מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת לך לך

בראשית רבה · פרשה מב

הפרשה במקרא · בראשית יד, א–יזהפסוקים הנדרשים

א וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדׇרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃ ב עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֙רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב ׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֙בֶר֙ מֶ֣לֶךְ (צביים) [צְבוֹיִ֔ם] וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר׃ ג כׇּל־אֵ֙לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח׃ ד שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־כְּדׇרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ׃ ה וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדׇרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם׃ ו וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר׃ ז וַ֠יָּשֻׁ֠בוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כׇּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן תָּמָֽר׃ ח וַיֵּצֵ֨א מֶֽלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ (צביים) [צְבוֹיִ֔ם] וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּֽעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים׃ ט אֵ֣ת כְּדׇרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַחֲמִשָּֽׁה׃ י וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃ יא וַ֠יִּקְח֠וּ אֶת־כׇּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כׇּל־אׇכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ׃ יב וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃ יג וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃ יד וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃ טו וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃ טז וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כׇּל־הָרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם׃ יז וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֮ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ׃

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית יד, א–יז (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה מב · 8 סעיפים

אויהי בימי אמרפל מלך שנער

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר –

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין (מסכנין) בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (פתח את דרשתו בפסוק): חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים [וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ], חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם (תהלים לז, יד–טו).

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקְנוֹס שֶׁהָיוּ אֶחָיו חוֹרְשִׁים בַּמִּישׁוֹר וְהוּא חוֹרֵשׁ בָּהָר, וְנָפְלָה פָּרָתוֹ וְנִשְׁבְּרָה. אָמַר (רבי אליעזר בליבו): לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה פָּרָתִי. בָּרַח וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי (ללמוד תורה), וְהָיָה אוֹכֵל קוֹזְזוֹת אֲדָמָה (רגבי אדמה), עַד שֶׁעָשָׂה פִּיו רֵיחַ רַע.

הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: רֵיחַ פִּיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָשֶׁה לוֹ (רע מאוד). אָמַר לוֹ (רבי יוחנן בן זכאי לרבי אליעזר): כְּשֵׁם שֶׁהִבְאִישׁ רֵיחַ פִּיךָ עַל הַתּוֹרָה (בגלל לימוד התורה), כָּךְ יִהְיֶה רֵיחַ תַּלְמוּדְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

לְאַחַר יָמִים עָלָה אָבִיו (הורקנוס) לְנַדּוֹתוֹ מִנְּכָסָיו (להדיר אותו מירושתו), וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּגְדוֹלֵי מְדִינָתוֹ (עירו) יוֹשְׁבִים לְפָנָיו: בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ. וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ הַפָּסוּק הַזֶּה:

חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים (שם, יד) – זֶה אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו.

לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן (שם) – זֶה לוֹט.

לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ (שם) – זֶה אַבְרָהָם.

חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם (שם, טו) – (שנאמר:) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם (בראשית יד, טו).

אָמַר לוֹ אָבִיו: בְּנִי, לֹא עָלִיתִי לְכָאן אֶלָּא לְנַדּוֹתְךָ מִנְּכָסַי (להדיר אותך מירושתי), עַכְשָׁו הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לְךָ מַתָּנָה. אָמַר (רבי אליעזר): הֲרֵי הֵם עָלַי חֵרֶם (אסורים עליי), וְאֵינִי אֶלָּא שָׁוֶה בָּם כְּאֶחָי (ואיני נוטל בהם אלא חלק שווה לחלק אחיי).

דָּבָר אַחֵר: חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ (תהלים לז, יד) – זֶה אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו (שהם פתחו במלחמה הראשונה בעולם).

בויהי בימי אמרפל

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל –

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת פָּתַח (פתח את דרשתו בפסוק): וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ (קהלת ה, טו).

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת: כְּמָה דַּאֲתָא בַּחֲלִיטִין כֵּן הוּא אָזֵיל בַּחֲלִיטִין (כמו שבא בחטיפה כך הוא הולך בחטיפה; או: כמו שבא במאכלים רכים, כתינוק, כך הוא הולך במאכלים רכים, כזקן).

אָמַר רַבִּי אָבוּן: כְּשֵׁם שֶׁפָּתַח (שהתחילו צרותיו של אברהם) בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, כָּךְ אֵינוֹ חוֹתֵם (כך לא יסתיימו צרות בניו) אֶלָּא בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת.

(פתח בארבע מלכויות, שנאמר:) אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר (בראשית יד, ט), כָּךְ אֵינוֹ חוֹתֵם אֶלָּא בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת: מַלְכוּת בָּבֶל, וּמַלְכוּת מָדַי, וּמַלְכוּת יָוָן, וּמַלְכוּת אֱדוֹם (רומי).

רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ פָּתַח (פתח את דרשתו בפסוק): וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת ה' וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה (מיכה ד, יב) – לָמָּה כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים (בראשית יד, ג)? כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִפְּלוּ בְּיַד אַבְרָהָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.

גדבר אחר ויהי בימי אמרפל

דָּבָר אַחֵר: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל –

רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (אמרו): זֶה הַמִּדְרָשׁ עָלָה בְּיָדֵינוּ מֵהַגּוֹלָה (מסורת זו קיבלנו מחכמי גולת בבל): בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיְהִי בִּימֵי' – צָרָה.

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל – וּמַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם? (שנאמר:) עָשׂוּ מִלְחָמָה (בראשית יד, ב).

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: וַחֲמִשָּׁה הֵן (חמישה מקומות הם שנאמר בהם 'ויהי בימי').

מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה שָׁרוּי בַּמְּדִינָה (בעיר) וּבִשְׁבִילוֹ נִזְקַק הַמֶּלֶךְ לַמְּדִינָה (ובזכותו דאג המלך לעיר). וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ בַּרְבָּרִים (שבטים פראיים) לִזָּקֵק לוֹ (להילחם באוהב המלך), אָמְרוּ (בני העיר): אוֹי לָנוּ, שֶׁאֵין הַמֶּלֶךְ נִזְקָק לַמְּדִינָה כְּמוֹ שֶׁהוּא לָמוּד (שלא ידאג עוד המלך לעיר כמו שהוא רגיל) אִם נֶהֱרַג אֶת אוֹהֲבוֹ (אם ייהרג אוהבו).

(כך אברהם, אוהבו של הקדוש ברוך הוא, שבזכותו הקדוש ברוך הוא נזקק לעולמו,) הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ (בראשית יד, ז) – אָמַר רַבִּי אַחָא: לֹא בָּאוּ לְהִזְדַּוֵּג (להילחם) אֶלָּא לְתוֹךְ גַּלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם (באברהם). עַיִן שֶׁעָשְׂתָה מִדַּת הַדִּין בָּעוֹלָם (שעשתה משפט בעולם; או: שכבשה את מידת הדין שלא תפגע בעולם) הֵם מְבַקְּשִׁים לְסַמּוֹתָהּ (לעוור אותה).

הִוא קָדֵשׁ (שם) – אָמַר רַבִּי אַחָא: 'הוּא' כְּתִיב (כתוב, בלשון זכר) – הוּא (אברהם) שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ.

וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ בַּרְבָּרִים (שבטים פראיים) לְהִזְדַּוֵּג לוֹ (להילחם באברהם), הִתְחִילוּ הַכֹּל צוֹוְחִים: וַוי (אוי; 'ויהי' נדרש כלשון 'וי')! הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.

וַיְהִי בִּימֵי אָחָז (ישעיה ז, א) – מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם? (שנאמר:) אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר (ישעיה ט, יא).

מָשָׁל לְבֶן שָׂרִים (לבנו של שר) שֶׁנִּזְדַּוֵּוג לוֹ פַּדְגּוֹגוֹ לַהֲמִיתוֹ (שהאומן המגדל אותו החליט להמיתו). אָמַר (הפדגוג): אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ עַכְשָׁיו אֶתְחַיֵּב מִיתָה לַשַּׂר (לאביו), אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ מְנִיקְתּוֹ מִמֶּנּוּ (לוקח ממנו את המינקת שלו) וּמֵעַצְמוֹ הוּא מֵת.

כָּךְ אָמַר אָחָז: אִם אֵין גְּדָיִים (גורי התיישים) אֵין תְּיָשִׁים, אִם אֵין תְּיָשִׁים אֵין צֹאן, אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה, אִם אֵין רוֹעֶה אֵין עוֹלָם.

כָּךְ הָיָה סָבוּר בְּדַעְתּוֹ לוֹמַר (אחז): אִם אֵין קְטַנִּים אֵין תַּלְמִידִים, אִם אֵין תַּלְמִידִים אֵין חֲכָמִים, אִם אֵין חֲכָמִים אֵין זְקֵנִים, אִם אֵין זְקֵנִים אֵין נְבִיאִים, אִם אֵין נְבִיאִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם (על ישראל), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי (ישעיה ח, טז).

רַבִּי חוֹנְיָא בַּר אֶלְעָזָר אָמַר: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָחָז? שֶׁאָחַז (שנעל) בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא (אמר): אָמַר יְשַׁעְיָה: וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב [וְקִוֵּיתִי לוֹ] (שם, יז) – אֵין לְךָ שָׁעָה קָשָׁה כְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁכָּתַב בָּהּ (שכתוב עליה): וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא (דברים לא, יח), וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה קִוִּיתִי לוֹ, שֶׁאָמַר (הקדוש ברוך הוא): כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ (שם, כא).

וּמַה הוֹעִיל לוֹ (לאחז שנעל את בתי המדרשות)? (הרי אמר ישעיה:) הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים (ישעיה ח, יח). וְכִי יְלָדָיו הָיוּ? וַהֲלוֹא תַּלְמִידָיו הָיוּ! אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ חֲבִיבִים עָלָיו כְּבָנָיו.

וְכֵיוָן שֶׁאָחַז (שנעל) בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, הִתְחִילוּ (הכול) צוֹוְחִים: וַוי (אוי)! (זהו שכתוב:) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז (ישעיה ז, א).

וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים (ירמיה א, ג) – וּמַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם? (שנאמר:) רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ (ירמיה ד, כג).

מָשָׁל לְשַׂר שֶׁשָּׁלַח פְּרַסְטַגְמָא (כתב פקודה) שֶׁלּוֹ בַּמְּדִינָה (לעיר). מֶה עָשׂוּ לָהּ בְּנֵי הַמְּדִינָה (העיר)? נָטְלוּ אוֹתָהּ וְקָרְעוּ אוֹתָהּ וְשָׂרְפוּ אוֹתָהּ בָּאֵשׁ.

(וכך עשה יהויקים למגילת ירמיה,) שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה (ירמיה לו, כג) – תְּלַת אַרְבַּע פְּסוּקֵי (שלושה ארבעה פסוקים). כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק (החמישי במגילת איכה): הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ (איכה א, ה) – יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ [אֲשֶׁר אֶל הָאָח] עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח (ירמיה לו, כג).

כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כֵּן, הִתְחִילוּ הַכֹּל צוֹוְחִים: וַוי (אוי)! (זהו שכתוב:) וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים (ירמיה א, ג).

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים (רות א, א) – וּמַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם? (שנאמר:) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ (שם).

(משל) לִמְדִינָה (לעיר) שֶׁהָיְתָה חַיֶּבֶת לִיפָס (מס) לַשַּׂר. שָׁלַח הַשַּׂר גַּבַּאי טִימְיוֹן (גובה עבור אוצר המלך) לִגְבּוֹתָהּ. מֶה עָשׂוּ לוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה (העיר)? נָטְלוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּ אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ: אוֹי לָנוּ כְּשֶׁיַּרְגִּישׁ הַשַּׂר בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ (כשייוודע לשר הדבר), מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ (הגבאי) לַעֲשׂוֹת לָנוּ עָשִׂינוּ לוֹ.

כָּךְ בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, הָיָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְהָיָה הַדַּיָּן מְבַקֵּשׁ לְהַעֲבִיר עָלָיו מִדַּת הַדִּין (להעניש אותו כדין), וְהָיָה הוּא (החוטא) בָּא וּמַלְקֶה אֶת הַדַּיָּן. אָמַר (החוטא): מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לִי עָשִׂיתִי לוֹ. אָמְרוּ: אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁשָּׁפְטוּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ (שם).

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר א, א) – וּמַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם? (שנאמר:) לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד (אסתר ג, יג).

מָשָׁל לְשַׂר שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם אֶחָד וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ (ונטפלו אליו) שְׁלֹשָׁה שׂוֹנְאִים: הָרִאשׁוֹן מַתְחִיל מְקַטֵּף בָּעוֹלֵלוֹת (קוטף את האשכולות הקטנים), וְהַשֵּׁנִי מְזַנֵּב בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת (כורת את האשכולות הגדולים), וְהַשְּׁלִישִׁי מְעַקֵּר בַּגְּפָנִים (עוקר את הגפנים עצמן).

כָּךְ פַּרְעֹה (גזר): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ (שמות א, כב). נְבוּכַדְנֶצַּר (הגלה): וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף (מלכים ב כד, טז). רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: הֶחָרָשׁ אֶלֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. רַבָּנָן אָמְרִין (חכמים אמרו): כֻּלָּם אֶלֶף.

הָמָן בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר הַגֶּפֶן כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים (אסתר ג, יג).

וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כֵּן הִתְחִילוּ צוֹוְחִים: וַוי (אוי)! הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר א, א).

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן (אמר): בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיְהִי' – מְשַׁמֵּשׁ צָרָה וְשִׂמְחָה: אִם צָרָה – אֵין צָרָה כַּיּוֹצֵא בָהּ, וְאִם שִׂמְחָה – אֵין שִׂמְחָה כַּיּוֹצֵא בָהּ.

אֲתָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וַעֲבַד פַּלְגָא (בא רבי שמואל בר נחמן ועשה חלוקה): בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיְהִי' – מְשַׁמֵּשׁ צָרָה, 'וְהָיָה' – שִׂמְחָה.

מְתִיבִין לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיְהִי אוֹר (בראשית א, ג)? (ענה להם:) עוֹד הִיא (אף היא) אֵינָהּ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, שֶׁלֹא זָכָה הָעוֹלָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָהּ הָאוֹרָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: אוֹתָהּ הָאוֹרָה שֶׁנִּבְרֵאת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הָיָה אָדָם מַבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כֵּיוָן שֶׁצָּפָה (שראה מראש) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה (שעתידים לחטוא), גְּנָזָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם (משלי ד, יח).

מְתִיבִין לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר (בראשית א, ה)? אָמַר לָהֶם (רבי שמואל בר נחמן): עוֹד (אף זו) אֵינָהּ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן עֲתִידִין לִבְלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה (ישעיה נא, ו).

אֲתִיבִין לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי (בראשית א, ח), יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם רְבִיעִי, יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם שִׁשִּׁי? אָמַר לָהֶם (רבי שמואל בר נחמן): עוֹד (אף זו) אֵינָהּ שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִים עֲשִׂיָּה (תיקון בידי אדם), כְּגוֹן: הַחַרְדָּל צָרִיךְ לִמְתּוֹק (להמתיק את חריפותו), הַחִטִּים צְרִיכִים לְהִטָּחֵן, הַתּוּרְמוּסִין (מין קטנית מרה) צְרִיכִים לִמָּתֵק (להמתיק את מרירותם).

מְתִיבִין לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף (בראשית לט, ב)? אָמַר לָהֶם: עוֹד (אף זו) אֵינָהּ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, שֶׁנִּזְדַּוְּגָה לוֹ אוֹתָהּ הַדֹּב (שנטפלה אליו אשת פוטיפר).

מְתִיבִין לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה (ויקרא ט, א)? אָמַר לָהֶם: עוֹד (אף זו) אֵינָהּ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, שֶׁמֵּתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא.

מְתִיבִין לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן (במדבר ז, א)? אָמַר לָהֶם: עוֹד (אף זו) אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁנִּגְנְזָה בְּבִנְיַן הַבַּיִת (שהמשכן נגנז כשנבנה בית המקדש).

מְתִיבִין לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו, כז)? אָמַר לָהֶם: עוֹד (אף זו) אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁהִצְרִיךְ לִקְרֹעַ בְּגָדָיו (שנצרך יהושע לקרוע את בגדיו על מפלת העי).

מְתִיבִין לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ (שמואל ב ז, א)? אָמַר לָהֶם: עוֹד (אף זו) אֵינָהּ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, שֶׁבָּא נָתָן וְאָמַר לוֹ (לדוד): רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת [כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת] לִשְׁמִי (מלכים א ח, יט).

אָמְרִין לֵיהּ (אמרו לו): אֲמָרַן דִּידַן, אֱמֹר דִּידָךְ (אמרנו את שלנו, אמור אתה את שלך). אָמַר לָהֶם (רבי שמואל בר נחמן): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים (זכריה יד, ח), וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר (ישעיה ז, כא), וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי [שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ] (ישעיה יא, יא), וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס (יואל ד, יח), וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל (ישעיה כז, יג).

מְתִיבִין לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם (ירמיה לח, כח)? אָמַר לָהֶם: עוֹד הִיא (אף היא) שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל אוֹפָּכִי (שובר על פירעון החוב) עַל עֲווֹנוֹתֵיהֶם, דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: אוֹפָּכִי (שובר על פירעון החוב) גְּדוֹלָה נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל עַל עֲווֹנוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ (איכה ד, כב).

דויהי בימי אמרפל שלש שמות נקראו…

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל – שָׁלֹשׁ שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: כּוּשׁ, וְנִמְרוֹד, וְאַמְרָפֶל.

כּוּשׁ – שֶׁהָיָה כּוּשִׁי וַדַּאי (בנו של כוש ממש).

נִמְרוֹד – שֶׁהֶעֱמִיד מֶרֶד בָּעוֹלָם.

אַמְרָפֶל – שֶׁהָיְתָה אֲמִירָתוֹ אֲפֵלָה (שגזר גזרות רעות), דְּאַמְרֵי וְאַפְלֵי בְּעָלְמָא, דְּאַמְרֵי וְאַפְלֵי בְּאַבְרָהָם (שהתגרה ולעג לעולם, שהתגרה ולעג לאברהם; או: שבאמירתו החשיך את העולם והחשיך לאברהם), שֶׁאָמַר שֶׁיֵּרֵד (ציווה שיושלך אברהם) לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ.

אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר – אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מִמַּלְחַיָא: תַּמָּן תְּנֵינַן (שם שנינו) 'אִיסָרִין', לְשֵׁם אֶלָּסָר (המטבע 'איסר' נקרא על שם אלסר).

כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם – אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֲתַר הוּא תַּמָּן בְּרוֹמִי מִצְטַוַּח גּוֹיִם (מקום יש שם, ברומי, שנקרא 'גויים'), וְנָטְלוּ אָדָם אֶחָד וְהִמְלִיכוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְתִדְעָל הֲוָה (היה) שְׁמוֹ.

דָּבָר אַחֵר: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר – זוֹ בָּבֶל.

אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר – זֶה אַנְטִיּוֹכוּס (מלכות יוון).

כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם – זֶה מָדַי.

וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם – זוֹ מַלְכוּת אֱדוֹם (רומי), שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא (מגייסת חיילים) מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא: אִם רָאִיתָ מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת (נלחמות) אֵלּוּ בְּאֵלּוּ – צַפֵּה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (לבואו של המשיח). תֵּדַע שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי בִּימֵי אַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּרוּ הַמַּלְכֻיּוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ בָּאָה הַגְּאֻלָּה לְאַבְרָהָם.

העשו מלחמה את ברע

עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע –

רַבִּי מֵאִיר הָיָה דוֹרֵשׁ שֵׁמוֹת (מפרש את השמות שבמקרא לפי משמעם), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה הָיָה דוֹרֵשׁ שֵׁמוֹת:

בֶּרַע – שֶׁהָיָה בֵּן רַע.

בִּרְשַׁע – שֶׁהָיָה בֵּן רָשָׁע.

שִׁנְאָב – שֶׁהָיָה שׁוֹאֵב מָמוֹן.

וְשֶׁמְאֵבֶר – שֶׁהָיָה פּוֹרֵחַ וּמֵבִיא מָמוֹן ('שם אבר', שעשה לו כנף לעוף ולהביא ממון).

וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר – שֶׁנִּתְבַּלְּעוּ דָּיוֹרֶיהָ (שנבלעו תושביה).

כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים – שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: עֵמֶק הַשִּׂדִּים, עֵמֶק שָׁוֵה, עֵמֶק סֻכּוֹת.

עֵמֶק הַשִּׂדִּים – שֶׁהוּא מְגַדֵּל סְדָנִים (אילנות עבים, שעושים מהם סדנים). דָּבָר אַחֵר: שֶׁהוּא עָשׂוּי שָׂדִים שָׂדִים, תְּלָמִים (חרוש תלמים תלמים). דָּבָר אַחֵר: שֶׁהוּא מֵנִיק אֶת בְּנוֹ כַּשָּׁדַיִם (שהוא מזין את יושביו בשפע, כשדיים המניקים את התינוק).

עֵמֶק שָׁוֵה – רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (אמרו): שֶׁשָּׁם הֻשְׁווּ (הסכימו לדעה אחת) כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְקִצְּצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ לוֹ (לאברהם) בִּימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנָּה (בראשה), וְהָיוּ מְקַלְּסִין (משבחים) לְפָנָיו וְאוֹמְרִים: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱ־לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ (בראשית כג, ו). אָמְרוּ לוֹ (לאברהם): מֶלֶךְ אַתְּ (אתה) עָלֵינוּ, נָשִׂיא אַתְּ (אתה) עָלֵינוּ, אֱלוֹהַּ אַתְּ (אתה) עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם (אברהם): אַל יֶחְסַר הָעוֹלָם מַלְכּוֹ, וְאַל יֶחְסַר הָעוֹלָם אֱ־לֹהוֹ (העולם אינו חסר מלך ואינו חסר אלוה, שכבר יש לו).

עֵמֶק סֻכּוֹת – שֶׁהוּא מְסֻכָּךְ בָּאִילָנוֹת. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: גֶּפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֱגוֹז וְשָׁקֵד, תַּפּוּחַ וּפַרְסֵק.

הוּא יָם הַמֶּלַח – אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ: לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא צִנּוֹרוֹת הַיְאוֹרִים (תעלות של נחלים), וְנִתְבַּקְּעוּ וְנַעֲשׂוּ יָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ (איוב כח, י).

ושתים עשרה שנה עבדו

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ [אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ] –

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל (נחלקו).

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, הֲרֵי עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה (שתים עשרה שנות עבדות ואחריהן שלוש עשרה שנות מרד).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כּוּלְּהוֹן (כולן) שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ (שתים עשרה שנה עבדו ובשנה השלוש עשרה מרדו).

מַה מְּקַיֵּם (כיצד מפרש) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל 'וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה'? אֶלָּא בְּאַרְבַּע עָשָׂר לְמִרְדָּן (שתים עשרה שנות העבדות, שנת המרד והשנה הזאת, הרי ארבע עשרה).

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר – בַּעַל הַקּוֹרָה טָעֵין בְּעָבְיָהּ (בעל הקורה נושא אותה בצידה העבה, כלומר כדרלעומר, שבו מרדו, נשא בעיקר המלחמה, והמלכים שאיתו טפלים לו).

וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם – בְּעַשְׁתְּרָא דְּקַרְנָא (במקום ששמו עשתרא דקרנא).

וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם – יָת זִיוְתָנָה דִּבְהוֹן (את בעלי הזיו שבהם).

וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם – תַּרְתֵּין קִרְיָן אִינּוּן (שתי ערים הן).

וְאֶת הַחֹרִי – זוֹ אֶלְיוֹתְרוֹפּוֹלִיס (ביוונית: עיר החירות). וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ חֹרִי? שֶׁבָּרְרוּ אוֹתָהּ וְיָצָאת לָהֶם לְחֵרוּת בְּדוֹר הַפְלָגָה (שבחרו בה יושביה בדור הפלגה ונשארה בידם כבני חורין, ולא נפוצו ממנה).

עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר – עַד מֵשְׁרַיָּא דְּפָארָן (עד מישור פארן).

זוישבו ויבאו אל עין

וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין [מִשְׁפָּט] –

אָמַר רַבִּי אֲחָא: לֹא בָּאוּ (ארבעת המלכים) לִזְדַּוֵּג (להילחם) אֶלָּא לְתוֹךְ גַּלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם (באברהם, שהוא כאישון עינו של העולם). עַיִן שֶׁעָשְׂתָה מִדַּת הַדִּין בָּעוֹלָם (שכבשה את מידת הדין מן העולם; או: שעשתה משפט בעולם) הֵן מְבַקְּשִׁים לְסַמּוֹתָהּ (לעוור אותה), אֶתְמְהָא (תמיהה)?!

הִוא קָדֵשׁ – רַבִּי אֲחָא (אמר): 'הוּא' כְּתִיב (כתוב 'הוא' בו"ו, בלשון זכר) – הוּא (אברהם) שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ.

וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי – עֲדַיִן לֹא נוֹלַד עֲמָלֵק, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ (ואתה אומר) וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי? אֶלָּא (הכתוב) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו, י).

וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר – בְּעֵין גֶּדִי דִּתְמָרַיָּיה (בעין גדי של התמרים).

וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה [וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים] אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם [וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה] – אַרְבָּעָה מְלָכִים עָשׂוּ מִלְחָמָה כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה וְיָכְלוּ לָהֶם (וניצחו אותם).

וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר – בֵּירִין בֵּירִין מַסְּקָן חֵמָר (בורות בורות שמעלים מהם חמר, טיט).

וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו):

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה – אֵלּוּ הָאֻכְלוּסִין (החיילות), וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ – אֵלּוּ הַמְּלָכִים.

וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה – אֵלּוּ הַמְּלָכִים, וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ – אֵלּוּ הָאֻכְלוּסִין (החיילות).

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נִיחָא (לדעתו של רבי יהודה נוח הדבר, שהרי מלך סדום יצא אחר כך לקראת אברהם), וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה קַשְׁיָא (ולדעתו של רבי נחמיה קשה: אם המלכים נפלו לבורות, כיצד יצא מלך סדום)?

(תשובה:) רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּל, יֵשׁ מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (מהגויים) שֶׁהָיוּ מַאֲמִינִים, וְיֵשׁ שֶׁלֹא הָיוּ מַאֲמִינִים, וְכֵיוָן שֶׁיָּרַד מֶלֶךְ סְדוֹם לַחֵמָר (לבורות הטיט) וְנִצַּל, הִתְחִילוּ מַאֲמִינִים בְּאַבְרָהָם לְמַפְרֵעַ (האמינו גם במה שאירע קודם, שאברהם ניצל מן הכבשן).

וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זוֹ עֲבוּרָה (התבואה). וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: אֵלּוּ הַכּוֹתָבוֹת (התמרים).

וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט – כָּךְ עָשׂוּ (המלכים) לְלוֹט: נָתְנוּ אוֹתוֹ בְּסִירָה (בבית סוהר) וְנָטְלוּ אוֹתוֹ עִמָּהֶם.

כָּל כָּךְ לָמָּה (אירע לו כך)? וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם – לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ (משלי יג, כ).

חויבא הפליט ריש לקיש בשם בר…

וַיָּבֹא הַפָּלִיט – רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא (אמר): הוּא עוֹג הוּא פָּלִיט (עוג הוא הפליט). וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עוֹג? שֶׁבָּא וּמָצָא אֶת אַבְרָם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּמִצְוַת עוּגוֹת (באפיית מצות לפסח).

הוּא (עוג) לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֶלָּא אָמַר: אַבְרָהָם זֶה קוּנְיוֹן (קנאי ונוקם) הוּא, וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר לוֹ 'נִשְׁבָּה בֶּן אָחִיךָ', וְהוּא יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְנֶהֱרָג, וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (לעוג): חַיֶּיךָ (לשון שבועה), שְׂכַר פְּסִיעוֹתֶיךָ אַתָּה נוֹטֵל, שֶׁאַתְּ (שאתה) מַאֲרִיךְ יָמִים בָּעוֹלָם, וְעַל שֶׁחָשַׁבְתָּ לַהֲרֹג אֶת הַצַּדִּיק (את אברהם) – חַיֶּיךָ (לשון שבועה) שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִבְּנֵי בָנָיו.

וְאֵין סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ (של עוג) לִפֹּל אֶלָּא בְּיָדָן (בידי בני בניו של אברהם), שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ [נָתַתִּי אֹתוֹ] (דברים ג, ב).

וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן (וחכמים נחלקו):

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד (מצד אחד) וְהוּא (אברהם) מֵעֵבֶר אֶחָד (מן הצד האחר).

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: שֶׁהוּא מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל עֵבֶר.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): שֶׁהוּא מֵעֵבֶר הַנָּהָר (מעבר לנהר פרת), וְשֶׁהוּא מֵשִׂיחַ (מדבר) בִּלְשׁוֹן עִבְרִי.

וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו):

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: בְּמֵשְׁרַיָּא דְּמַמְרֵא (במישור של ממרא). וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: בְּפָלָטִין דְּמַמְרֵא (בארמון של ממרא).

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַתְרָא הוּא דִּשְׁמֵיהּ מַמְרֵא (לדעתו של רבי יהודה מקום הוא ששמו ממרא), עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה גַּבְרָא הוּא דִּשְׁמֵיהּ מַמְרֵא (לדעתו של רבי נחמיה אדם הוא ששמו ממרא).

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מַמְרֵא? רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן (אמר): שֶׁהִמְרָה פָּנִים בְּאַבְרָהָם (שהעז פניו כנגד אברהם והוכיח אותו).

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל (להימול), הָלַךְ (אברהם) וְנִמְלַךְ (והתייעץ) בִּשְׁלֹשֶׁת אֹהֲבָיו.

אָמַר לוֹ עָנֵר: כְּבָר בֶּן מֵאָה שָׁנָה אַתָּה, וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמְצַעֵר אֶת עַצְמְךָ?

אָמַר לוֹ אֶשְׁכּוֹל: מָה אַתְּ (אתה) הוֹלֵךְ וּמְסַיֵּם אֶת עַצְמְךָ בֵּין שׂוֹנְאֶיךָ (מביא קץ על עצמך, שיבואו עליך שונאיך כשתהיה חלש; או: עושה בעצמך סימן בין שונאיך)?

אָמַר לוֹ מַמְרֵא: אֱ־לֹהֶיךָ שֶׁעָמַד לְךָ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ וּבַמְּלָכִים (ובמלחמת המלכים) וּבָרְעָבוֹן, וְהַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר לְךָ, לִמּוֹל (להימול), אֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ לוֹ?!

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (לממרא): אַתָּה נָתַתָּה לוֹ (לאברהם) עֵצָה לִמּוֹל (להימול), חַיֶּיךָ (לשון שבועה) שֶׁאֵינִי נִגְלֶה עָלָיו לֹא בַּפָּלָטִין (בארמון) שֶׁל עָנֵר וְלֹא בַּפָּלָטִין (בארמון) שֶׁל אֶשְׁכּוֹל, אֶלָּא בַּפָּלָטִין (בארמון) שֶׁלְּךָ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא (בראשית יח, א).