מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה יא

הפרשה במקרא · בראשית ב, א–גפרשה פתוחה

א וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכׇל־צְבָאָֽם׃ ב וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכׇּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ ג וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכׇּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃ {פ}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית ב, ג (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה יא · 10 סעיפים

אויברך אלהים את יום השביעי ויקדש…

וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ –

כְּתִיב (כתוב): בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ (משלי י, כב).

בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר (שם) – זוֹ הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי.

וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ (שם) – זֶה הָאֵבֶל (שאינו נוהג בשבת), הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ (שמואל ב יט, ג).

בויברך אלהים את יום השביעי

וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי [וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ] –

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן.

בֵּרְכוֹ בַּמָּן – שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת (ימות השבוע) הָיָה יוֹרֵד עֹמֶר (לכל אחד), בְּעֶרֶב שַׁבָּת (ביום שישי) שְׁנֵי עֳמָרִים.

וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן – שֶׁלֹא יָרַד בּוֹ כָּל עִקָּר (כלל).

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּבְּרָכָה (בברכת 'מקדש השבת').

רַבִּי יִצְחָק אָמַר: בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמְּקוֹשֵׁשׁ (במקושש העצים, שנסקל על שחילל את השבת).

וּבֵרְכוֹ בָּעֲטִיפָה (בבגדים מיוחדים לשבת) –

רַב הוּנָא אָמַר: צָרִיךְ לְהַחֲלִיף (את בגדי החול בבגדי שבת).

רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: צָרִיךְ לְעָרֵב (בגד אחד של שבת עם בגדי החול).

אָבִין בַּר חִסְדָּאי אָמַר: צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל (להוריד את שולי בגדיו כלפי מטה, שלא כדרכו בחול).

רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי זְעֵירָא הֲווֹן מְהַלְּכִין כַּחֲדָא (היו מהלכים יחד), וְאִסְתַּלְּקַת גּוּלְתֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה (והייתה טליתו של רבי ירמיה מסולקת למעלה) וְשִׁלְשְׁלָהּ רַבִּי זְעֵירָא (והוריד אותה רבי זעירא למטה). הָדָא אָמְרָה (זאת אומרת): צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל (להוריד את שולי בגדיו כלפי מטה).

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בְּנֵר, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: פַּעַם אַחַת הִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי שַׁבָּת, וּבָאתִי וּמָצָאתִי אוֹתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת דָּלוּק וְלֹא חָסַר כְּלוּם.

בֵּרְכוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם, קִדְּשׁוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם: לֹא דּוֹמֶה אוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת (ימות השבוע) כְּמוֹ שֶׁהוּא דּוֹמֶה בְּשַׁבָּת.

בֵּרְכוֹ בַּמְּאוֹרוֹת –

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְּאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת (מיום שישי), אֲבָל לֹא לָקוּ (לא התקהה אורם) עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת.

אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כִּדְרַבִּי אַמֵּי (דברים אלה מתאימים לדעת חכמים ואינם מתאימים לדעת רבי אמי), דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי אַמֵּי: אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ (לא נשאר עמו כבודו אפילו לילה אחד). מַה טַּעַם (מהיכן לומדים זאת)? (שנאמר): וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ (תהלים מט, יג).

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ (נשאר עמו כבודו בליל שבת), וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל מִמֶּנּוּ זִיווֹ (אור פניו) וּטְרָדוֹ (וגירש אותו הקדוש ברוך הוא) מִגַּן עֵדֶן, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ).

כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְנֹז אֶת הָאוֹרָה (האור שנברא ביום הראשון), וְחָלַק כָּבוֹד לַשַּׁבָּת (ולא גנז אותה), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ – בֵּרְכוֹ בְּאוֹרָה.

כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי הַשַּׁבָּת הִתְחִילָה הָאוֹרָה וְהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת (והייתה האורה מאירה גם בלילה). הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין (משבחים את הקדוש ברוך הוא), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ (ישירו לו) וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ (איוב לז, ג). מִפְּנֵי מָה (משבחים)? וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ (שם).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּבְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן מְקֻלְקָלִין, עָמַד וּגְנָזָהּ (את האורה) וְהִתְקִינָהּ (והכין אותה) לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזָהּ? שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר (איוב לח, טו).

וּמִנַּיִן שֶׁהִתְקִינָהּ (שהכין אותה) לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא? שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם (משלי ד, יח).

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא אָמַר: ל"ו (36) שָׁעוֹת שִׁמְּשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה: שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת (יום שישי), וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל שַׁבָּת.

כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחֹשֶׁךְ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא (הולך ומתקרב), וְנִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי (תהלים קלט, יא) – (אמר אדם הראשון:) אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (הנחש): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג, טו), בָּא לְהִזְדַּוֵּג לִי (להילחם בי).

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? זִמֵּן לוֹ (לאדם הראשון) שְׁנֵי רְעָפִים (אבנים) וְהֵקִישָׁן (אדם) זֶה לָזֶה, וְיָצָא מֵהֶן אוֹר (אש) וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי (תהלים קלט, יא). מַה בֵּרַךְ עָלֶיהָ? 'בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ'.

אַתְיָא כִּשְׁמוּאֵל (דברים אלה מתאימים לדעת שמואל), דְּאָמַר (שאמר) שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוּר (האש) בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת? מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ (שאז נבראה האש לראשונה).

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו (על האש), מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת הָאוּר (האש) כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם.

גברכו ביציאה

בֵּרְכוֹ בִּיצִיאָה (בהוצאה שמוציאים לכבוד השבת) –

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן (שמחסרים ממה שנברא בו) כְּתִיב (כתוב) בּוֹ בְּרָכָה, וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם.

בַּחֲמִישִׁי נִבְרְאוּ עוֹפוֹת וְדָגִים, וּבְנֵי אָדָם שׁוֹחֲטִין עוֹפוֹת וְאוֹכְלִים, וְצָדִים דָּגִים וְאוֹכְלִין, וּכְתִיב (וכתוב) בּוֹ בְּרָכָה, וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם.

בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם וּבְהֵמָה, וּבְנֵי אָדָם שׁוֹחֲטִין בְּהֵמָה וְאוֹכְלִין, וּבְנֵי אָדָם מֵתִים, וּכְתִיב (וכתוב) בּוֹ בְּרָכָה, וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם.

בַּשְּׁבִיעִי מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר (מה יש לך לומר, שהרי לא נברא בו דבר שמחסרים ממנו)?

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: מִפְּנֵי הַיְצִיאָה (ההוצאה שמוציאים לכבוד השבת, שהברכה משלימה אותה).

דרבי אלעזר בשם רבי יוסי אמר…

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: מִפְּנֵי אִיסְטְנִיסִים (מפונקים) בֵּרְכוֹ בְּמַטְעַמִּים (במאכלים טעימים).

רַבֵּנוּ (רבי יהודה הנשיא) עָשָׂה סְעוּדָה לְאַנְטוֹנִינוּס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין שֶׁל צוֹנֵן (קרים), אָכַל מֵהֶם וְעָרַב לוֹ. עָשָׂה לוֹ סְעוּדָה בַּחוֹל, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין רוֹתְחִין. אָמַר לוֹ (אנטונינוס): אוֹתָן (שאכלתי בשבת) עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ (רבי): תֶּבֶל (תבלין) אֶחָד הֵן חֲסֵרִין. אָמַר לוֹ (אנטונינוס): וְכִי יֵשׁ קֵילָרִין (אוצר) שֶׁל מֶלֶךְ חָסֵר כְּלוּם? אָמַר לוֹ (רבי): שַׁבָּת הֵן חֲסֵרִין, אִית לָךְ שַׁבָּת (האם יש לך שבת)?

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שַׁיְלֵיהּ לְרַבִּי (שאל את רבי יהודה הנשיא), אָמַר לוֹ (רבי ישמעאל): בְּנֵי בָּבֶל בִּזְכוּת מָה הֵן חַיִּים (זוכים לחיי עושר)? אָמַר לוֹ (רבי): בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. וּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת מָה? אָמַר לוֹ (רבי): בִּזְכוּת מַעַשְׂרוֹת. וְאַנְשֵׁי חוּצָה לָאָרֶץ בִּזְכוּת מָה? אָמַר לוֹ (רבי): בִּזְכוּת שֶׁהֵן מְכַבְּדִין אֶת הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: פַּעַם אַחַת זִמְּנַנִי (הזמין אותי לסעודה) אָדָם אֶחָד בְּלוּדְקִיָא (עיר בחוץ לארץ), וְהֵבִיא לְפָנֵינוּ דְּיוֹסְקוּס (שולחן) אֶחָד טָעוּן (נישא) בְּי"ו (16) מוֹטוֹת, וּבוֹ מִכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְתִינוֹק (וילד) אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב בְּאֶמְצָעִיתוֹ וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ (תהלים כד, א). כָּל כָּךְ לָמָּה? שֶׁלֹא תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת עָלָיו (שלא יתגאה בעל הבית).

אָמַרְתִּי לוֹ (לבעל הבית): בְּנִי, מֵהֵיכָן זָכִיתָ לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה? אָמַר לִי: טַבָּח (קצב) הָיִיתִי, וְכָל בְּהֵמָה יָפָה שֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת (ימות השבוע) הָיִיתִי מַפְרִישָׁהּ לְשַׁבָּת. וְאָמַרְתִּי לוֹ: לֹא עַל מַגָּן (לא בחינם) זָכִיתָ.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: עוֹבָדָא הֲוָה בְּרוֹמִי בַּעֲרוֹבַת צוֹמָא רַבָּה (מעשה היה ברומא בערב הצום הגדול, ערב יום הכיפורים), וַהֲוָה תַּמָּן חַד חַיָּט וַאֲזַל דְּיִזְדַּבַּן לֵיהּ חַד נוּן (והיה שם חייט אחד והלך לקנות לו דג אחד). אִשְׁתְּכַח הוּא וְטַלְיָא דְּאִיפַּרְכוֹס קָיְימִין עִילָוֵיהּ (נמצאו הוא ונערו של האיפרכוס, שר העיר, עומדים על הדג לקנותו), הֲוָה הָדֵין מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי וְהָדֵין מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי (היה זה מעלה את מחירו וזה מעלה את מחירו), עַד דְּמָטְיָא לִשְׁנֵים עָשָׂר דִּינָרִין (עד שהגיע לשנים עשר דינרים), וּנְסָבֵא הַהוּא חַיָּטָא (ולקח אותו החייט).

בְּעָנָתָא דַּאֲרִיסְטוֹן (בשעת סעודת הצהריים) אֲמַר אִיפַּרְכוֹס לְטַלְיֵהּ (אמר האיפרכוס לנערו): לָמָּה לָא אַיְתֵית לִי נוּן (למה לא הבאת לי דג)?

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הנער): מָרִי, מָה לִכְפֹּר מִינָךְ (אדוני, מה אכחד ממך)? אֲזַלִּית וְלָא הֲוָה תַּמָּן אֶלָּא חַד נוּן (הלכתי ולא היה שם אלא דג אחד), וְאִשְׁתְּכָחִית אֲנָא וְחַד יְהוּדָאי קָיְימִין עִילָוֵיהּ (ונמצאנו אני ויהודי אחד עומדים עליו לקנותו), וַהֲוָה הוּא מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי וַאֲנָא מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי (והיה הוא מעלה את מחירו ואני מעלה את מחירו), עַד דְּמָטְיָא לִשְׁנֵים עָשָׂר דִּנָּרִין (עד שהגיע לשנים עשר דינרים). מָה הֲוַת בְּעָא דְּנַיְיתָא לָךְ נוּן בִּתְרֵי עֲשַׂר דִּנָּרִין (מה היית רוצה, שאביא לך דג בשנים עשר דינרים), אֶתְמְהָא (תמיהה)?!

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו האיפרכוס): מָאן הוּא (מי הוא)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הנער): בַּר נָשׁ פְּלַן (אדם פלוני).

שְׁלַח בַּתְרֵיהּ וַאֲתָא לְגַבֵּיהּ (שלח האיפרכוס אחריו ובא החייט אליו). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו האיפרכוס): מָה חֲמֵית, חַיָּט יְהוּדָאי, דַּאֲכַלְתְּ נוּן בִּתְרֵי עֲשַׂר דִּנָּרִין (מה ראית, חייט יהודי, שאכלת דג בשנים עשר דינרים)?

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו החייט): מָרִי, אִית לָן חַד יוֹם, בְּכָל חוֹבִין דַּאֲנַן עָבְדִין כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא הוּא מְכַפֵּר עֲלֵינַן (אדוני, יש לנו יום אחד, שעל כל העוונות שאנו עושים כל ימות השנה הוא מכפר עלינו), וְכַד הוּא אֲתָא לֵית אֲנַן צְרִיכִין לְיַקּוּרֵי יָתֵיהּ (וכשהוא בא, האם אין אנו צריכים לכבד אותו)?

אֲמַר (האיפרכוס): כֵּיוָן שֶׁהֵבֵאתָ רְאָיָה לִדְבָרֶיךָ, הֲרֵי אַתָּה פָּטוּר.

מַה פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מה שילם הקדוש ברוך הוא לחייט בשכרו)? הָלַךְ (החייט) וְקָרַע אוֹתָהּ (פתח את בטן הדג), וְזִמֵּן לוֹ (הקדוש ברוך הוא) בְּתוֹכָהּ מַרְגָּלִיּוֹת (אבן יקרה) טוֹבָה, וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס הֵימֶנָּהּ (ממנה) כָּל יָמָיו.

הטורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא,…

טוּרְנוּסְרוּפּוּס הָרָשָׁע שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר: מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם (במה יום אחד שונה משאר הימים)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי עקיבא): וּמַה גְּבַר מִן גּוּבְרִין (ובמה איש אחד שונה משאר האנשים)?

אֲמַר (טורנוסרופוס): מָה אֲמָרִית לָךְ, וּמָה אֲמַרְתְּ לִי (מה אמרתי לך, ומה אמרת לי)?

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי עקיבא): אֲמַרְתְּ לִי 'מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם' – מַאי שְׁנָא יוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא מִכָּל יוֹמָא (אמרת לי 'מה יום מיומיים', כלומר במה שונה יום השבת מכל יום), וַאֲמָרִית לָךְ 'וּמַן גְּבַר מִגּוּבְרִין' – מַאי שְׁנָא טוּרְנוּסְרוּפּוּס מִכָּל גּוּבְרִין (ואמרתי לך 'ומה איש מאנשים', כלומר במה שונה טורנוסרופוס מכל האנשים).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו טורנוסרופוס): שֶׁרָצָה הַמֶּלֶךְ לְכַבְּדֵנִי. אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי עקיבא): אַף זוֹ (השבת) שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַבְּדָהּ.

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו טורנוסרופוס): מְנָאן אַתְּ מוֹדַע לִי (מהיכן אתה מוכיח לי זאת)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי עקיבא): הֲרֵי נְהַר סַמְבַּטְיוֹן יוֹכִיחַ, שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֲבָנִים כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת (השבוע), וּבְשַׁבָּת הוּא נָח.

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו טורנוסרופוס): לְנַגְדָּא אַתְּ נָגֵיד לִי (במשיכת דברים אתה מושך אותי, כלומר דוחה אותי בראיה שאי אפשר לבדוק)?! אֶתְמְהָא (תמיהה).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי עקיבא): וַהֲרֵי הַמַּעֲלֶה אֶת הַמֵּת בִּזְכוּרוֹ (בעל אוב, שמעלה את המת מקברו כדי לשאול אותו) יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא (המת) עוֹלֶה כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת (השבוע) וּבְשַׁבָּת אֵינוֹ עוֹלֶה, וְהַהוּא גַּבְרָא לֶהֱוֵי בָּדֵק בַּאֲבוּהִי (ואותו האיש, כלומר אתה, יבדוק זאת באביו).

חַד זְמַן צָרִיךְ וּבָדַק בַּאֲבוּהוֹ (פעם אחת הוצרך טורנוסרופוס לשאול במתים, ובדק את הדבר באביו), וּסְלֵק כָּל יוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא, וּבְשַׁבַּתָּא לָא סְלֵק (ועלה אביו בכל ימי השבוע, ובשבת לא עלה). בְּחַד שַׁבַּתָּא אַסְּקֵיהּ (ביום ראשון בשבוע העלה אותו).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו טורנוסרופוס): אַבָּא, מִן דְּמִיתַת אִתְעַבְדֵית יְהוּדִי (משעה שמתת נעשית יהודי)?! אֶתְמְהָא (תמיהה). מִפְּנֵי מָה עָלִיתָ כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת (השבוע), וְשַׁבָּת לֹא עָלִיתָ?

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אביו): כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת אֶצְלְכֶם (בעולם החיים) בִּרְצוֹנוֹ, כָּאן (בעולם המתים) הוּא מְשַׁמֵּר אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ.

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו טורנוסרופוס): וְכִי עָמָל יֵשׁ לָכֶם, שֶׁאַתֶּם עֲמֵלִים כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת (השבוע) וּבְשַׁבָּת אַתֶּם נוֹחִין (נחים)?

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אביו): כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת (השבוע) אָנוּ נִדּוֹנִין (נענשים בגיהינום), וּבְשַׁבָּת אָנוּ נוֹחִין (נחים).

חָזַר (טורנוסרופוס) אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: אִם כִּדְבָרֶיךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת, אַל יַשֵּׁב בָּהּ רוּחוֹת (אל ישיב בה רוחות), אַל יוֹרִיד בָּהּ גְּשָׁמִים, אַל יַצְמִיחַ בָּהּ עֵשֶׂב!

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי עקיבא): תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא (תיפח רוחו של אותו האיש)! אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל: לִשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ דָּרִין בְּחָצֵר אַחַת, אִם אֵין זֶה נוֹתֵן עֵרוּב וְזֶה נוֹתֵן עֵרוּב (אם שניהם אינם נותנים עירוב חצרות, מאכל משותף שמתיר לטלטל בחצר בשבת), שֶׁמָּא (האם) מֻתָּרִין לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר? אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד דָּר בֶּחָצֵר, הֲרֵי הוּא מֻתָּר בְּכָל הֶחָצֵר כֻּלָּהּ.

אַף כָּאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁאֵין רְשׁוּת אַחֶרֶת עִמּוֹ (אין בעלים אחרים עמו), וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, מֻתָּר בְּכָל עוֹלָם כֻּלּוֹ.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֲרֵי אוֹכְלֵי הַמָּן מְעִידִין עָלָיו (על הקדוש ברוך הוא שהוא מכבד את השבת), שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת (השבוע) הָיָה (המן) יוֹרֵד וּבְשַׁבָּת לֹא הָיָה יוֹרֵד.

ופילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה,…

פִּילוֹסוֹפוֹס (פילוסוף) אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, אָמַר לוֹ: אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן?

אָמַר לוֹ (רבי הושעיה): מִפְּנֵי מָה אוֹתוֹ הָאִישׁ (אתה) מְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁוֹ (את שער ראשו) וּמַנִּיחַ אֶת פְּאַת זְקָנוֹ (את שער זקנו)?

אָמַר לוֹ (הפילוסוף): מִפְּנֵי שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ בִּשְׁטוּת (מפני ששער הראש גדל עמו בימי ילדותו, ימי השטות).

אָמַר לוֹ (רבי הושעיה): אִם כֵּן, יְסַמֵּא אֶת עֵינוֹ וִיקַטַּע אֶת יָדָיו וִישַׁבֵּר אֶת רַגְלָיו, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְלוּ עִמּוֹ בִּשְׁטוּת (מפני שגם הם גדלו עמו בימי השטות)!

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הפילוסוף): וּלְאִלֵּין מִלַּיָּא אָתֵינָן (ולדברים האלה באנו)?! אֶתְמְהָא (תמיהה).

אָמַר לוֹ (רבי הושעיה): לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק (בלא תשובה) אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִין עֲשִׂיָּה (תיקון), כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמִתּוּק (להמתיק את חריפותו), הַתּוּרְמוּסִים צָרִיךְ לְמִתּוּק (להמתיק את מרירותם), הַחִטִּין צְרִיכִין לְהִטָּחֵן, אֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן (במילה).

זרבי יוחנן בשם רבי יוסי בר…

רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמַר: אַבְרָהָם, שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִדָּה (בגבולות מדודים), שֶׁנֶּאֱמַר: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ [כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה] (בראשית יג, יז).

אֲבָל יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר (בראשית לג, יח) – נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה (סמוך לשקיעת השמש) וְקָבַע תְּחוּמִין (תחומי שבת) מִבְּעוֹד יוֹם – יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹא בְּמִדָּה (בלא גבולות), שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ [וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה] (בראשית כח, יד).

חדבר אחר למה ברכו ? רבי…

דָּבָר אַחֵר: לָמָּה בֵּרְכוֹ (את יום השבת)? רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי דוֹסְתָּאי וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (נחלקו).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי דוֹסְתָּאי אוֹמְרִים: שֶׁאֵין לוֹ בֶּן זוּג. חַד בְּשַׁבַּתָּא, תְּרֵי (יום ראשון בשבוע ויום שני הם זוג), תְּלָתָא, אַרְבַּעְתָּא (שלישי ורביעי הם זוג), חַמְשָׁא, עֲרוּבְתָּא (חמישי וערב שבת הם זוג), שַׁבַּתָּא לֵית לָהּ בֶּן זוּג (לשבת אין בן זוג).

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: שֶׁאֵינוֹ נִדְחֶה (ליום אחר בקביעת הלוח). יוֹם טוֹב נִדְחֶה, יוֹם הַכִּפּוּרִים נִדְחֶה, שַׁבָּת אֵינָהּ נִדְחֵית.

תָּנֵי (שנה) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְכֻלָּן (לכל הימים) יֵשׁ בֶּן זוּג, וְלִי אֵין בֶּן זוּג! אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ.

וְכֵיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: זִכְרוּ הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְשַׁבָּת: 'כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ'. הַיְנוּ דִּבּוּר (זהו הדיבור שבעשרת הדיברות): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ, ח).

טרבי לוי בשם רבי חמא בר…

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: שְׁלֹשָׁה בְּרִיּוֹת הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא בְּכָל יוֹם וָיוֹם:

בְּאֶחָד (ביום הראשון) בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאוֹרָה.

בַּשֵּׁנִי – רָקִיעַ וְגֵיהִנֹּם וּמַלְאָכִים.

בַּשְּׁלִישִׁי – אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן.

בָּרְבִיעִי – חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת (וכוכבים).

בַּחֲמִישִׁי – עוֹפוֹת וְדָגִים וְלִוְיָתָן.

בַּשִּׁשִּׁי – אָדָם וְחַוָּה וּרְמָשִׂים.

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: בַּשִּׁשִּׁי בָּרָא שִׁשָּׁה (בריות): אָדָם, וְחַוָּה, וְרֶמֶשׂ, וּבְהֵמָה, וְחַיָּה, וּמְרִיאִים (ושדים).

אָמַר רַבִּי בְּנָיָא: 'אֲשֶׁר בָּרָא אֱ־לֹהִים וְעָשָׂה' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא אֲשֶׁר בָּרָא אֱ־לֹהִים לַעֲשׂוֹת – כָּל מַה שֶּׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִבְרֹאת בַּשְּׁבִיעִי, הִקְדִּים וּבָרָא אוֹתוֹ בַּשִּׁשִּׁי.

ירבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר…

רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר: אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר (אף על פי שאתה אומר): כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ – מִמְּלֶאכֶת עוֹלָמוֹ שָׁבַת, וְלֹא שָׁבַת לֹא מִמְּלֶאכֶת הָרְשָׁעִים וְלֹא מִמְּלֶאכֶת הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא פּוֹעֵל עִם אֵלּוּ וְעִם אֵלּוּ, מַרְאֶה לְאֵלּוּ (לרשעים) מֵעֵין דּוּגְמָטֵירִין שֶׁלָּהֶן (דוגמה מן העונש השמור להם) וּלְאֵלּוּ (לצדיקים) מֵעֵין דּוּגְמָטֵירִין שֶׁלָּהֶן (דוגמה מן השכר השמור להם).

מִנַּיִן שֶׁפֻּרְעָנוּתָם שֶׁל רְשָׁעִים קְרוּיָה מְלָאכָה? שֶׁנֶּאֱמַר: פָּתַח ה' אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ כִּי מְלָאכָה הִיא (ירמיה נ, כה).

וּמִנַּיִן שֶׁשְּׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים קְרוּיָה מְלָאכָה? שֶׁנֶּאֱמַר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ (לשון פעולה ומלאכה) לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם (תהלים לא, כ).