מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת נח

בראשית רבה · פרשה לו

הפרשה במקרא · בראשית ט, יח–כטפרשה פתוחה

יח וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃ יט שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כׇל־הָאָֽרֶץ׃ כ וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃ כא וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אׇהֳלֹֽה׃ כב וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃ כג וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃ כד וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃ כה וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃ כו וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ כז יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאׇֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ כח וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃ כט וַיִּֽהְיוּ֙ כׇּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ {פ}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית ט, כה (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה לו · 8 סעיפים

אויהיו בני נח היצאים מן התבה…

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה (בראשית ט, יח).

וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד (איוב לד, כט) –

דָּרַשׁ רַבִּי מֵאִיר: וְהוּא יַשְׁקִט (שם) – מֵעוֹלָמוֹ (שוקט ופורש מעולמו), וְיַסְתֵּר פָּנִים (שם) – לְעוֹלָמוֹ (מסתיר פניו מעולמו), כַּדַּיָּין שֶׁמּוֹתְחִין כִּלָּה (וילון) עַל פָּנָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשָׂה מִבַּחוּץ. כָּךְ אָמְרוּ דּוֹר הַמַּבּוּל: עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה (איוב כב, יד).

אָמְרוּ לוֹ (חכמים לרבי מאיר): דַּיֶּךָ מֵאִיר (די לך, מאיר, אין זו כוונת הכתוב)! אֲמַר לְהוֹן (אמר להם רבי מאיר): וּמָה הוּא דִּכְתִיב (ומה פירוש מה שכתוב): וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ (איוב לד, כט)?

אָמְרוּ (לו חכמים): נָתַן שַׁלְוָה לְדוֹר הַמַּבּוּל, וּמִי בָא וְחִיְּבָן (ומי יכול היה לבוא ולחייבם)?

וּמַה שַּׁלְוָה נָתַן לָהֶם? (שנאמר): זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם (איוב כא, ח), יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם (שם, יא).

רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן (וחכמים נחלקו). רַבִּי לֵוִי אָמַר: לִשְׁלֹשָׁה יָמִים הָיְתָה אִשְׁתּוֹ (של כל אחד מהם) מְעֻבֶּרֶת (ויולדת), שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן 'נָכוֹן' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (לפני מתן תורה): הֱיוּ נְכֹנִים [לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים] (שמות יט, טו), מַה 'נָּכוֹן' שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַף 'נָכוֹן' שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים.

וְרַבָּנָן אָמְרִין (וחכמים אומרים): לְיוֹם אֶחָד הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת, נֶאֱמַר כָּאן 'נָכוֹן' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בלוחות השניים) 'נָכוֹן': וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר (שמות לד, ב), מַה 'נָּכוֹן' שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן יוֹם אֶחָד, אַף כָּאן יוֹם אֶחָד.

וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם (איוב כא, ח) – שֶׁהָיוּ רוֹאִים בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם.

יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם (שם, יא) – אָמַר רַבִּי לֵוִי: בַּעֲרָבְיָא צָוְחִין לְיָנוּקָא עֲוִילָה (בערב קוראים לתינוק 'עווילה').

וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן (שם) – כְּאִלֵּין שֵׁדַיָּא (כמו השדים האלה), הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם (ישעיה יג, כא).

כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן יוֹלֶדֶת בַּיּוֹם, הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ (שנולד זה עתה): צֵא וְהָבֵא לִי צֹר (אבן חדה) לַחְתֹּךְ טִבּוּרָא (את טבורך). בַּלַּיְלָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ: צֵא הַדְלֵק לִי נֵר לַחְתֹּךְ טִבּוּרָא דִּילָךְ (את הטבור שלך).

עוֹבָדָא הֲוָה בַּחֲדָא אִתְּתָא דִּילֵדַת בַּלַּיְלָה (מעשה היה באישה אחת שילדה בלילה). אָמְרָה לִבְרָא: זִיל אַדְלֵיק בּוּצִינָא דְּנִקְטַע שׁוּרָךְ (אמרה לבן: לך הדלק נר, שנחתוך את טבורך). נְפַק וּפְגַע בֵּיהּ שֵׁדָא שִׁמְדוֹן (יצא ופגש אותו השד שמדון). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו השד): זִיל גְּלוֹג לְאִמָּךְ דִּקְרָא תַּרְנְגוֹלָא, וְאִלְמָלֵא דִּקְרָא תַּרְנְגוֹלָא הֲוֵינָא מָחְיֵיתָךְ וְקָטְלִיתָךְ (לך אמור לאמך, או: לך התפאר לפני אמך, שקרא התרנגול, ואילולא קרא התרנגול הייתי מכה אותך והורג אותך).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו התינוק): זִיל אַתְּ גְּלוֹג לְאִמָּךְ דְּלָא קְטַעַת אִמָּא שׁוּרִי, דְּאִלְמָלֵא דִּקְטַעְתֵּיהּ הֲוֵינָא מָחֵי יָתָךְ וְקָטֵיל יָתָךְ (לך אתה אמור לאמך שלא חתכה אמי את טבורי, שאילו חתכה אותו הייתי מכה אותך והורג אותך).

הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד (איוב כא, ט) – מִן הַמַּזִּיקִין (מן השדים), וְלֹא שֵׁבֶט אֱ־לוֹהַּ עֲלֵיהֶם (שם) – מִן הַיִּסּוּרִים.

[וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ –] וּכְשֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם, מִי אָמַר לוֹ שֶׁלֹא עָשִׂיתָ כַּשּׁוּרָה (שלא נהגת כראוי)? וּמָה הִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם (ובמה הסתיר פניו מהם)? שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם הַמַּבּוּל, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם (בראשית ז, כג).

וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד (איוב לד, כט) – עַל גּוֹי (שם) – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, וְעַל אָדָם (שם) – זֶה נֹחַ, יָחַד (שם) – שֶׁמִּמֶּנּוּ (מנח) הוּשְׁתַּת (נוסד) הָעוֹלָם, וְיֵשׁ לוֹ (לקדוש ברוך הוא) לְהַעֲמִיד עוֹלָמוֹ מֵאֻמָּה שְׁלֵמָה וּמֵאָדָם אֶחָד (יכול הוא לקיים את עולמו הן מאומה שלמה והן מאדם אחד), שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים.

בירע כבירים לא חקר הרעו אנשי…

יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא חֵקֶר (איוב לד, כד) – הֵרֵעוּ אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְאֵין חֵקֶר – אֵין חֵקֶר בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים (אין קץ למעשיהם הרעים).

וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם (שם) – אֵלּוּ בְּנֵי נֹחַ, (שנאמר): וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ [הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה] שֵׁם וְחָם וָיָפֶת.

גַּם מִיּוֹם אֲנִי הוּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל (ישעיה מג, יג) – מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם (אין באומות העולם מי שמציל מידי; או: מאומות העולם אפרע). אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה (שם) – כָּל פְּעֻלּוֹת וּמַחְשָׁבוֹת שֶׁפָּעַלְתִּי עִם דּוֹר הַמַּבּוּל, מִי אָמַר לִי: לֹא עָשִׂיתָ כַּשּׁוּרָה (לא נהגת כראוי)? אֲבָל נֹחַ נִכְנַס (לתיבה) בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם, (שנאמר): וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים.

וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן – אֲבוּי דִּפְחָתָא (אביו של הפחות והגרוע).

שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ – לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְדָגָה גְדוֹלָה דְּנָפְצָה עֻבָּרָהּ וּמָלְאָה אַרְעָא (שהטילה את ביציה ומילאה את הארץ).

גויחל נח איש האדמה נתחלל ונעשה…

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה – נִתְחַלֵּל וְנַעֲשָׂה חֻלִּין. לָמָּה? וַיִּטַּע כָּרֶם (משום שנטע כרם). (האם) לֹא הָיָה לוֹ לִטַּע דָּבָר אַחֵר שֶׁל תַּקָּנָה (שיש בו תועלת), לֹא יִחוּר אֶחָד (ענף של תאנה) וְלֹא גְּרוֹפִית אַחַת (ענף של זית)? אֶלָּא וַיִּטַּע כָּרֶם.

וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ (ומהיכן היו לו גפנים לנטוע)? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: הִכְנִיס עִמּוֹ (לתיבה) זְמוֹרוֹת (ענפי גפן) וּנְטִיעוֹת וְיִחוּרִים (וענפים) שֶׁל תְּאֵנָה וּגְרוֹפִיּוֹת (וענפים) לְזֵיתִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ (בראשית ו, כא) – אֵין אָדָם כּוֹנֵס דָּבָר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לוֹ.

אִישׁ הָאֲדָמָה – שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁהָיוּ לְהוּטִים אַחַר הָאֲדָמָה וְלֹא נִמְצָא בָהֶם תּוֹעֶלֶת, וְאֵלּוּ הֵן: קַיִן, נֹחַ וְעֻזִּיָּהוּ.

קַיִן (שנאמר): [וְקַיִן] הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה (בראשית ד, ב).

נֹחַ (שנאמר): אִישׁ הָאֲדָמָה.

עֻזִּיָּהוּ (שנאמר): אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה (דברי הימים ב כו, י).

אִישׁ הָאֲדָמָה – שֶׁעָשָׂה פָּנִים לָאֲדָמָה (שיישב ותיקן אותה אחרי חורבנה במבול), וְשֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִתְלַחְלְחָה הָאֲדָמָה (ירדו עליה גשמים), וְשֶׁמִּלֵּא כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה (בצאצאיו).

אִישׁ הָאֲדָמָה – בּוֹרְגָּר לְשֵׁם בּוֹרְגָּרוּת (כמו 'בורגר' שנקרא כך על שם מלאכתו, כך נקרא נח על שם שעבד את האדמה).

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: חָבִיב מֹשֶׁה מִנֹּחַ. נֹחַ מִשֶּׁנִּקְרָא (אחרי שנקרא) אִישׁ צַדִּיק (בראשית ו, ט) נִקְרָא אִישׁ אֲדָמָה, אֲבָל מֹשֶׁה מִשֶּׁנִּקְרָא (אחרי שנקרא) אִישׁ מִצְרִי (שמות ב, יט) נִקְרָא אִישׁ הָאֱ־לֹהִים (דברים לג, א).

וַיִּטַּע כָּרֶם – בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה (נח) הוֹלֵךְ לִטַּע כֶּרֶם אַפְגַּע בּוֹ שֵׁדָא שִׁמְדוֹן (פגע בו השד שמדון). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו השד): שֻׁתָּפִי עִמָּךְ (אהיה שותף עמך), אֶלָּא אִזְדְּהַר בָּךְ דְּלָא תֵעוֹל לְחֶלְקִי, וְאִם עָלַת בְּחֶלְקִי אֲנָא חָבֵל בָּךְ (אבל היזהר שלא תיכנס לחלקי, ואם תיכנס לחלקי אני אחבל בך).

דוישת מן היין וישת שתה שלא…

וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן – וַיֵּשְׁתְּ – שָׁתָה שֶׁלֹא בַמִּדָּה (בלי גבול) וְנִתְבַּזָּה.

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: בּוֹ בַּיּוֹם נָטַע, בּוֹ בַּיּוֹם שָׁתָה, בּוֹ בַּיּוֹם נִתְבַּזָּה.

וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה – רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק: 'וַיִּגַּל' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא וַיִּתְגַּל – גָּרַם גָּלוּת לוֹ וְלַדּוֹרוֹת (שאחריו).

עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לֹא גָּלוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יַיִן, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן [וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף. לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים] (עמוס ו, ו–ז), וּכְתִיב (וכתוב): הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ [מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם] (ישעיה ה, יא).

שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין לֹא גָּלוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַיַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ (ישעיה כח, ז).

בְּתוֹךְ אָהֳלֹה – 'אָהֳלָה' כְּתִיב (כתוב בה"א, כמו 'האוהל שלה'), בְּתוֹךְ אָהֳלָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ.

אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה הִכִּישׁוֹ אֲרִי (הכה אותו אריה) וּשְׁבָרוֹ (ועשה אותו בעל מום), וּבָא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ (לקיים יחסי אישות) וְנִתְפַּזֵּר זַרְעוֹ וְנִתְבַּזָּה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְעוֹלָם לֹא תְהֵי לָהוּט אַחַר הַיַּיִן, שֶׁכָּל פָּרָשַׁת הַיַּיִן כְּתִיב בָּהּ וָוִי"ן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה פְּעָמִים (כתוב בה ארבע עשרה פעמים 'וי', לשון אוי), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיָּחֶל נֹחַ, וַיִּטַּע כָּרֶם, וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, [וַיִּשְׁכָּר,] וַיִּתְגַּל, וַיַּרְא חָם, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו, וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם [לֹא רָאוּ], וַיִּיקֶץ נֹחַ, וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ, וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים (בראשית ט, כ–כה).

הוירא חם אבי כנען אמר להון…

וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן [אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ] – אֲמַר לְהוֹן וְאַגֵּד לְהוֹן (אמר להם ומשך את ליבם בדבריו). אֲמַר לְהוֹן (אמר להם חם): אָדָם הָרִאשׁוֹן שְׁנֵי בָנִים הָיוּ לוֹ, וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ, וְזֶה (נח) יֵשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה (בנים) וְהוּא מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָן אַרְבָּעָה?

אֲמַר לְהוֹן וְאַגֵּד לְהוֹן (אמר להם ומשך את ליבם) – אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִי: מַה טַּעַם (מהיכן לומדים) עֶבֶד יוֹצֵא בְּשֵׁן וְעַיִן (שעבד כנעני יוצא לחירות כשאדונו מפיל את שינו או מסמא את עינו)? מֵהָכָא (מכאן): וַיַּרְא, וַיַּגֵּד (חם ראה בעין והגיד בפה, שהשיניים חותכות בו את הדיבור, ועל כך נתקלל זרעו בעבדות).

וויקח שם ויפת את השמלה אמר…

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֵׁם הִתְחִיל בַּמִּצְוָה תְּחִלָּה וּבָא יֶפֶת וְנִשְׁמַע לוֹ (ושמע בקולו), לְפִיכָךְ זָכָה שֵׁם לְטַלִּית (של מצוות ציצית), וְיֶפֶת לְפִיוָולָא (לכסות נאה).

וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר (ממה שנאמר) וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, (האם) אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ (ולמה חזר הכתוב ואמר זאת)? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ יְדֵיהֶם עַל פְּנֵיהֶם וְהָיוּ מְהַלְּכִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְנָהֲגוּ בוֹ כָּבוֹד כְּמוֹרָא הָאָב עַל הַבֵּן (כיראה שבן חייב לירא מאביו).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשֵׁם: אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוָתָא דַּאֲבוּךְ (את ערוות אביך), חַיֶּיךָ (לשון שבועה) שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (גומל לך), (שנאמר): בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן (אז האנשים האלה, חנניה מישאל ועזריה שהם מזרעו של שם, נכפתו בלבושיהם) (דניאל ג, כא).

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא (נחלקו): רַבִּי יוּדָן אָמַר: בְּגֻלֵּיהוֹן (בגלימותיהם), רַבִּי הוּנָא אָמַר: בְּמוֹקְסֵיהוֹן (במין מלבוש; או: בכובעיהם).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֶפֶת: אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ (לשון שבועה) שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (גומל לך), (שנאמר): [וְהָיָה] בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג (שהוא מזרעו של יפת) מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג (יחזקאל לט, יא).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחָם: אַתָּה בִּזִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ (לשון שבועה) שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (גומל לך), (שנאמר): כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ (שהם מזרעו של חם) נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם (ישעיה כ, ד).

זוייקץ נח מיינו נתפרק יינו מעליו…

וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ – נִתְפָּרֵק יֵינוֹ מֵעָלָיו (פג יינו ממנו).

וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן – בְּנוֹ הַפָּסוּל, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת [אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'] קָטֹן (פסול) מֵהָכִיל (מלכים א ח, סד).

וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו – חָם חָטָא וּכְנַעַן נִתְקַלֵּל, אֶתְמְהָא (אני תמה)?!

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו). רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: לְפִי שֶׁכָּתוּב: וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו (בראשית ט, א), וְאֵין קְלָלָה הֹוָה בִּמְקוֹם בְּרָכָה (ואין קללה חלה על מי שנתברך), לְפִיכָךְ וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּנַעַן רָאָה וְהִגִּיד לְחָם, לְפִיכָךְ תּוֹלִין אֶת הַקְּלָלָה בַּמְקֻלָּל (במי שקלקל וראוי לקללה).

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: הַרְבֵּה צַעַר נִצְטַעֵר נֹחַ בַּתֵּבָה שֶׁלֹא הָיָה לוֹ בֵּן קָטָן שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ. אָמַר (נח): לִכְשֶׁאֵצֵא אֲנִי מַעֲמִיד (מוליד) לִי בֵּן קָטָן שֶׁיְּשַׁמְּשֵׁנִי. כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה לוֹ חָם אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה (שסירס אותו), אָמַר (נח): אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלְּהַעֲמִיד (מלהוליד) לִי בֵּן קָטָן שֶׁיְּשַׁמְּשֵׁנִי, לְפִיכָךְ יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאִישׁ (אתה, חם) עֶבֶד לְאֶחָיו, שֶׁהֵן עֲבָדִים לִי (שהם משמשים אותי).

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר: אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁהוּא בַּאֲפֵלָה (תשמיש המיטה), לְפִיכָךְ יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאִישׁ (אתה, חם) כָּעוּר וּמְפֻחָם (מכוער ושחור כפחם).

רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף (אמר): אָמַר לוֹ (נח לחם): אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלְּהַעֲמִיד (מלהוליד) בֵּן רְבִיעִי, לְפִיכָךְ אֲנִי מְאָרֵר בֵּן רְבִיעִי שֶׁלְּךָ (את כנען).

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: חָם וְכֶלֶב שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה (קיימו יחסי אישות בתיבה), לְפִיכָךְ יָצָא חָם מְפֻחָם (שחור כפחם), וְכֶלֶב מְפֻרְסָם בְּתַשְׁמִישׁוֹ (נקשר בשעת תשמישו, וקלונו גלוי לכול).

אָמַר רַבִּי לֵוִי: (משל) לְאֶחָד שֶׁקָּבַע מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ (שטבע מטבע משלו) בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: גּוֹזֵר אֲנִי שֶׁיִּתְפַּחֲמוּ פָנָיו (שישחירו פניו) וְיִפָּסֵל מַטְבֵּעוֹ. כָּךְ חָם וְכֶלֶב שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה (קיימו יחסי אישות בתיבה), לְפִיכָךְ יָצָא חָם מְפֻחָם (שחור כפחם) וְכֶלֶב מְפֻרְסָם בְּתַשְׁמִישׁוֹ.

חויאמר ברוך ה' אלהי שם אמר…

וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱ־לֹהֵי שֵׁם – אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אַף מִיֶּפֶת עָמְדוּ בְּאָהֳלֵי שֵׁם (גם מבני יפת קמו גרים ובאו אל אוהלי שם).

וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱ־לֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן [עֶבֶד לָמוֹ]. יַפְתְּ אֱ־לֹהִים לְיֶפֶת – זֶה כֹּרֶשׁ (שהיה מבני יפת), שֶׁהוּא גּוֹזֵר שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אַף עַל פִּי כֵן: וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם – אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּאָהֳלֵי שֵׁם (בבית הראשון, שבנה שלמה שהוא מבני שם, ולא בבית השני שנבנה בגזרת כורש).

בַּר קַפָּרָא אָמַר: יִהְיוּ דִּבְרֵי תוֹרָה נֶאֱמָרִים בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל יֶפֶת (ביוונית) בְּתוֹךְ אָהֳלֵי שֵׁם.

רַבִּי יוּדָן אָמַר: מִכָּאן לְתַרְגּוּם מִן הַתּוֹרָה (מכאן שיש לתרגום המקרא מקור בתורה), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱ־לֹהִים (נחמיה ח, ח) – זֶה הַמִּקְרָא.

מְפֹרָשׁ (שם) – זֶה תַּרְגּוּם.

וְשׂוֹם שֶׂכֶל (שם) – אֵלּוּ הַטְּעָמִים (טעמי המקרא).

וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא (שם) – אֵלּוּ רָאשֵׁי הַפְּסוּקִים (היכן מתחיל כל פסוק). רַבִּי הוּנָא בֶּן לוּלְיָאנִי אוֹמֵר: אֵלּוּ הַהַכְרָעוֹת (לאן לשייך מילה שאפשר לקרוא אותה עם מה שלפניה או עם מה שאחריה) וְהָרְאָיוֹת (פסוק שמכריע בין שני פסוקים סותרים). רַבָּנָן דְּקֵיסָרִין אָמְרֵי (חכמי קיסריה אומרים): מִיכָּן לַמָּסֹרֶת (מכאן מקור למסורת הקריאה, כגון מילים שנקראות ואינן כתובות).

רַבִּי זְעִירָא וְרַבִּי חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַבִּי (אמרו): אֲפִלּוּ אָדָם רָגִיל (בקי) בַּתּוֹרָה כְּעֶזְרָא, לֹא יְהֵא קוֹרֵא מִפִּיו וְכוֹתֵב (לא יכתוב ספר מן הזיכרון, אלא יעתיק מספר כתוב).

וְהָא תָּנֵי (והרי שנינו): מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר בְּאַסְיָא (שם מקום) וְלֹא הָיָה שָׁם מְגִלַּת אֶסְתֵּר, וְקָרָא לוֹ מִפִּיו וּכְתָבָהּ (וקרא רבי מאיר את המגילה מזיכרונו וכתב אותה)?

תַּמָּן אָמְרִין (שם, בבבל, אומרים): שְׁתֵּי מְגִלּוֹת כָּתַב, גָּנַז אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְקִיֵּם אֶת הַשְּׁנִיָּה (את הראשונה, שכתב מן הזיכרון, גנז, ואת השנייה, שהעתיק ממנה, השאיר לקריאה).