בראשית רבה · פרשה יז

מאמר ניתן לרוח כו'. כנומר בא וראה שגדול כח הרוח שנכתב עליו מאמר בפני עצמו וסבר כת"ק דמתני':

ואלו הן בראשית כלו' שזה שנזכר בראשית דהיינו שמים וארץ נחשב מאמר אחד כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו:

ורוח אלהים מרחפת וכדמפ' ר' יעקב:

מאמר ניתן לרוח בפ"ע דמה"ט כתיב ורוח אלהים. ור"י ס"ל כת"ק ור' מנחם בר"י ס"ל דהיינו רוחו של אדה"ר ומלך המשיח. וכבר נאמר מאמר מיוחד על בריאת אדם (נזה"ק):

כל השרוי כו'. כל זה ביבמות פרק הבא על יבמתו:

אתה וביתך. ודרשו חז"ל אין בית אלא אשתו וכן להניח ברכה אל ביתך כו':

ממעט הדמות. שאינו מוליד בנים שנבראים בדמותו וצלמו שנאמר בצלמנו כדמותנו:

בלא שמחה דשמחת לבב אשה:

בלא ברכה שבשבילה הבית מתברך כי איש ואשה שכינה ביניהם. וגם זה לפי הטבע שהיא משתדלת בצרכי הבית:

בלא כפרה בפרק הבא על יבמתו אמר ר' חמא ב"ח כיון שנשא אשה עונותיו מתפקקים:

בלא עזר אעשה לו עזר כנגדו. כדאיתא בגמרא במה אשה עוזרתו לאדם א"ל אדם מביא חטים חטים כוסס. פשתן פשתן לובש לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו:

אתה וביתך ומשמע ליה דבית זו אשה שהיא עקרו של בית:

וכפר בעדו ובעד ביתו ולא הוה מצי הכהן גדול להתכפר ביום הכפורים כשאין לו אשה ומדתלה רחמנא כפרתו באשה סמך גדול לכל אדם שהעדר האשה מעכבת הכפרה:

להניח ברכה אל ביתך כשיש לך בית זו אשה יש ברכה:

בלא שלום שנעדר ממנו שלום:

וביתך שלום דהיינו אשתו:

בלא חיים דעל ידה מאריך ימים וחיים יותר:

אינו אדם שלם כדאיתא בזוהר ויקרא דדכר בלא נוקבא פלג גופא איקרי ואינו נקרא אדם (נזה"ק):

ממעט הדמות כמ"ש בצלמנו כדמותינו וכשהוא בלא אשה ממעט בפריה ורביה ואינו מרבה בנים:

כנגדו. מנגדתו ומכעסת אותו על פניו תמיד:

כאשתו של רבי חנינא בן חכינאי. כדאיתא בפרק אף על פי שהמתינה על בעלה ר' חנינא י"ב שנה ולא עכבה על ידו:

אנתתא בישא כו'. אשה רעה והיתה בת אחותו והיתה מבזה אותו לפני תלמידיו אמרו לו תלמידיו עזוב אותה בגט כריתות לזאת אשה רעה שאינה לפי כבודך אמר להם הכתובה רבה. [עי' בערוך גרס שבוק הדא אסיתא ופי' מכעסת]:

פורנא. הוא כתובה. [ע"ל פמ"א:

ה"ג בויק"ר פל"ד לית בי משבק לה פי' אין בי כח לפוטרה בגט:

זמן אחד היו יושבין ועוסקין בתורה הוא ור"א כו']:

פשטין. היו חוזרין תלמודן ועיין סוף פרשת כי תשא:

מן דחסלין גרסינן. פירוש משסיימו אמר לו רבי יוסי לרבי אליעזר אשגחנא לדברי ואנחנו נלך לבית לאכול:

כי סליק כו'. כשעלה רבי יוסי לביתו היתה אשתו משפלת פניה למטה בפנים זועפים ויצאה לה לחוץ וכמו שאמרו חכמינו ז"ל מקשטא ליה פומה ומהדרה לאפה:

צפה. רבי יוסי והסתכל בקדירה אמר לה דרך שאלה היש בזאת הקדירה כלום לאכול:

א"ל אית פרפריין. מיני לפתן ועיין בערוך:

פרגיין. פירש הערוך תרנגולים פטומות או עופות קטנים:

ידע ר"א כו'. ידע והבין מה ששמע כלומר הבין שהיו שונאים זה עם זה ושתק והיו יושבים ואוכלין א"ל ר"א לרבי יוסי לא אמרה שיש בקדירה אלא פרפריין והא מצינו שיש בתוכו פרגיין:

מעשה נסים הם. דחה אותו בדברים מפני כבודו:

מן דחסלין. משסיימו לאכול א"ל ר"א לרבי יוסי עזוב אשה זאת פטור אותה שאינה עושה לפי כבודך. [ה"ג בויק"ר פל"ד דלית בי משבק לה וכדלעיל]:

אנן גרסינן. והכי גרסינן בערוך ערך פס כלומר אנחנו תלמידך ניתן לה הכתובה ועזוב אותה ממך בגט ועשוי לו כן:

פסיק לה פורנא גרסינן. היה פוסק לה כתובתה ועזב אותה הימנו והיו משיאין אותו אשה אחרת טובה ממנה:

גרמון חובין גרסינן. גרמו לה עונותיה של אותה אשה והלכה ונשאת לשומר העיר לאחר ימים באו יסורין עליו ונעשה עור:

ה"ג בילקוט והוות צייריה בידיה. ופי' אוחזת בידו ועיין בערוך ערך צר השני [ובערך חבר]:

ומחזרא כו'. והיתה מחזרת אותו על כל השווקים והרחובות שבעיר וכיון שהגיע לרחוב שרבי יוסי היה דר בו היתה עומדת וחזרה לאחוריה:

מי דהוה כו'. מפני שהיה אותו האיש מכיר ובקי ברחובות העיר אמר למה אין אתה מולכת אותי לרחוב של רבי יוסי אני שמעתי עליו שהוא עושה צדקות הרבה. ובירושלמי פרק אלמנה ניזונית איתא שאותו היום היתה חוזרת בכל העיר ולא נתנו לה כלום ולכן שאל אותה אם אין רחוב אחרת ואמרה לו יש רחוב של רבי יוסי וכו':

מצוה. סתמא בלשון ירושלמי צדקה:

משבקתיה. גרושתו אנכי ואין בי כח מפני הבושה לראות הסברת פניו:

ה"ג חד זמן אתון קרון. זמן אחד באו וקראו על הפתחים ברחוב של רבי יוסי:

ארגיש. רגיזו היה מתקוטט עמה יום ראשון ושני וסוף התחיל להכותה והלך הקול בתוך הרחוב והיו מתבזים בכל העיר:

אודיק ר"י גרס. פירוש הביט והשקיף בשביל קולם. [עיין ערך אדק וערך דק:

וחמהון כו'. וראה אותם מתבזים בתוך העיר:

היא מובדה כו'. בכל יום היא מאבדת ממני פרנסת רחוב זה שאינה רוצה להוליכני פה:

נסבהון כו'. לקח אותם והיה נותן אותם בבית אחד שהיה שלו והיה מפרנסם כו':

ומבשרך. זו אשתו כד"א והיו לבשר אחד:

ס"א. אם זכה כאשתו של רבי חנינא בן חכינאי. שהמתינה אותו כמה ימים ולא רצתה ליקח איש אחר המעשה מפורש בכתובות (דף ס"ב):

אעשה לו עזר כנגדו. כנגדו משמע חלוקה עליו וסותרת את דבריו:

אם זכה פי' אם יזכה תהיה לו לעזר. ואם לא יזכה כנגדו. וע' יבמות ד' ס"א:

כאשתו של ר"ח בר חכינאי. שנשאת לו והמתינה לו י"ב שנה כדי שילך ויעסוק בתורה כדאיתא בפ' אע"פ:

אנתתא בישא כו' אשה רעה:

והות ברתא דאחתיה והיתה בת אחותו ועם היותה בת אחותו היתה מבזהו ובלתי אהבתו (יפ"ת):

והוית בזית כו' והיתה מבזה אותו לפני תלמידיו:

אמרו לו תלמידיו. עזוב אותה בגט כריתות לאשה רעה זאת שאינה לפי כבודך:

אמר להו הכתובה רבה. ופורנא היא כתובה. (ותלמידיו אלו לא היו עשירים ולא היו יכולים לעזרו בפרעון כתובתה. עד שבא ראב"ע שהיה עשיר וסיפק בידו. והוא שאמר לו להלן אני יהבינן לה כו'):

פשטין היו חוזרין תלמודן:

מן דחסלין פי' משסיימו:

א"ל משגח רבי כו' א"ל רבי לא אמרת שהיו שניהם גדולי הדור והיו לומדים ביחד. והיה זה קורא לזה רבי וזה קורא לזה רבי:

א"ל משגח כו' א"ל ר"י לר"א השגחנא לדברי ואנחנו נלך לבית לאכול:

כי סליק כו' כשעלה ר"י לביתו היתה משפלת פניה למטה בפנים זועפים ויצאה לה לחוץ:

צפה ר"י והסתכל בקדירה. א"ל דרך שאלה היש בזאת הקדרה כלום לאכול:

פרפריין מיני לפתן:

פרגן תרנגולים קטנים או פי' צפורים קטנים:

ידע ר"א כו' ידע והבין מה ששמע. כלומר הבין שהיו שונאים זה את זה ושתק והיויושבין ואוכלין:

א"ל רבי כו' א"ל ר"א לר"י לא אמרת שיש בקדרה אלא פרפיין והא מצינו שיש בתוכו פרגיון:

מעשה נסים הם בוש לומר שאשתו הטעתו והתלה בו:

מן דחסלין כו' משסיימו לאכול א"ל ר"א לר"י פטור אותה שאינה עושה לפי כבודך. שכבר נודע לו הענין שאשתו רעה ומצוה לגרשה (יפ"ת):

פסק לה פורנא פסק לה הכתובה וגירש אותה. והיו משיאים אותו אשה אחרת טובה ממנה:

גרמין חובין כו' גרמו לה עונותיה והלכה ונשאת לשומר העיר. לאחר ימים באו יסורים עליו ונעשה סומא:

והות ציירת בידיה כו' והיתה אוחזת בידו ומחזרת אותו על כל השווקים והרחובות שבעיר. וכיון שהגיע לרחוב של ר"י היתה עומדת וחזרה לאחוריה:

מן דהוה כו' מפני שהיה אותו האיש מכיר ובקי ברחובות העיר. אמר לה למה אין אתה מוליכני לרחוב של ר"י. ואני שמעתי עליו שהוא עושה צדקה הרבה. מצוה פי' צדקה:

משבקתיה גרושתו אנכי ואין בי כח מפני הבושה לראות הסברת פניו:

חד זמן אתון קרון. זמן אחד באו וקראו על הפתחים ברחוב של ר"י:

ארגיש רגיז ומתקוטט עמה יום ראשון ושני בסוף התחיל להכותה והלך הקול בתוך הרחוב והיו מתרגזים בכל העיר:

אודיק ר"י הביט ר"י בשביל קולם וראה אותם מתבזים בתוך העיר:

הוא מובדא כו' בכל יום ויום היא מאבדת ממני פרנסת רחוב זו שאינה רוצה להוליכני בה:

נסבהון כו' לקח אותם והיה נותן אותם בבית אחד משלו:

ע"ש ומבשרך לא תתעלם שמצוה לזון את גרושתו. וכ"ה בתד"א פ' כ"ז. וכדדרשינן לקמן מבשרך לא תתעלם זו גרושתו דהות בשרו ושארו. פי' שהיה מתחלה עמה כבשר אחד:

לכבוש. שיהיו כבושים ומשועבדין תחת ידי בני אדם כמו שפירש"י בחומש:

[הוא שמי. בפ' חוקת ובקהלת בפ' כל זו נסיתי יש בו תוספת וע"ש]:

כתיב ויאמר אלהים כו' וס"ד ויעש אלהים את חית הארץ וכאן כתיב עוד הפעם ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה:

וכאן לכיבוש הביאם לאדם מתחלת יצירתם לקבל כיבוש האדם ההכנעה והמורא והפחד הטבעי. ודורש ויצר מלשון מצור וכיבוש. ובשוח"ט הגירסא וכאן לכינוס כד"א כי תצור אל עיר. ופי' שכנסם והביאם אל האדם לקרא להן שמות (והוא לשון מצור שנאספין על העיר מסביב) ובשוח"ט גרסינן לה להא בתר דר' אחא דבסמוך דקריאת שמות:

חכמתו מרובה משלכם בטבעיות לפי שהם ממינו. ואחר שיש לו מעלה יתירה עליהם בדבר אחד. ראוי שיברא כדי שלא יהיה זה השלימות נעדר מהמציאות (יפ"ת):

הביא לפניהם כו' בא להראות להם חכמתו עליהם. בהביאו לפניהם את הבהמה וגו' ולא ידעו. ואז העבירן לפני האדם כו' (יפ"ת):

זה שור כו' שמות אלו ודאי אינן שמות הסכמיים. כי זה אין בו חכמה. אלא מורים על שרשם וטבעם. וע' ביפ"ת ונזה"ק באריכות:

ואתה מה שמך כו' אפשר שזה מרומז במ"ש מה יקרא לו קאי על האדם מה שיקרא לעצמו:

ואני מה שמי הראה להם עוד חכמתו כי לו ית' ג"כ יקרא שם כמותם ונמצא שחכמתו שלימה בקריאת שמות כולם:

אדני שאתה אדון כו' ששם הויה מורה על היותו מהוה וממציא כל המציאות. והיה הוה ויהיה. וכ"ז אנו יודעין מצד אדנותו. ולכן כאשר הכירו היותו אדון על כל העולם קראו בשם הויה:

שקרא לי אדה"ר במדרש קהלת ובתנחומא ובפסיקתא הוסיפו לומר הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי. הוא שמי שהתניתי ביני ובין בריותי ובין מלאכי השרת:

חזר והעבירן לפניו זוגות תחלה העבירן לפניו לענין קריאת שמות. ואח"כ חזר והעבירן לענין העזר כדי שיתבונן שגם הוא צריך עזר ויבקש כדמפרש והולך:

ולי אין בן זוג ואפי' למ"ד דו פרצופין נבראו ביקש שיהי' לו בן זוג עומד לנגדו. כי זה יותר נאות לענינו:

ולמה לא ברא לו תחלה. קודם שתבע' מפיו:

לקרות עליה תגר ששאמר האשה אשר נתת עמדי:

עד שתבעה מפיו שהתבונן על העדרה כי רע הוא. והבין שאף שמסובב מזה לפעמים פרט אחד לרע. אכן בכלל היא טובה ומוכרחת לאדם ועכ"ז התרעם:

תחלת מפלה שינה. דייק מדכתיב ויפל אצל השינה ופירש רש"י תחלת מפלתו של אדם לא בא עליו אלא ע"י שינה ועצלות שמתעצל מלהרויח:

דמך ליה כו'. מתוך שהוא ישן אינו עוסק בתורה ואינו עוסק במלאכתו:

מרמיטה. פירש רש"י לשון בהלה ובערוך פירש דומם כמו אבן [נקרא] מרמיטה. [כ"ז לקמן פנ"ג]:

נובלות. דוגמא ודמיון מעין אותו דבר שנדמה לו מלשון עלה נובלת:

נובלת. מיתה שינה. כמו שאחז"ל שינה אחת מס' שבמיתה. [וכן חלום א' מס' בנבואה ושבת א' מס' מעין עולם הבא]:

תחלת מפלה שינה. תחלת מפלתו של אדם לא בא עליו כי אם ע"י שינה ועצלות שמתעצל מלהרויח:

דמך ליה ולא לעי באורייתא. שמרוב הצלחתו אין לו פנאי לעסוק בתורה:

ולא עביד עובדא. אינו עוסק בשום מלאכה:

מרמטא. לשון בהלות אישטורדישאי"ן בלע"ז:

נובלות. דוגמות:

תחלת מפלה כו' מאמר מוסרי להתבונן כי השינה הרבה היא השחתה כללית לכל תהלוכות האדם הן בגופו הן בנפשו. והא דאמרינן לעיל והנה טוב מאד זו שינה. בשינה מועטת (יפ"ת):

שלשה נובלות הן. כשנאצלים דברים קטנים וקלים מדברים גדולים וכבדים נקראים נובלות. וכמ"ש כנבול עלה מגפן. שהשינה חלק קטן מן המיתה וכו':

נובלות מיתה שינה. כמו שאמרו חז"ל שינה אחת מששים ממיתה:

נובלות נבואה חלום חלום האמיתי שהוא ע"י מלאך הוא קצת מעין נבואה דעלה כתיב בחלום אדבר בו (נזה"ק):

נובלות עה"ב שהוא עולם שכולו שבת הוא שבת התחתון שהוא קצת מעין דוגמתו בתענוג הנפש יתירה לצדיקים גמורים (נזה"ק) וכדאיתא באותיות דר"ע שבת הוא אחד מששים של עוה"ב שכולו שבת:

אורה של מעלה אשר סביב כסא הכבוד כדכתיב ונהורא עמיה שרא (יפ"ת):

חכמה של מעלה חכמת העליונים והשכלותיהם:

תורה כי התורה שלמטה נאצלה מחכמה של מעלה (יפ"ת):

סטרוהי. צדדיו וזהו כמ"ד דו פרצופין נבראו פנים לפניו ופנים לאחוריו ואח"כ נסרו לשנים:

עילאה. צלע יחידה לקח מבין שני צלעותיו מצלעותיו פירושו מבין צלעותיו וזהו תחתנה לשון רבים מורה תחת שני הצלעות מעלה ומטה. שלקח מבנתיים הצלע האחת והכי מוכח בילקוט שגרס מבין שני עילעיא אבל למ"ד ב' פרצופין היו ונסר האחד מחבירו הל"ל תחתיה כלומר תחת הצד שלקח:

כיון שנבראת. חוה:

שטן. אע"פ ששטן הוא בשי"ן מ"מ בסמ"ך א"א לטעות ולקרות באופן אחר משא"כ בשי"ן שאם יקרא בשי"ן ימנית אין שטן ופגע רע:

בנהרות הכתוב מדבר. מספר איך הוא מהלך הנהרות אבל בענין הבריאה והעשייה אין ס':

נוי לתחתיתו. בשר תחתנה קדריש וכדמפרש ר' אמי וכו':

שלא יהא מתבזה כו'. שיהא נקב בית הריעי נראה לעין כל וחרפה היא לו:

מנעול. שפה התחתון סגור כאילו אין שם נקב משא"כ הבהמה ועוד כבוש עליו אפיפריון פירש הערוך ורש"י ז"ל כמין כסא ור"ל בשר העגבות גבוה מכל צד שלא יהא מצטער כיושב על עצמות העגבות כך משמע מתוך פירש"י וא"כ חרנא דאמר כסתות צריך לפרש כסתות ממש וכמו שכתוב בס"א בפירש"י והוא קצת דחוק והערוך ותוספות פרק אלו מומין פירשו דהאי כסתות הוא בשר העגבות שהוא תחתיו כמו כר וכסת וא"כ מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולכן נראה דהאי אפיפרין ר"ל עצמות העגבות שעולין מזה ומזה ע"ג הנקב כדי שלא יצטער כשישב ע"ג הנקב וק"ל וכך משמע הלשון דקאמר כבוש עליו משמע שהעיקר אפיפרין בשביל לכסות הנקב ולא להיות לכר תחתיו וחרנא מפרשים על בשר העגבות שמונח תחתיו כמו כר וכסת:

קבורה. ופירוש הכתוב ויסגור הבשר בתחתית הארץ או ויסגור בעדו בתכריכין:

תחתנה. משמע תחתית כל דבר ותחתנה אינה לשון תחתית דבר כמו תחתינה ע"כ:

עשה לו הקב"ה נוי מתחתיתו. שאינו נפנה מן הצד כבהמה לעין כל אלא מלמטה שלא יתבזה להפנות כבהמה:

עשה לו מנעל ואפיפורין כבוש עליו. אפיפורין שרפרף ותחת רגליו בתרגום ירושלמי תחות אפיפורין דיליה. ס"א. עשה לו מנעל ואיפופרין כבוש עליו שפיעות בשר השפיעו מלמטה והוא כמין שרפרף כדי שלא יצטער. אפיפורין כסא ותחת רגליו תרגום ירושלמי ותחות אפיפורין דיליה עשה לו כסתות ממש לישב עליהן שלא יצטער ע"כ:

מן סטרוהי כמ"ד דו פרצופין בראו ונסרו לשנים:

עילעא חדא כו' צלע אחת יתירה לקח מבין שתי צלעותיו:

אלא תחתנה לשון רבים דמשמע תחת שני הצלעות מעלה ומטה שלקח מבנתים הצלע האחת. אבל למ"ד ב' פרצופים היו ונסר האחד מחברו הול"ל תחתיה כלו' תחת הצד שלקח (מת"כ):

מתחלת הספר ועד כאן כו' דנקט לשון זה לרמוז לשטן המחודש עכשיו (יפ"ת):

כיון שנבראת (חוה) נברא שטן. שע"י האשה בא שטן להשטין לעולם (יפ"ת):

שטן ואע"ג דשטן בשי"ן נכתב רמז אליו בסמ"ך דא"א לטעות ולקרות באופן אחר. אבל בשי"ן אם יקרא בשי"ן ימינית אין שטן ופגע רע (מת"כ):

ואם יאמר לך אדם הוא הסובב. שיש בו סמ"ך:

בנהרות הכתוב מדבר דהתם ודאי אין שייכות לשטן (יפ"ת):

עשה הקב"ה נוי לתחתיתו. שהוא נעלם בלתי נראה כדבר הסגור:

עשה לו מנעול לשון נקיה כלומר שבית נקובתו סגור בבשר:

ואפיפורין כבוש עליו הוא בשר העגבות שסביב תחתיתו כמין שרפרף (יפ"ת):

ואפיפורין כבוש עליו כדי שלא יתבזה כבהמה. ואחרינא אמר עשה לו כסתות כדי שלא יצטער כשהוא יושב. כצ"ל (יפ"ת) ומ"ד מנעול ואפיפורין היינו כמ"ד נוי לתחתיתו דהיינו לכבודו. אלא דמ"ד נוי לתחתיתו לא אמר אלא שבית נקובתו מלמטה. וזה הוסיף היות לו מנעול ואפיפורין. ומ"ד כסתות בלבד הוא דאמר על צער הישיבה:

עשה לו כסתות פירוש בשר העגבות שהוא מרובה ורך שישב עליהם שלא יצטער בישיבתו:

עשה לו קבורה ויסגור שהסגיר את הגוף בקבר. ומלת תחתנה מרמז על הקבורה מתחת לארץ (יפ"ת):

עשה לו קבורה שנתן בלב אנשים לעשות כן. וצוה בתורה. על הקבורה:

תכריכין לכבוד המת ויסגור שהבשר מוסגר בתכריכין מתחת לארץ (יפ"ת):

למה בגניבה. בראה לו שלקח ממנו הצלע:

זו גניבה. בתמיה וכך עשה הקב"ה נטל ממנו צלע אחת והחזיר לו אשה שלימה:

אונקיא. משקל קטן:

במטמוניות. בעת השינה בהחבא ולמה לא בהקיץ:

והפליגה. והרחיקה ממנו מפני שהיתה מאוסה בעיניו ולקמן דריש ליה מזאת הפעם:

אני כו'. מוסף אני להביא ראיה לדבריך שיפה אמרת:

אמורה הייתי. אמרתי אני בלבי להנשא כו':

אין אנו מועילים כו'. שברא אותנו לקיום העולם שנאמר לשבת יצרה:

מטרונא. שאלה לרבי יוסי מפני מה לקח ממנו צלע אמר לה משל אם הפקיד לך אדם אונקיא של כסף בחשאי את מחזרת לו ליטרא של כסף בפרהסיא כך אדם הפקיד אצלו צלע והחזיר לו כפלי כפלים זו גניבה בתמיה אמר לה את שואלת למה נטלה הימנו במטמוניות כשהוא ישן ולא כשהוא ער בתחלה בראה לו בפרהסיא וראה אותה ולא ערבה לו והפליגה ממנו וחזר ובראה לו פעם שנית במטמוניות וערבה לו אמרה לו מוספת אני על דבריך אמורה הייתי לינשא לאחי אמי וע"י שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו ונשא אשה אחרת שלא ראה אותה מעולם ואינה נאה כמותי:

למה בגנבה נראה לי שלקח ממנו הצלע:

אונקיא משקל קטן:

זו גנבה בתמיה. וכך עשה הקב"ה נטל ממנו צלע אחת והחזיר לו אשה שלימה:

למה בטמוניות הכי קאמינא למה עשה כן במטמוניות דרך גנבה ולא בפרהסיא:

בתחלה בראה וזהו זאת הפעם כו' לזאת יקרא אשה משמע בפעם זה ולא בפעם ראשונה. ולזו יקרא אשה ולא לאחרת והיינו הראשונה:

מוספת אני על דבריך ראיה שיפה אמרת:

אמורה הייתי אמרתי אני בלבי להנשא כו'. או פי' אמורה כמו ה' האמרת. וברש"י איתא אמודה הייתי. פי' מלשון אומדנא:

מעשה בחסיד אחד כו' לפרושי הא דכתיב עזר כנגדו וכדדרשינן זכה עזר לא זכה כנגדו שאם זכה זוכה לאשה כשרה להיות לו לעזר להדריכו למוטב. ואם לא זכה היא כנגדו להכשילו ברע (נזה"ק):

אין אנו מועילים להקב"ה כלום. לקיים מצות הקב"ה ורצונו. כי העמדת בנים הוא קיום העולם וזהו חפצו ית'. כי לא לתהו בראה לשבת יצרה. שהקב"ה חפץ בקיום העולם. וזה מכונה בשם תועלת:

עמדו וגרשו זא"ז לפי שהגירושין היה מרצון שניהם נקט האי לישנא:

שהכל מן האשה פי' ברובא קאמר. אבל מתרחש ג"כ שצדיקים נושאים נשים רעות ועומדים בצדקתם. ורשעים נושאים נשים כשרות ואינן מחזירים אותם למוטב (יפ"ת):

יוצא. לאויר העולם כשנולד פניו למטה:

ממקום ברייתו. ברייתו הראשונה מן עפר לוקח:

והאשה כו' מבטת למעלה. כי מאיש לוקחה והוא עליון עליה משעת הרגל דבר. או רצה לומר ע"ד שאמרו חכמינו ז"ל איש מזריע תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. אבל הלשון הראשון פירש ר"שי ז"ל במסכת נדה פרק המפלת:

להתבשם. במיני בשמים וסממנים מפני שהזוהמות מצוי בהן יותר מן האיש:

וקולה הולך. הולך והומה ועושה צלצל:

כיון שנתן לתוכה. לתוך הקדירה:

להתפתות. פירש"י ז"ל לדרך ארץ אחר שכנסה ובס"א להתפייס מכעסו:

טפה של מים. רמז לרצוי דברים ודברים נוחים וחלקים כמו מים:

תובע באשה. לדרך ארץ להנשא לו:

אדם נאמן כו'. פירש"י וכן האשה רחבה לקבל הולד משא"כ באיש שגופו צר ואינו יכול לקבל הולד:

עבר עבירה כו'. וכן האשה היא אכלה מן העץ ונתנה לאדם:

גמר חלתו כו'. כמו העיסה כשניטל חלתה ממנה היא נגמרת ומתוקן על הויתו כך היה העולם נגמר ונעשה בבריאת אדם:

נשמתו כו'. והנשמה קרויה נר כמו שנאמר נר ה' נשמת אדם:

מפני מה האיש נוח להתפתות. משכנס ואין האשה נוחה להתפתות משכנסה:

משל לאחד שהיה בידו פקדון ומבקש אדם נאמן שיפקדנו אצלו. כך אדם מפקיד זרע באשה והיא נאמנת ומחזרת לו דרחבה מלמטה ומקבלת עוברין והאיש גופו צר ואין גופו ראוי לקבל עוברין:

מפני מה נשים מהלכות אצל המת תחלה מפני שהן גרמו לכך מהלכות לפני המטה הדא הוא דכתיב ואחריו כל אדם ימשוך (איוב כ״א:ל״ג) לומר שאותן שהולכין אחריו כולן יומשכו אחר המת ולפניו נשים הולכות לפניו אין מספר במשקין ירושלמי (פ"א דמ"ק). ד"א המת ימשך כל אדם אחריו. ס"א:

הכל מן האשה. כל מה שעושה אדם מן אשתו הוא עושה בין טוב ובין רע:

והאשה מבטת למקום ברייתה. לאיש שנבראת ממנו שהוא על הארץ:

שהיא צריכה להתבשם. צריכה רחיצה וביסום וכיבוס יותר מן האיש שזוהמא קופצת עליה יותר מן האיש:

נוח להתפתות. מכעסו:

מפני מה האיש כשיוצא מרחם אמו פניו למעלה ובדורות הראשונים היה הטבע כן. אבל בדורות אחרונים נשתנה טבע זו. וגם שניהם נולדים פעם למעלה ופעם למטה פניהם ופעם מן הצד:

האיש מביט למקום ברייתו. למטה מן האדמה. והאשה מבטת למקום ברייתה למעלה לגוף שממנו נבראת. ועיין בענף:

להתבסם במיני בשמים וסממנים מפני שהזוהמות מצוי בהן יותר מן האיש:

אם תניח בשר ג' ימים ואע"פ שמעצם ממש נבראת וכמ"ש בסמוך שמקשקש ועצם אינו מסריח לעולם. מ"מ היה בשר ג"כ בצלע ההוא וכדאמרו לעיל שהיתה מליאה רירין ודם (יפ"ת):

האשה קולה הולך שקולה דק ונשמע למרחוק. וקול האיש עבה ואינו נשמע:

כיון שנתן לתוכה לתוך הקדרה:

עצם קולה הולך. שהעצם קשה ומקשקש בקדרה כפעמון ונשמע קולו. וכן קול האשה נשמע לפי שנבראת מעצם. אבל אדם נברא מאדמה ואפי' יקשקשו בה כמה פעמים אין הקול נשמע. ולפי שאין דרך ליתן עפר בקדרה אלא בשר. לא אמר במשל כפי הנמשל (יפ"ת):

להתפתות פרש"י ז"ל לדרך ארץ אחר שכנסה ובס"א הגי' להתפייס מכעסו:

אינו נשרה וכן אין בכל דברי ריצוי כדי להתיש כעסה וחוזק לבה:

תובע באשה. לישא אותה לאשה. ואין האשה תובעת באיש להנשא לו:

והוא מבקש אבדתו. ולכן האיש מבקש האשה שהיא אבדתו ועצם מעצמיו וצריך אליה לשמושו ועניניו כבעלים לאבדה:

מפני מה האיש כו' שהאשה הרא ולא האיש:

יוצא ראשו מגולה. לפעמים ואינו מקפיד בדבר:

לאחד שעבר עברה. וכן האשה שהכשילה לאדם בעץ הדעת והמיתתו. מתביישת:

אצל המת תחלה כשמוליכין את המת הנשים הולכות לפני המטה. ואחריהם האנשים:

שגרמו מיתה לכן קודמות לגמול חסד למתים לתקן קצת המעוות:

ואחריו כל אדם ימשוך אותם ההולכים אחריו כולם ימשכו אחרי המת:

ולפניו נשים הולכות לפניו. אין מספר. והא דאמר בנשים לשון אין מספר אפשר דג"ש יליף מעלמות אין מספר (יפ"ת):

מפני מה ניתן לה מצות נדה. מצות שמירת דם נדה להיותו מטמא. ומפרש שהוא לכפר על חטאה ואילולא כן לא היה מטמא כעין דם טוהר של אשה (נזה"ק):

ומפני מה ניתן לה חלה. פי' למה נתייחדו מצות אלו לאשה יותר מלאיש. שנשים מתות בשעת לידתן עליהן. והאיש אינו מת עליהן אע"פ שגם הוא מצווה על חלה והדלקת הנר (יפ"ת):

גמר חלתו של עולם כדלעיל בריש פ' י"ד ושם פירשתי:

שכבתה נשמתו של אדם ונשמה קרויה נר כדכתיב נר ה' נשמת אדם. לכן נתן מצות נר שבת שתבא מצות נר ותכפר על כבוי נר. ועוד דבשבת איכא נשמה יתירה (יפ"ת):