מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה טו

הפרשה במקרא · בראשית ב, ח–יהפסוקים הנדרשים

ח וַיִּטַּ֞ע יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃ ט וַיַּצְמַ֞ח יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כׇּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע׃ י וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן לְהַשְׁק֖וֹת אֶת־הַגָּ֑ן וּמִשָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְהָיָ֖ה לְאַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים׃

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית ב, ח–י (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה טו · 7 סעיפים

אויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם

וַיִּטַּע ה' אֱ־לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם –

דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִין (אמרו בבית מדרשו של רבי ינאי): לָמָּה הוּא (הכתוב) מַזְכִּיר שֵׁם מָלֵא (ה' א־להים) בִּנְטִיעַת הַגַּן? שֶׁמִּתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ הִיא (הנטיעה) צְרִיכָה כִּוּוּן. קֹדֶם עַד שֶׁלֹא נוֹצְרָה מִמְּעֵי אִמָּהּ (עוד לפני שיצאה מן הגרעין), אָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת רוּחוֹתֶיהָ (לקבוע באיזה מקום ולאיזה צד תינטע), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע (תהלים קד, טז).

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כְּקַרְנֵי חֲגָבִים הָיוּ (דקים כמחושי החגבים היו הארזים), וַעֲקָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁתָלָן בְּתוֹךְ גַּן עֵדֶן.

יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' [אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע] (שם) – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יִשְׂבְּעוּ חַיֵּיהֶם (יאריכו ימים), יִשְׂבְּעוּ מֵימֵיהֶם (יהיו להם מים כל צורכם), יִשְׂבְּעוּ מַטַּעְתָּן (כל מה שיינטע מהם יצליח כמותם).

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲרָזִים, שֶׁלֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן (שם), וְאֵין לְבָנוֹן אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן (דברים ג, כה).

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי אֲרָזִים הֵם, וְאֵין לְךָ מְשֻׁבָּחִים מִכֻּלָּם אֶלָּא שִׁבְעָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה [וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו] (ישעיה מא, יט).

רַבִּי אַחָא אָמַר: שְׁלֹשָׁה (הם המשובחים):

בְּרוֹשׁ – בְּרָתָא (שמו בארמית).

תִּדְהָר – אַדְּרָא (שמו בארמית).

תְּאַשּׁוּר – פַּקְסִינוֹן (שמו ביוונית). וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ (הכתוב) תְאַשּׁוּר? שֶׁהוּא מְאֻשָּׁר (משובח) מִכֻּלָּן.

הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן עוֹד שְׁלֹשָׁה: אַלּוֹנִים, אַרְמוֹנִים, אַלְמֻגִּים.

אַלּוֹנִים – בַּלּוּטִין (עצי בלוט).

אַרְמוֹנִים – דִּלְבּוֹן (שמו בארמית).

אַלְמֻגִּים – אַלְוָם (שמו ביוונית, עץ שריחו טוב).

בגן בעדן רבי יהודה ורבי יוסי…

גַּן בְּעֵדֶן – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי (נחלקו).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גַּן גָּדוֹל מֵעֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְקַנְאֻהוּ כָּל עֲצֵי עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱ־לֹהִים (יחזקאל לא, ט), וְאוֹמֵר: בְּעֵדֶן גַּן אֱ־לֹהִים הָיִיתָ (יחזקאל כח, יג).

וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עֵדֶן גְּדוֹלָה מִגַּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּטַּע ה' אֱ־לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן.

וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת [אֶת הַגָּן] (בראשית ב, י)?

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי (לדעתו של רבי יוסי): מִתַּמְצִית בֵּית כּוֹר תַּרְקַב שׁוֹתֶה (מן המים שנותרו מהשקאת שדה גדול, ששיעורו כור, שותה שדה קטן, ששיעורו תרקב, אחד משישים בו).

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה (לדעתו של רבי יהודה): כְּפִיגִי (כמעיין) שֶׁהִיא נְתוּנָה בְּגִנָּה, וּמַשְׁקָה אֶת כָּל הַגִּנָּה.

וְהָא (והרי) רַבִּי יְהוּדָה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת (פסוקים), וְרַבִּי יוֹסֵי אֵין לוֹ אֶלָּא מִקְרָא אֶחָד?

אָמַר רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִי (מציפורי): הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי, וּמָצָא לוֹ מִקְרָא אַחֵר מַכְרִיעַ עַל גַּבָּיו (פסוק נוסף שמכריע כדעתו). וְאֵיזֶה זֶה? וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' (המדבר הגדול נמשל לעדן, והערבה הקטנה ממנו נמשלה לגן) (ישעיה נא, ג).

גמקדם אמר רבי שמואל בר נחמן…

מִקֶּדֶם – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: אַתְּ (אתה) סָבוּר קֹדֶם לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵינוֹ אֶלָּא קֹדֶם לְאָדָם הָרִאשׁוֹן. אָדָם נִבְרָא בַּשִּׁשִּׁי, גַּן עֵדֶן (נברא) בַּשְּׁלִישִׁי, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וֵא־לֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (תהלים עד, יב) – (אמר אדם הראשון:) רְאוּ פָּעֳלָא טָבָא (ראו מעשה טוב; או: ראו פועל טוב, הוא הקדוש ברוך הוא), שֶׁהִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרִי (את גן עדן) עַד שֶׁלֹא עָמַדְתִּי לִפְעֹל (עוד לפני שנבראתי).

דוישם שם רבי יהודה ורבי נחמיה…

וַיָּשֶׂם שָׁם – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו).

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: עִלָּה אוֹתוֹ (רומם אותו ומינה אותו לשליט), הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים יז, טו).

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: פִּתָּה אוֹתוֹ (שידל אותו להיכנס, כדרך שמזמינים אורח). (משל) לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְהִזְמִין אוֹרֵחַ.

כָּךְ הִזְמִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב, שאמר אדם הראשון): אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק (תהלים קלט, ב) –

שִׁבְתִּי (שם) – בְּתוֹךְ גַּן עֵדֶן.

וְקוּמִי (שם) – טֵירוּפִי מִתּוֹכָהּ (גירושי מתוך גן עדן).

בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק (שם) – בְּאֵיזֶה זְכוּת יָעַצְתָּ (גמרת בדעתך) לְבָרְאֵנִי? בִּזְכוּת אוֹתוֹ שֶׁהוּא בָּא מֵרָחוֹק (אברהם), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי (ישעיה מו, יא).

הוישם שם היך מה דאת אמר…

וַיָּשֶׂם שָׁם – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): וַיְהִי שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה (כלומר שם אותו שם על מנת שיישאר לעולם) (דברי הימים ב ה, ט).

[אֲשֶׁר יָצָר –] אָמַר רַבִּי לֵוִי: וּבִלְבָד בִּיצִירָה זוֹ (ובלבד שיישאר כפי שנוצר, בלי חטא).

אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן: כְּתִיב (כתוב): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם (בראשית ב, ד) – בּוֹרְאָן מְשַׁבְּחָן וּמִי מְגַנָּן? בּוֹרְאָן מְקַלְּסָן (משבח אותם) וּמִי יִתֵּן בָּהֶם דֹּפִי (גנאי)? אֶלָּא נָאִים וּמְשֻׁבָּחִין הֵם, (שנאמר): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם (שם).

וויצמח ה' אלהים מן האדמה

וַיַּצְמַח ה' אֱ־לֹהִים מִן הָאֲדָמָה [כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן] –

תָּנֵי (שנינו): עֵץ שֶׁהוּא פּוֹסֶה (מתפשט) עַל פְּנֵי כָּל הַחַיִּים.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי: עֵץ חַיִּים מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה (גודלו כמרחק שהולכים בחמש מאות שנה), וְכָל מֵי בְרֵאשִׁית מִתְפַּלְּגִין (מתחלקים) מִתַּחְתָּיו.

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי (אמר): לֹא סוֹף דָּבָר (לא רק) נוֹפוֹ (ענפיו) מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ קוֹרָתוֹ (גזעו) מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.

זמה היה אותו האילן שאכל ממנו…

מָה הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם וְחַוָּה?

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: חִטִּים הָיוּ. כַּד לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דֵּעָה, אִינּוּן אָמְרִין: לָא אֲכַל הַהוּא אִינְשָׁא פִּתָּא דְּחִטֵּי מִן יוֹמוֹי (כשאין בבן אדם דעה, אומרים עליו: לא אכל אותו האיש פת חיטים מימיו).

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק בָּעֵי קַמֵּי רַבִּי זְעֵירָא (שאל לפני רבי זעירא), אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי שמואל): אֶפְשָׁר חִטִּים הָיוּ? אָמַר לוֹ (רבי זעירא): הֵן (כן). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי שמואל): וְהָכְתִיב (והרי כתוב) עֵץ? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי זעירא): מְתַמְּרוֹת הָיוּ (גבוהות היו כתמר) כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן.

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא: אִתְפַּלְּגוּן (נחלקו) רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן (וחכמים).

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ' (כך מברכים) – שֶׁכְּבָר הוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ (קודם שחטא אדם הראשון).

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): 'מוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ' (כך מברכים) – שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ (לעתיד לבוא), שֶׁנֶּאֱמַר: יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ (תהלים עב, טז).

לֶפֶת (ירק, ושמו נדרש: לא פת) – תְּרֵין אָמוֹרָאִין פְּלִיגֵי (שני אמוראים חולקים), רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי.

חַד (אחד) אָמַר: לֶפֶת – (האם) לֹא פַּת הָיְתָה? וְחוֹרָנָה (והאחר) אָמַר: לֶפֶת – (האם) לֹא פַּת הִיא עֲתִידָה לִהְיוֹת?

רַבִּי יִרְמְיָה בָּרֵיךְ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא (בירך לפני רבי זירא) 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ', וְקַלְּסֵיהּ (ושיבח אותו רבי זירא). כְּרַבִּי נְחֶמְיָה (האם שיבח אותו משום שהלכה כרבי נחמיה ולא כחכמים)? אֶתְמְהָא (בתמיהה). אֶלָּא שֶׁלֹא לְעָרֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת (שיבח אותו משום שכך אין המ"ם שבסוף "העולם" נבלעת במ"ם של "מוציא").

רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אָמַר: עֲנָבִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ (דברים לב, לב) – אוֹתָן הָאֶשְׁכּוֹלוֹת הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת (מיתה) לָעוֹלָם.

רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ (מעכו) אָמַר: אֶתְרוֹג הָיָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ [לְמַאֲכָל] (בראשית ג, ו) – אֲמַרְתְּ (אמור מעתה): צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תְּאֵנִים הָיוּ. דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ (הדבר נלמד מן ההקשר שבו הוא כתוב).

מָשָׁל לְבֶן שָׂרִים שֶׁקִּלְקֵל (שחטא) עִם אַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַשַּׂר (אביו), טְרָדוֹ (גירש אותו) וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין (מחוץ לארמון), וְהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל שְׁפָחוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל אוֹתָהּ שֶׁקִּלְקְלָה (שחטאה) עִמּוֹ פָּתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוּ.

כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאוֹתוֹ הָאִילָן, טְרָדוֹ (גירש אותו) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לְגַן עֵדֶן, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל אִילָנוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ (האילנות לאדם)? אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: הָא גַּנָּב דְּגָנַב דַּעְתֵּיהּ דְּבָרְיֵהּ (הנה הגנב שגנב את דעת בוראו), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה (תהלים לו, יב) – רֶגֶל שֶׁנִּתְגָּאֶה עַל בּוֹרְאוֹ, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי (שם) – לָא תִיסַב מִמֶּנִּי עָלֶה (לא תיקח ממני עלה).

אֲבָל תְּאֵנָה שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹתֶיהָ פָּתְחָה דְּלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה (בראשית ג, ז).

מָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַתְּאֵנָה (מאיזה מין הייתה)?

רַבִּי אָבִין אָמַר: בְּרַת שֶׁבַע, דְּאַמְטְיַת שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלָא לְעָלְמָא (מין תאנים ששמו "בת שבע", שהביאה שבעת ימי אבל לעולם).

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין (מסכנין) בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: בְּרַת אֱלִיתָא, דְּאַמְטְיַת אֱלִיתָא לְעָלְמָא (מין תאנים ששמו "בת אליתא", שהביאה קינה לעולם).

רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ אִילָן לְאָדָם, וְלֹא עָתִיד לְגַלּוֹתוֹ.

רְאֵה מַה כְּתִיב (כתוב): וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה [לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה] (ויקרא כ, טז) – אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מֶה חָטָאת? אֶלָּא שֶׁלֹא תְהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ: זוֹ הִיא הַבְּהֵמָה שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ. וְאִם עַל כְּבוֹד תּוֹלְדוֹתָיו (צאצאיו של אדם הראשון) חָס הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא), עַל כְּבוֹדוֹ (של אדם הראשון עצמו) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? אֶתְמְהָא (בתמיהה).