מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה כד

הפרשה במקרא · בראשית ה, א–הפרשה סתומה

א זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ ב זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּֽרְאָֽם׃ ג וַיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃ ד וַיִּֽהְי֣וּ יְמֵי־אָדָ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֵׁ֔ת שְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ ה וַיִּֽהְי֞וּ כׇּל־יְמֵ֤י אָדָם֙ אֲשֶׁר־חַ֔י תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ {ס}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית ה, א–ג (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה כד · 7 סעיפים

אזה ספר תולדת אדם

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם –

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רַבָּה פָּתַח (פתח את דרשתו בפסוק): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ (ישעיה כט, טו) –

(משל) לְאַרְכִיטִיקְטוֹס (לאדריכל) שֶׁבָּנָה אֶת הַמְּדִינָה (העיר) חֲדָרִים וּבִיבִים (ותעלות ביוב) וּמְעָרוֹת. לְאַחַר יָמִים נַעֲשָׂה גַּבַּאי (גובה מיסים). הָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה (העיר) מַטְמִינִין מִפָּנָיו בְּתוֹךְ הַחֲדָרִים וּבְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת. אָמַר לָהֶן (הגבאי): אֲנִי הוּא שֶׁבָּנִיתִי אֶת הַמְּעָרוֹת, וּמִפָּנַי (וממני) מָה אַתֶּם מַטְמִינִין עַצְמְכֶם בָּהֶן?

כָּךְ: הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם (שם).

הַפְכְּכֶם אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב (שם, טז) – מְדַמִּין צוּרָה לְיוֹצְרָהּ, נְטִיעָה לְנוֹטְעָהּ (משווים אתם את הנוצר ליוצרו, את הנטוע לנוטעו).

כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין, הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל (שם, טז–יז) – לְבֵית מַלְכוּת (ישוב הלבנון להיות בית מלכות).

וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב (שם, יז) – לְחֻרְשֵׁי דִּבְנֵי אֵינָשׁ (ליערות של בני אדם, שירבו בני האדם כעצי היער).

וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר (שם, יח) – זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם.

בדבר אחר זה ספר תולדת אדם…

דָּבָר אַחֵר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם – כְּתִיב (כתוב): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם (תהלים קלט, טז).

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר (אמרו): בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, מְלֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ (ברא אותו בגודל של העולם כולו).

מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר (מערב) וָקֶדֶם (מזרח) צַרְתָּנִי (שם, ה).

וּמִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: [לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ־לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ] וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם (דברים ד, לב).

וּמִנַּיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם (שמילא גם את החלל שבין הארץ לשמים)? תַּלְמוּד לוֹמַר: וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה (תהלים קלט, ה).

רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: גֹּלֶם בְּרָאוֹ (ברא אותו תחילה כגוף שעוד אין בו צורה ונשמה), וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ (שם, טז).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מֻטָּל גֹּלֶם (בעוד אדם הראשון מוטל כגולם) לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם (הקדוש ברוך הוא), הֶרְאָה לוֹ דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו (ודרשניו), דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וְסוֹפְרָיו (ומלמדי התורה שבו), דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ (שם) – גֹּלֶם שֶׁרָאוּ עֵינֶיךָ (כל הדורות שהיו כלולים בגולם שראו עיניך) כְּבָר הֵם כְּתוּבִים עַל סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֱוֵי (על זה נאמר): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם.

גבר קפרא פתח ימחו מספר חיים…

בַּר קַפָּרָא פָּתַח: יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ (תהלים סט, כט) –

יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים (שם) – מִסֵּפֶר תּוֹלְדוֹת שֶׁל מַטָּה (מהספר שבו כתובים החיים בעולם הזה).

וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ (שם) – מִסֵּפֶר תּוֹלְדוֹת שֶׁל מַעְלָה (מהספר שבו כתובים הצדיקים לחיי העולם הבא; או: שבו כתובים העתידים להיוולד, שעוד לא חטאו).

תָּנֵי (שנה) בַּר קַפָּרָא: בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'חַי' – צַדִּיק (מדובר בצדיק, שנאמר): וְאַרְפַּכְשַׁד חַי (בראשית יא, יב), וְשֶׁלַח חַי (שם, יד).

דָּבָר אַחֵר: יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים (תהלים סט, כט) – מִסֵּפֶר תּוֹלְדוֹת שֶׁל אָדָם (שבו רשומים כל הנבראים).

דדבר אחר זה ספר תולדת אדם…

דָּבָר אַחֵר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם – כְּתִיב (כתוב):

כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב (ישעיה נז, טז) – עִם אָדָם הָרִאשׁוֹן.

וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף (שם) – עִם תּוֹלְדוֹתָיו (צאצאיו).

כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף (שם) –

אָמַר רַבִּי הוּנָא: הָרוּחַ הַזֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לָעוֹלָם הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַשְּׁלוֹ (מחלישו) בֶּהָרִים וּמְשַׁבְּרוֹ בַּגְּבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ: הִזָּהֵר שֶׁלֹא תַּזִּיק בְּרִיּוֹתַי.

מַאי טַעְמֵיהּ (מהיכן לומדים זאת)? כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף (שם). מַה הוּא 'יַעֲטוֹף'? מְשַׁלְהֵי לֵיהּ (מעייף ומחליש אותו, את הרוח), הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי (יונה ב, ח).

אָמַר רַבִּי הוּנָא: שָׁלֹשׁ רוּחוֹת, עַל יְדֵי שֶׁיָּצְאוּ שֶׁלֹא בְמִשְׁקָל (בלי מידה, בכל כוחן), הָיָה עוֹלָם חָרֵב בָּהֶם (היה העולם עלול להיחרב בהן), וְאֵלּוּ הֵן: אֶחָד בִּימֵי יוֹנָה, וְאֶחָד בִּימֵי אִיּוֹב, וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.

אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שֶׁל יוֹנָה עַל אוֹתָהּ הַסְּפִינָה הָיָה (לבדה), שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם [וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר] (יונה א, ד).

שֶׁל אִיּוֹב עַל אוֹתוֹ הַבַּיִת הָיָה (לבדו), שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר [וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת] (איוב א, יט).

וְאֵין לְךָ קוֹזְמִיקוֹן (רוח שנשבה בעולם כולו) אֶלָּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים (מלכים א יט, יא).

רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא, וְאַמְרֵי לָהּ (ויש אומרים) בְּשֵׁם רַבָּנָן (חכמים, אמרו על סוף הפסוק 'ונשמות אני עשיתי'): לְעוֹלָם אֵין מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא עַד שֶׁיִּבָּרְאוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַנְּשָׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסִפְרוֹ שֶׁל אָדָם (הוא 'ספר תולדות אדם').

הדבר אחר זה ספר תולדת כתיב…

דָּבָר אַחֵר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת – כְּתִיב (כתוב): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ (איוב כח, כז) –

רַבָּנָן וְרַבִּי אַחָא (נחלקו):

רַבָּנָן אָמְרִין (חכמים אומרים): כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמֹשֶׁה, הָיָה אוֹמְרוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּלִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָיָה אוֹמֵר לְמֹשֶׁה. וּמַה טַּעַם (ומהיכן לומדים זאת)? אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ (שם) – חַד (אחת), הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ (שם) – חַד (אחת), וְאַחַר כָּךְ: וַיֹּאמֶר לָאָדָם (שם, כח) – זֶה מֹשֶׁה.

וְרַבִּי אַחָא אָמַר: אַרְבַּע (פעמים). אָז רָאָהּ (שם, כז) – חַד (אחת), וַיְסַפְּרָהּ (שם) – חַד (אחת), הֱכִינָהּ (שם) – חַד (אחת), וְגַם חֲקָרָהּ (שם) – חַד (אחת), וְאַחַר כָּךְ: וַיֹּאמֶר לָאָדָם (שם, כח) – זֶה מֹשֶׁה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן: רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ. מַה טַּעַם (מהיכן לומדים זאת)? זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם ('ספר' הוא ספר התורה, והיה ראוי לאדם).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְצִיר כַּפַּי (אדם הוא מעשה ידיי) וְאֵינִי נוֹתְנָהּ (את התורה) לוֹ?!

חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ (חזר בו ואמר לעצמו): וּמָה עַכְשָׁו שֵׁשׁ מִצְווֹת נָתַתִּי לוֹ (לאדם) וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶן, וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ תרי"ג (613) מִצְווֹת, רמ"ח (248) מִצְווֹת עֲשֵׂה וְשס"ה (365) מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה?

וַיֹּאמֶר לָאָדָם (איוב כח, כח) – ('לאדם' נדרש כמו 'לא אדם':) לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן (את התורה) כִּי אִם לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם (הספר ניתן לתולדותיו של אדם, לצאצאיו).

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין (מכפר חנין): רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. מַאי טַעְמֵיהּ (מהיכן לומדים זאת)? זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם ('זה' בגימטרייה 12).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁנֵי בָנִים נָתַתִּי לוֹ (לאדם), וְעָמַד אֶחָד (קין) וְהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ (את הבל), וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים?

וַיֹּאמֶר לָאָדָם (איוב כח, כח) – לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן (את השבטים) אֶלָּא לְבָנָיו (לצאצאיו, ליעקב), שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם. מִנְיַן 'זֶה' – ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הֲרֵי שְׁנֵים עָשָׂר.

ודבר אחר זה ספר תולדת אדם…

דָּבָר אַחֵר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם – אִלֵּין תּוֹלָדוֹת (אלו שנמנים מכאן ואילך הם תולדות, בני אדם רגילים) וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים (אדם, שת ואנוש) תּוֹלָדוֹת. וּמָה הֵן? אֱלֹהוֹת (שנבראו בצלם א־להים ובדמותו).

בְּעוֹן קוֹמֵי (שאלו לפני) אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא: (מדוע נאמר) אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ (דברי הימים א א, א), וְשָׁתַק (ושם נפסק הפסוק)? אָמַר לָהֶם (אבא כהן ברדלא): עַד כָּאן בְּצֶלֶם אֱ־לֹהִים (מכאן ואילך נתקלקלו הדורות), כְּדִכְתִיב לְעֵיל (כמו שכתוב למעלה, בפרשה כג).

דָּבָר אַחֵר: אֵלּוּ תּוֹלָדוֹת וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים (שנולדו מאדם לפני שת) תּוֹלָדוֹת. וּמָה הֵן? רוּחוֹת (שדים).

דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי סִימוֹן: כָּל מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרְשָׁה חַוָּה מֵאָדָם, הָיוּ רוּחוֹת הַזְּכָרִים (השדים) מִתְחַמְּמִים מִמֶּנָּהּ (מזדווגים עימה) וְהָיוּ מוֹלִידִים מִמֶּנָּהּ, וְרוּחוֹת נְקֵבוֹת (והשדות) מִתְחַמְּמוֹת מֵאָדָם (מזדווגות עימו) וּמוֹלִידִים מִמֶּנּוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): אֲשֶׁר בְּהַעֲוֺתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם (שמואל ב ז, יד) – בְּנוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה (בניו של אדם הראשון, הם הרוחות המזיקות).

מַאן דְּאָמַר דְּרוּחֵי דְבֵיתָא טָבִין – דְּרָבוּ עִמֵּיהּ (מי שאמר שרוחות הבית טובות, טעמו שגדלו עם האדם), וּמַאן דְּאָמַר דְּאִינּוּן בִּישִׁין – דְּחַכְּמִין יִצְרֵיהּ (ומי שאמר שהן רעות, טעמו שהן מכירות את יצרו).

מַאן דְּאָמַר דְּרוּחֵי דְחַקְלָא בִּישִׁין – דְּלָא רָבִין עִמֵּיהּ (מי שאמר שרוחות השדה רעות, טעמו שלא גדלו עם האדם), וּמַאן דְּאָמַר דְּאִינּוּן טָבִין – דְּלָא חַכְּמִין יִצְרֵיהּ (ומי שאמר שהן טובות, טעמו שאינן מכירות את יצרו).

דָּבָר אַחֵר: אֵלּוּ תּוֹלָדוֹת וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים (צאצאי קין) תּוֹלָדוֹת. לָמָּה? שֶׁהֵן כָּלִין בַּמַּיִם (שכולם כלו במבול ולא נשאר מהם איש).

דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ (של צאצאי קין) לְשׁוֹן מַרְדּוּת הֵן (לשון עונש וייסורים): עִירָד – עוֹרְדָן אֲנִי מִן הָעוֹלָם (מגרש אני אותם מן העולם), (וכן שאר השמות, כמו שנדרש למעלה בפרשה כג,) עַד: מַה לִּי לְלֶמֶךְ וּלְתוֹלְדוֹתָיו (ולצאצאיו).

זרבי תנחומא בשם רבי אלעזר ורבי…

רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי מְנַחֵם בְּשֵׁם רַב אָמַר: כָּל הָאֻמָּנִיּוֹת (המלאכות והמקצועות) אָדָם הָרִאשׁוֹן לִמְּדָם. מַאי טַעְמֵיהּ (מהיכן לומדים זאת)? וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם (ישעיה מד, יא) – מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן.

רַבָּנָן אָמְרִין (חכמים אומרים): אֲפִלּוּ סִרְגּוּלוֹ (שרטוט השורות) שֶׁל סֵפֶר אָדָם הָרִאשׁוֹן לִמְּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה סֵפֶר – הוּא וְסִרְגּוּלוֹ (הספר ושרטוטו).

בְּיוֹם בְּרֹא אֱ־לֹהִים אָדָם – הָדָא מְסַיְּעָא לְהַהִיא דְּאָמַר (זה מסייע למה שאמר) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: שָׁלֹשׁ פְּלָאִים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם: בּוֹ בַּיּוֹם נִבְרְאוּ (אדם וחוה), בּוֹ בַּיּוֹם שִׁמְּשׁוּ (קיימו יחסי אישות), בּוֹ בַּיּוֹם הוֹצִיאוּ תּוֹלָדוֹת (הולידו בנים).

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם – זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט, יח) – זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹא תֹאמַר: הוֹאִיל וְנִתְבַּזֵּיתִי יִתְבַּזֶּה חֲבֵרִי עִמִּי, הוֹאִיל וְנִתְקַלַּלְתִּי יִתְקַלֵּל חֲבֵרִי עִמִּי.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: אִם עָשִׂיתָ כֵּן, דַּע לְמִי אַתָּה מְבַזֶּה (את מי אתה מבזה) – בִּדְמוּת אֱ־לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.