדחה מעליו מצווה קלה) נִטְרַד (גורש) מִגַּן עֵדֶן.

רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ (שם) – הוּא הָאָדָם (זהו אדם הראשון, שעליו אומרים: היכן הוא). כֵּיוָן שֶׁטְּרָדוֹ (שגירש הקדוש ברוך הוא את אדם) הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו וְאוֹמֵר: הֵן הָאָדָם [הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ].

דתתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו

(זהו שכתוב:) תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ) –

תֹּקֶף (כוח) שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן – לָנֶצַח, לְעוֹלָם הָיָה (ראוי היה להתקיים בו לעולם).

כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ (אדם) דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ – מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (שם).

כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָחוֹ (הקדוש ברוך הוא את אדם) הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו וְאוֹמֵר: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ.

הדרש רבי פפוס הן האדם היה…

דָּרַשׁ רַבִּי פַּפּוּס: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ – כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו) רַבִּי עֲקִיבָא: דַּיֶּךָּ (די לך), פַּפּוּס! אָמַר לוֹ (רבי פפוס): מָה אַתָּה מְקַיֵּם (כיצד אתה מפרש) הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ (רבי עקיבא): שֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא) לְפָנָיו שְׁנֵי דְרָכִים, דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, וּבֵרַר לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת (ובחר לו אדם את הדרך האחרת, דרך המוות).

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם (כהקדוש ברוך הוא, שהוא אחד), שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ־לֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו, ד).

רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): כְּגַבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים (דניאל י, ה) – כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ וּבֵיהּ (כמו החגב הזה שלבושו ממנו ובו, כלומר לבושו הוא חלק מגופו, וכך היה אדם).

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כְּיוֹנָה. מַה זֶּה (יונה) בּוֹרֵחַ מִשְּׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם (של הקדוש ברוך הוא), שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' (יונה א, ג), אַף זֶה (אדם) בּוֹרֵחַ מִלְּקַיֵּים צִוּוּי הַמָּקוֹם. מַה זֶּה (יונה) לֹא לָן בִּכְבוֹדוֹ (לא עבר עליו לילה בכבודו, שבו ביום הוטל לים), אַף זֶה (אדם) לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ (לא נשאר כבודו עמו אפילו לילה אחד).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: כְּאֵלִיָּהוּ. מַה זֶּה (אליהו) לֹא טָעַם טַעַם מָוֶת, אַף זֶה (אדם) לֹא הָיָה רָאוּי לִטְעֹם טַעַם מָוֶת.

הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין, דְּאָמַר (זו שיטתו של רבי ברכיה בשם רבי חנין, שאמר): כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אָדָם (לבדו, קודם שנבראה חוה) – הָיָה כְּאֶחָד (שאינו מת), וְכֵיוָן שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ צַלְעָתוֹ – לָדַעַת טוֹב וָרָע (נגזרו עליו הטוב והרע, והמיתה בכללם).

וועתה פן ישלח ידו

וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ –

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: מְלַמֵּד שֶׁפָּתַח לוֹ (לאדם) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה. וְעַתָּה – אֵין וְעַתָּה אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ־לֹהֶיךָ [שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה] (דברים י, יב).

וְהוּא (אדם, שסירב לשוב; או: הכתוב, שלא יאכל) אוֹמֵר: פֶּן – וְאֵין פֶּן אֶלָּא לָאו (לא).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִשְׁלַח יָדוֹ וְאָכַל גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, אֶתְמְהָא (בתמיהה)?! וְאִם אוֹכֵל הוּא – חַי לְעוֹלָם! לְפִיכָךְ: וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱ־לֹהִים מִגַּן עֵדֶן (בראשית ג, כג).

כֵּיוָן שֶׁשִּׁלְּחוֹ, הִתְחִיל (הקדוש ברוך הוא) מְקוֹנֵן עָלָיו וְאָמַר: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ.

זוישלחהו ה' אלהים מגן עדן

וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱ־לֹהִים מִגַּן עֵדֶן –

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו).

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: שִׁלְּחוֹ מִגַּן עֵדֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשִׁלְּחוֹ מִגַּן עֵדֶן לָעוֹלָם הַבָּא (שאין לו חלק לעולם הבא).

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: שִׁלְּחוֹ מִגַּן עֵדֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא.

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה (לדעתו של רבי יהודה) – הִקְשָׁה עָלָיו (החמיר הקדוש ברוך הוא עם אדם), וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה (ולדעתו של רבי נחמיה) – רִיתָה עָלָיו (ריחם עליו).

אָמַר רַבִּי הוּנָא: אִתְפַּלְּגוּן (נחלקו) רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְרַבִּי הַמְנוּנָא, חַד (אחד) אָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה וְחַד (ואחד) אָמַר כְּרַבִּי נְחֶמְיָה.

וְהָא מְסַיֵּעַ לְרַבִּי נְחֶמְיָה (וזה מסייע לרבי נחמיה): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ (תהלים יז, טו) – לִכְשֶׁיָּקִיץ אוֹתוֹ שֶׁנִּבְרָא בִּדְמוּתְךָ (כשיקום לתחייה אדם הראשון), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ (שם), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי (הקדוש ברוך הוא) מַצְדִּיקוֹ (מזכה אותו) מֵאוֹתָהּ גְּזֵרָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ (ישוב האדם להיות כאחד ממנו) (בראשית ג, כב).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּשֶׁבְּרָאוֹ – בְּרָאוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וּכְשֶׁטְּרָדוֹ (וכשגירש אותו) – טְרָדוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים.

הֵן הָאָדָם – הָא אָדָם (הוי, אדם)! לֹא יָכוֹלְתָּ לַעֲמֹד בְּצִוּוּיָךְ (בציווי שנצטווית) אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֶתְמְהָא (בתמיהה)?!

דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פְּדָיָא: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, אָדָם הָרִאשׁוֹן (מי ייתן ויוסר העפר מעיניך ותראה), שֶׁלֹא יָכוֹלְתָּ לַעֲמֹד בַּצִּוּוּי אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וַהֲרֵי בָּנֶיךָ מַמְתִּינִין לָעָרְלָה (נמנעים מפרי האילן בשנותיו הראשונות) שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל (ויקרא יט, כג).

אָמַר רַב הוּנָא: כַּד שְׁמַע בַּר קַפָּרָא כֵּן (כששמע בר קפרא כך), אָמַר: יָפֶה דָּרַשְׁתָּ, בֶּן אֲחוֹתִי!

חויגרש את האדם

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם –

רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (נחלקו).

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזֹר (לבעלה, שהכהן אסור בגרושה).

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: כְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה וְהִיא יְכוֹלָה לַחֲזֹר.

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן (לדעתו של רבי יוחנן) – הִקְשָׁה עָלָיו (החמיר הקדוש ברוך הוא עם אדם), עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן (לדעתו של רבי שמעון בן לקיש) – רִיתָה עָלָיו (ריחם עליו).

דָּבָר אַחֵר: וַיְגָרֶשׁ (נדרש כמו 'ויגרס') – הֶרְאָה לוֹ (לאדם) חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי (איכה ג, טז).

רַבִּי לוּלְיָאנִי בַּר טַבְרִי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר: לְמִגְרָשָׁהּ שֶׁל עֵדֶן גֵּרְשׁוֹ (אל השטח הפתוח שמחוץ לגן), וְהוֹשִׁיב עָלָיו (על הגן) שׁוֹמְרִים שֶׁיִּשְׁמְרוּ אוֹתוֹ (שלא ייכנס אליו אדם), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר (ישעיה ה, ו).

טמקדם

מִקֶּדֶם –

רַב אָמַר: בְּכָל מָקוֹם רוּחַ מִזְרָחִית קוֹלֶטֶת (צד מזרח הוא המקלט למגורשים ולגולים):

אָדָם הָרִאשׁוֹן (שנאמר): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן.

קַיִן (שנאמר): וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן (בראשית ד, טז).

הָרוֹצֵחַ (בשגגה, שנאמר): אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ (דברים ד, מא).

דָּבָר אַחֵר: מִקֶּדֶם – קֹדֶם לְגַן עֵדֶן נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים (הם הכרובים), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה (יחזקאל י, כ).

וְאֵת לַהַט – עַל שֵׁם (שנאמר במלאכים): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט (תהלים קד, ד).

הַמִּתְהַפֶּכֶת – שֶׁהֵם (המלאכים) מִתְהַפְּכִים: פְּעָמִים אֲנָשִׁים, פְּעָמִים נָשִׁים, פְּעָמִים רוּחוֹת, פְּעָמִים מַלְאָכִים.

דָּבָר אַחֵר: מִקֶּדֶם – מִקֹּדֶם לְגַן עֵדֶן נִבְרֵאת גֵּיהִנָּם, גֵּיהִנָּם בַּשֵּׁנִי (ביום השני לבריאה) וְגַן עֵדֶן בַּשְּׁלִישִׁי.

וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת – עַל שֵׁם (שנאמר בגיהינום): וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא (מלאכי ג, יט).

הַמִּתְהַפֶּכֶת – שֶׁהִיא (אש הגיהינום) מִתְהַפֶּכֶת עַל הָאָדָם וּמְלַהַטְתּוֹ (ושורפת אותו) מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו וּמֵרַגְלָיו וְעַד רֹאשׁוֹ.

אָמַר אָדָם: מִי מַצִּיל אֶת בָּנַי מֵאֵשׁ לוֹהֶטֶת זוֹ?

רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא אָמַר: חֶרֶב – מִילָה (החרב שבפסוק היא המילה, והיא המצילה), שֶׁנֶּאֱמַר: עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים (יהושע ה, ב).

רַבָּנִין אָמְרֵי (חכמים אומרים): חֶרֶב – תּוֹרָה (החרב היא התורה, והיא המצילה), שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו).

כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָדָם שֶׁבָּנָיו עֲתִידִים לֵירֵד לַגֵּיהִנָּם, מִעֵט עַצְמוֹ מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, נִזְקַק לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת (פנה להוליד ילדים), שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א).