מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת תולדות

בראשית רבה · פרשה סד

הפרשה במקרא · בראשית כו, א–כהפסוקים הנדרשים

א וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃ ב וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ ג גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כׇּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃ ד וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כׇּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרְכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ ה עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֺתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי׃ ו וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃ ז וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽוא׃ ח וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ ט וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃ י וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַ֠ט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃ יא וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כׇּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ יב וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃ יג וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃ יד וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים׃ טו וְכׇל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃ טז וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃ יז וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃ יח וַיָּ֨שׇׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃ יט וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃ כ וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית כו, א–כב (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה סד · 10 סעיפים

אויהי רעב בארץ .

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ (בראשית כו, א).

יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם (תהלים לז, יח) – זֶה יִצְחָק (שהיה עולה תמימה).

וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה (שם) – (שנאמר לו:) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית כו, ג).

לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה (תהלים לז, יט) – בְּרָעָתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ.

וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ (שם) – (שנאמר:) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.

בלא ירעיב ה' נפש צדיק זה…

לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק (משלי י, ג) – זֶה יִצְחָק, (שנאמר לו:) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית כו, ג).

וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף (משלי י, ג) – זֶה אֲבִימֶלֶךְ.

וַיְהִי רָעָב – עֲשָׂרָה רְעָבוֹן (עשרה רעבונות) בָּאוּ לָעוֹלָם:

אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן (שנאמר): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ (בראשית ג, יז).

אֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ (שנאמר): מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' (בראשית ה, כט).

אֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם (שנאמר): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה (בראשית יב, י).

וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק (שנאמר): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.

וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב (שנאמר): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב (בראשית מה, ו).

וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ (רות א, א).

וְאֶחָד בִּימֵי דָּוִד (שנאמר): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד (שמואל ב כא, א).

וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ (שנאמר): חַי ה' אֱ־לֹהֵי [יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי] (מלכים א יז, א).

וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע (שנאמר): וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן (מלכים ב ו, כה).

וְאֶחָד שֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם לֶעָתִיד (לעתיד לבוא), שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם [כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'] (עמוס ח, יא).

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: עִקַּר אַוְתֶּנְטְיָאָה שֶׁלּוֹ (עיקר תוקפו של הרעב) הָיָה בִּימֵי דָוִד, וְלֹא הָיָה רָאוּי לָבוֹא אֶלָּא בִּימֵי שָׁאוּל, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה (נטיעה רכה של שקמה, שאינה עומדת בפני הרוח), גִּלְגְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאוֹ בִּימֵי דָּוִד.

שִׁילָא חֲטָא וְיוֹחָנָא מִשְׁתַּלְּמָא (משל עממי: שילא חטא ויוחנא נענש, כלומר: שאול חטא ודורו של דוד לוקה)?

אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה: מָשָׁל לְזַגָּג (לעושה כלי זכוכית) שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קֻפָּה (סל) מְלֵאָה כּוֹסוֹת וּדְיַטְרוֹטִין (וכלי זכוכית עדינים), וּבְשָׁעָה שֶׁמְבַקֵּשׁ לִתְלוֹת אֶת קֻפָּתוֹ הָיָה מֵבִיא יָתֵד וְתוֹקְעָהּ וְנִתְלָה בָּהּ (לבדוק אם היא חזקה), וְאַחַר כָּךְ הָיָה תּוֹלֶה אֶת קֻפָּתוֹ.

לְפִיכָךְ כֻּלָּם (כל הרעבונות) לֹא בָאוּ בִּימֵי בְּנֵי אָדָם שְׁפוּפִים (חלשים), אֶלָּא בִּימֵי בְּנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים שֶׁיְכוֹלִים לַעֲמֹד (בהם).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֲוָה קָרֵי עֲלֵיהֶן (היה קורא עליהם): נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ (ישעיה מ, כט).

רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר: שְׁנַיִם (שני רעבונות) בָּאוּ בִּימֵי אַבְרָהָם. רַב אַחָא אָמַר: אֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם, וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ.

וְרָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֵלִיָּהוּ רָעָב שֶׁל בַּצּוֹרֶת הָיָה, שָׁנָה עָבְדָא וְשָׁנָה לֹא עָבְדָא (שנה עשתה תבואה ושנה לא עשתה).

רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֱלִישָׁע רָעָב שֶׁל מְהוּמָה הָיָה (שנאמר): עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף (מלכים ב ו, כה).

רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר: מִשְּׁתַּיִם סְאִין הָיוּ, וְנַעֲשִׂים מֵאַחַת (שתי סאים חיטים היו נמכרות בסלע, ונעשו סאה אחת בסלע).

וְהָא תָּנֵי (והרי שנינו): לֹא יֵצֵא אָדָם לְחוּץ לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ סָאתַיִם שֶׁל חִטִּים הוֹלְכִים בְּסֶלַע (נמכרות בסלע, ואם כן רשאי היה אלימלך לצאת)?

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקַּח (לקנות), אֲבָל מוֹצֵא לִקַּח (לקנות), אֲפִלּוּ סְאָה בְּסֶלַע לֹא יֵצֵא לְחוּץ לָאָרֶץ. וּלְפִי שֶׁיָּצָא אֱלִימֶלֶךְ לְחוּץ לָאָרֶץ נֶעֱנַשׁ, שֶׁמֵּת הוּא וּבָנָיו.

גוילך יצחק אל אבימלך גררה לגרדיקי…

וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ [מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים] גְּרָרָה – לְגַרְדִּיקִי (כך נקרא אזור גרר).

רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (אמר): מִפְּנֵי מָה גָזְרוּ עַל הַנָּוֶה שֶׁבְּגַרְדִּיקִי (גזרו טומאה על היישוב שבגרדיקי, כמו על ארץ העמים)? מִפְּנֵי שֶׁהוּא נָוֶה רָע (מקום רע לגור בו). וְעַד הֵיכָן (מגיע תחומו)? רַבִּי חָנִין אָמַר: עַד נַחַל מִצְרָיִם.

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ – עֲשֵׂה שְׁכוּנָה (יישוב) בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: הֱוֵי (היה) נוֹטֵעַ, הֱוֵי (היה) זוֹרֵעַ, הֱוֵי (היה) נָצִיב (שותל אילנות).

דָּבָר אַחֵר: שְׁכֹן בָּאָרֶץ – שַׁכֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ.

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת – אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה: אַתְּ (אתה) עוֹלָה תְּמִימָה, מָה עוֹלָה אִם יָצָאת חוּץ לַקְּלָעִים (מחוץ לחצר המקדש) הִיא נִפְסֶלֶת, אַף אַתְּ (אתה) אִם יָצָאתָ חוּץ לָאָרֶץ נִפְסַלְתָּ.

כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל – קָשׁוֹת (הארצות החזקות), כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח (יחזקאל יז, יג).

דָּבָר אַחֵר: לָמָּה לֹא נֶאֱמַר 'הָאֵלֶּה' אֶלָּא הָאֵל? לוֹמַר: מִקְצָתָן אֲנִי נוֹתֵן לָךְ. וְאֵימָתַי אֲנִי נוֹתֵן לָךְ אֶת הַשְּׁאָר? לֶעָתִיד לָבוֹא.

דעקב אשר שמע אברהם בקלי רבי…

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי – רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי חֲנִינָא תַּרְוֵיהוֹן אָמְרֵי (שניהם אומרים): בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, מִנְיַן עֵקֶ"ב (172 שנה, שהרי חי 175 שנה) שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹל בּוֹרְאוֹ.

וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי – רַבִּי יוֹנָתָן מִשֵּׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִלּוּ הִלְכוֹת עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ.

תּוֹרֹתָי – שְׁתֵּי תוֹרוֹת (תורה שבכתב ותורה שבעל פה), שֶׁקִּיֵּם אֲפִלּוּ מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּעַל פֶּה.

רַבִּי סִימוֹן אָמַר: אֲפִלּוּ שֵׁם חָדָשׁ שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִקְרוֹא לִירוּשָׁלַיִם הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ, דִּכְתִיב (שכתוב): וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), וּכְתִיב (וכתוב): וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה (יחזקאל מח, לה), וּכְתִיב (וכתוב): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' (ירמיה ג, יז).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה: אֵין כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ הֲלָכָה בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה (ואף אותן הלכות היה אברהם יודע). מַאי טַעְמֵיהּ (מה טעמו, מהיכן למד זאת)? (שנאמר:) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא (איוב לז, ב), וְאֵין הֶגֶה אֶלָּא תוֹרָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א, ח).

הויהי כי ארכו לו שם הימים…

וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲלוֹם קָשֶׁה וּנְבוּאָה קָשָׁה, אֵבֶל שׁוֹטֶה (אבל שאין בו ממש; או: אבל קל, שנשכח מהר) – אֲרִיכוּת יָמִים מְבַטֶּלֶת (הזמן הארוך מבטל אותם).

נְבוּאָה קָשָׁה מִנַּיִן? שֶׁכָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לַנָּבִיא: יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן (יחזקאל יב, כב).

אֵבֶל שׁוֹטֶה אֲרִיכוּת יָמִים מְבַטֶּלֶת (מנין)? מִיִּצְחָק, דִּכְתִיב (שכתוב): וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים, מִיָּד: וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק (ושכח את האבל על אברהם אביו).

רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר: (תמיהה על יצחק:) בִּשְׁבִיל שֶׁהֶעֱלוּ לְךָ יָמִים רַבִּים (שעברו עליך שם ימים רבים בשלום) הָיִיתָ עוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה (משמש מיטתך ביום)?! לֹא כָּךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה? דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה (אסתר ב, יד).

אִיּוֹב מְקַלֵּל יוֹם לֵידָתוֹ וְלֵיל עִבּוּרוֹ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר [הֹרָה גָבֶר] (איוב ג, ג).

אָמַר רַבִּי מָרִינוֹס בַּר הוֹשַׁעְיָה: אָמַר אִיּוֹב: הַלְּוַאי הָיְתָה אִמִּי נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא (אבי) לְהִזְדַּקֵּק לָהּ (לשמש עימה), שֶׁתֹּאמַר לוֹ: הֹרָה גָבֶר (שם)?! – אֵין עַכְשָׁיו עֵת הֵרָיוֹן מִגָּבֶר.

יִרְמְיָה מְקַלֵּל יוֹם לֵידָתוֹ וְיוֹם עִבּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ (ירמיה כ, יד) – זֶה יוֹם הָעִבּוּר, יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי (שם) – זֶה יוֹם לֵידָה.

אֶפְשָׁר חִלְקִיָּהוּ (אביו של ירמיה) אָדָם צַדִּיק וְהָיָה מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם? אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיְתָה אִיזֶבֶל הוֹרֶגֶת הַנְּבִיאִים, בָּא וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם, וּבָרַח.

וויזרע יצחק בארץ ההוא אמר רבי…

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא – אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: בָּאָרֶץ הַהִוא, בַּשָּׁנָה הַהִוא – הָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה (שנת רעב), וְאִלּוּ הָיְתָה יָפָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים – מֵאָה כּוֹרִים (מאה מידות כור, מידה גדולה של תבואה).

מֵאָה שְׁעָרִים – מֵאָה מִנְיָנִים (פי מאה ממה שזרע).

מֵאָה שְׁעָרִים – מְלַמֵּד שֶׁהֶאֱמִידוּ אוֹתָהּ (שיערו כמה תבואה תעשה השדה) וְעָשָׂת (ועשתה) מֵאָה כַּמָּה שֶׁהֶאֱמִידוּהָ (פי מאה ממה ששיערו).

וַהֲלוֹא אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא בְּמִשְׁקָל וּבְמִדָּה וּבְמִנְיָן, מִפְּנֵי מָה מָדַד אוֹתָהּ (יצחק את התבואה)? מִפְּנֵי הַמַּעַשְׂרוֹת.

זויצו אבימלך את כל העם אמר…

וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם [לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת] – אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ: אֲפִלּוּ צְרוֹר (אבן קטנה) אַל יִזְרֹק בָּהֶם אָדָם. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): יָגוּרוּ יִצְפּוֹנוּ הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי (תהלים נו, ז).

וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל – אָמַר רַבִּי חָנִין: עַד שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: זֶבֶל פִּרְדוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק וְלֹא כַסְפּוֹ וּזְהָבוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ (טוב זבל פרדותיו של יצחק מכספו וזהבו של אבימלך).

וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה – דָּנִיֵּאל חַיָּטָא (החייט) אָמַר: 'וַעֲבָדָהּ' כְּתִיב (כתוב בלי וי"ו, ואפשר לקרוא: ועבד אותה) – אִם אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּמוֹ עֶבֶד לְעַבְדּוֹ, אֵינוֹ קוֹנֶה אוֹתוֹ, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ (משלי יב, ט).

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם (בדרך כלל) אָדָם צָרִיךְ לִטְרֹחַ וּלְבַקֵּשׁ יְצִיאוֹת בֵּיתוֹ (את צורכי ביתו), וְהֵם (העבדים) יוֹשְׁבִים בְּבֵיתוֹ.

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ – אָמַר לוֹ (אבימלך ליצחק): כָּל אוֹתָן עֲצֻמוֹת שֶׁעָצַמְתָּ (כל העושר והכוח שצברת) לֹא מִמֶּנּוּ הָיָה לָךְ? לְשֶׁעָבַר הָיָה לָךְ חָדָא קְוַקַיָא (עדר אחד), וְכַדּוּן אִית לָךְ קְוַקַיָא סַגִּין (ועכשיו יש לך עדרים רבים).

חוישב יצחק ויחפר כמה בארות חפר…

וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר [אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם] – כַּמָּה בְּאֵרוֹת חָפַר אָבִינוּ יִצְחָק בִּבְאֵר שָׁבַע? רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: אַרְבַּע, כְּנֶגֶד כֵּן נַעֲשׂוּ בָנָיו אַרְבָּעָה דְגָלִים בַּמִּדְבָּר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה:

וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק – כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁבּוֹ נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם.

וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה – כְּנֶגֶד סֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, עַל שֵׁם: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה (שמות א, יד).

וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים – כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת.

וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה – כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיְדַבֵּר (ספר במדבר), שֶׁהוּא מַשְׁלִים שִׁבְעָה סִפְרֵי תוֹרָה. וַהֲלוֹא חֲמִשָּׁה הֵן? אֶלָּא בֶּן קַפָּרָא עָבֵיד וַיְדַבֵּר תְּלָתָא סְפָרִים (עושה את ספר במדבר שלושה ספרים): מִן וַיְדַבֵּר (מתחילת הספר) עַד וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן (במדבר י, לה) סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִן וַיְהִי בִּנְסֹעַ וּדְבַתְרֵיהּ (והפסוק שאחריו) סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִן סוֹפֵיהּ דְּפִסְקָא וְעַד סוֹפֵיהּ דְּסִפְרָא (ומסוף הפרשה הזאת ועד סוף הספר) סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת – כְּנֶגֶד מִשְׁנֵה תוֹרָה (ספר דברים), עַל שֵׁם: כִּי יַרְחִיב [ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ] (דברים יב, כ), (וכאן נאמר:) כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.

טואבימלך הלך אליו מגרר מגרר ,…

וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר – מְגֹרָר (שהתגרו בו והציקו לו), מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסוּ לִסְטִים (שודדים) לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהָיוּ מְקַרְקְרִים בּוֹ (הורסים ובוזזים בו) כָּל הַלָּיְלָה.

דָּבָר אַחֵר: מִגְּרָר – מְגֹרָר (מגורד), מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ בוֹ צְמָחִים (אבעבועות שחין), כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): [וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ] לְהִתְגָּרֵד בּוֹ (איוב ב, ח).

וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ – רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: אֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ הָיָה שְׁמוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: סִיעַת מְרַחֲמוֹהִי (חבורה מאוהביו).

וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו): רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: פִּיכֹל שְׁמוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: פֶּה שֶׁכָּל צִבְאוֹתָיו נוֹשְׁקִים לוֹ עַל פִּיו (נשמעים לדברו).

יויאמרו ראו ראינו ראינו מעשיך ומעשה…

וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ – רָאִינוּ מַעֲשֶׂיךָ וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ.

וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה [בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ] אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ [רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב] – 'רַק' מִעוּט (לשון מיעוט), שֶׁלֹא עָשׂוּ עִמּוֹ טוֹבָה שְׁלֵמָה.

בִּימֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה (מלכות רומי) שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הוֹשִׁיבוּ פַּפּוּס וְלוּלְיָאנוּס טְרַפִּיזִין (שולחנות חלפנים) מֵעַכּוֹ עַד אַנְטוֹכְיָא, וְהָיוּ מְסַפְּקִין לְעוֹלֵי גוֹלָה (לעולים מן הגולה) כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל צָרְכָּם.

אֲזַלִּין אִלֵּין כּוּתָאֵי וְאָמְרִין (הלכו הכותים האלה ואמרו למלך): יְדִיעַ לֶהֱוֵי לְמַלְכָּא דְּהָדֵין קַרְתָּא מָרָדְתָּא תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּא יִשְׁתַּכְלְלוּן, מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִתְּנוּן (ידוע יהיה למלך, שאם העיר המורדת הזאת תיבנה וחומותיה יושלמו, מס, בלו והלך לא ייתנו) (על פי עזרא ד, יב–יג).

מִנְדָּה – זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ (מס קרקע). בְּלוֹ – זוֹ פְּרוֹבָגִירוֹן (מס גולגולת). וַהֲלָךְ – אַנְגְּרוֹטִינָה (ארנונה, מס על התבואה והבהמה).

וַאֲמַר לְהוֹן (ואמר להם המלך): מַה נַּעֲבֵיד וּגְזָרִית (מה נעשה, והרי כבר גזרתי)? אָמְרִין לֵיהּ (אמרו לו הכותים): שְׁלַח וֶאֱמַר לְהוֹן (שלח ואמור להם): אוֹ יְשַׁנּוּן יָתֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ, אוֹ יוֹסְפוּן עֲלֵיהּ חֲמֵשׁ אַמִּין, אוֹ יִבְצְרוּן מִנֵּיהּ חֲמֵשׁ אַמִּין (או שישנו את בית המקדש ממקומו, או שיוסיפו עליו חמש אמות, או שיפחיתו ממנו חמש אמות), מִן גַּרְמֵיהוֹן אִינוּן חָזְרִין בְּהוֹן (ומעצמם הם יחזרו בהם).

וַהֲוָן קְהָלַיָּא מְצַתִין בְּהָדָא בִּקְעֲתָא דְּבֵית רִמּוֹן (והיו הקהלים מקובצים בבקעה הזאת של בית רימון). כֵּיוָן דַּאֲתוֹן כְּתִיבָא, שְׁרוֹן בָּכְיִין (כיוון שהגיעו הכתבים מן המלך, התחילו בוכים). בָּעֲיִין לְמִמְרַד עַל מַלְכוּתָא (ביקשו למרוד במלכות).

אָמְרִין (אמרו): יֵעוֹל חַד בַּר נַשׁ חַכִּימָא וִישַׁדֵּךְ צִבּוּרָא (ייכנס אדם חכם אחד וישקיט את הציבור). אָמְרִין (אמרו): יֵעוֹל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא דְּהוּא אַסְכּוֹלוֹסְטַקְיָא דְאוֹרָיְיתָא (ייכנס רבי יהושע בן חנניא, שהוא מלומד גדול בתורה).

עָאל וְדָרַשׁ (נכנס רבי יהושע ודרש): אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ. אֲמַר (אמר הארי): כָּל דַּאֲתֵי מַפֵּיק לֵיהּ אֲנָא יְהֵיב לֵיהּ אַגְרֵיהּ (כל מי שיבוא ויוציא את העצם, אני נותן לו את שכרו). אֲתָא הָדֵין קוֹרֵא מִצְרָאָה דְּמַקּוֹרֵיהּ אָרִיךְ, יְהֵיב מַקּוֹרֵיהּ וְאַפְקֵיהּ (בא עוף אחד, קורא מצרי, שמקורו ארוך, הכניס את מקורו והוציא את העצם).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו העוף): הַב לִי אַגְרִי (תן לי את שכרי). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הארי): זִיל, תְּהֵא מְלַגְלֵג וְאוֹמֵר דְּעַיְלַת לְפוּמָא דְאַרְיֵה בִּשְׁלָם וּנְפָקַת בִּשְׁלָם (לך, והיה מתפאר ואומר שנכנסת לפי האריה בשלום ויצאת בשלום).

כָּךְ דַּיֵּינוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ (לרומי) בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם.

וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק [וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם] – אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מָצְאוּ אִם לֹא מָצָאוּ (שאפשר לקרוא 'לו' כמו 'לא'; או: אם מצאו מים חיים או מים רגילים). מִן מַה דִּכְתִיב (ממה שכתוב): וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים (בראשית כו, יט), הֱוֵי (הרי) שֶׁמָּצְאוּ מַיִם חַיִּים.