מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה כז

הפרשה במקרא · בראשית ו, ה–חפרשה פתוחה

ה וַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכׇל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כׇּל־הַיּֽוֹם׃ ו וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃ ז וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃ ח וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {פ}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית ו, ה (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה כז · 4 סעיפים

אוירא ה' כי רבה רעת האדם

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם –

כְּתִיב (כתוב): כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן (קהלת ב, כא) –

אָמַר רַבִּי יוּדָן: גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל נְבִיאִים, שֶׁמְּדַמִּין צוּרָה לְיוֹצְרָהּ (שמדמים את הנברא לבוראו, וקוראים לקדוש ברוך הוא "אדם"), שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי (דניאל ח, טז).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: אִית לָן קְרָיָא אוֹחֳרָן דִּמְחַוַּר יֶתֶר מִן דֵּין (יש לנו פסוק אחר שברור יותר מזה), שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה (יחזקאל א, כו).

שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה (קהלת ב, כא) – שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג, יט).

וּבְדַעַת (קהלת ב, כא) – שֶׁנֶּאֱמַר: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ (משלי ג, כ).

וּבְכִשְׁרוֹן (קהלת ב, כא) – רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן (אמר): לֹא בֶעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (תהלים לג, ו) – בִּדְבַר ה', וּכְבָר שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (מיד כשדיבר ה', כבר נעשו השמים).

וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ (קהלת ב, כא) – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל.

גַּם זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה (שם) – (שנאמר): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ.

בדבר אחר וירא ה' כי רבה…

דָּבָר אַחֵר: וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ – כְּתִיב (כתוב): כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ גַּם זֶה הֶבֶל הוּא (קהלת ב, כג) –

כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים (שם) – זֶה דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁהָיוּ מַכְאִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן הָרָעִים.

וָכַעַס עִנְיָנוֹ (שם) – שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן הָרָעִים.

גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – מִן הָעֲבֵרוֹת (לא נח ליבם בלילה מלחשוב על עבירות). וּמִנַּיִן אַף בַּיּוֹם (שגם ביום חשבו על עבירות)? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.

דָּבָר אַחֵר: גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (שלא נח ליבו) מִלְּהָבִיא עֲלֵיהֶם (על דור המבול) פֻּרְעָנֻיּוֹת בַּיּוֹם וּפֻרְעָנֻיּוֹת בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב (שכתוב): וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם (בראשית ז, כג).

דָּבָר אַחֵר: כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים (קהלת ב, כג) – אֵלּוּ סְדוֹמִיִּים, שֶׁהָיוּ מַכְאִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.

וָכַעַס עִנְיָנוֹ (שם) – שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.

גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (שלא נח ליבו) מִלְּהָבִיא עֲלֵיהֶם (על הסדומיים) פֻּרְעָנוּת בַּיּוֹם וּפֻרְעָנוּת בַּלַּיְלָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם (בראשית יט, כד).

דָּבָר אַחֵר: כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים (קהלת ב, כג) – אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים, שֶׁהָיוּ מַכְאִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.

וָכַעַס עִנְיָנוֹ (שם) – שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.

גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – מֵאַחַר שֶׁהָיָה בֶּן יִשְׂרָאֵל גּוֹמֵר אֶת מְלַאכְתּוֹ, הָיָה (המצרי) אוֹמֵר לוֹ: עֲדֹר לִי שְׁתֵּי עִדְרִיּוֹת (עדור לי עוד שני עידורים בכרם), בְּקַע לִי שְׁתֵּי בִּקְעִיּוֹת (בקע לי עוד שני בולי עץ).

דָּבָר אַחֵר: גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (שלא נח ליבו) מִלְּהָבִיא עֲלֵיהֶם (על המצרים) פֻּרְעָנֻיּוֹת בַּיּוֹם וּפֻרְעָנֻיּוֹת בַּלַּיְלָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה (שמות יב, כט).

גַּם זֶה הֶבֶל הוּא (קהלת ב, כג).

גוירא ה' כי רבה רבי חנינא…

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה [רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ] – רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: רָבָה וְהוֹלֶכֶת (הרעה מתרבה והולכת).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שָׁמַעְנוּ בְּדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁנִּדּוֹנוּ (שנענשו) בְּמַיִם וְהַסְּדוֹמִים שֶׁנִּדּוֹנוּ (שנענשו) בְּאֵשׁ, וּמִנַּיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר כָּאן לְהַלָּן וְאֶת הָאָמוּר לְהַלָּן כָּאן (ומניין שגם הסדומים נענשו במים וגם דור המבול נענש באש)? תַּלְמוּד לוֹמַר: רַבָּה רַבָּה לִגְזֵרָה שָׁוָה (נאמר כאן 'כי רבה רעת האדם' ונאמר בסדום 'זעקת סדם ועמרה כי רבה', ללמד מזה על זה).

וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם – מִשֶּׁהָיְתָה חַמָּה זוֹרַחַת וְעַד שֶׁהָיְתָה שׁוֹקַעַת לֹא הָיְתָה בָּהֶם תּוֹחֶלֶת (תקווה לטוב), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב (איוב כד, יד).

וְהָא כְּתִיב (והרי כתוב): חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים (שם, טז) (ואם כן בלילה חטאו, ולא ביום)? לָמָּה (חתרו בחושך)? שֶׁיּוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ (שם) (מפני שביום סימנו להם את הבתים).

מָה הָיוּ עוֹשִׂים? הָיוּ מְבִיאִים אַפּוֹפוֹלְסִימוֹן (שמן אפרסמון) וְשָׁף בְּאֶבֶן (ומורחים אותו על אבני הבית), וּבָאִים בַּלַּיְלָה וּמְרִיחִים וְחוֹתְרִים.

כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי חֲנִינָא בְּצִיפּוֹרִין (כשדרש כך רבי חנינא בציפורי), אִתְעֲבֵיד הַהוּא לֵילְיָא תְּלַת מֵאָה חֻתְרִין (נעשו באותו לילה שלוש מאות חתירות לבתים). הֲוָה לְהוֹן אַפּוֹפוֹלְסִימוֹן, מָה הֲווֹן צִפּוֹרָאֵי עָבְדִין (אילו היה להם שמן אפרסמון, מה היו אנשי ציפורי עושים)?! בִּתְמִיהָה (יש לקרוא זאת בלשון תמיהה).

דוינחם ה' כי עשה את האדם…

וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו):

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: (אמר הקדוש ברוך הוא:) תַּוְהוּת (חרטה) הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ (את האדם) מִלְּמַטָּה (בארץ), שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה (בשמים) לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי.

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: (אמר הקדוש ברוך הוא:) מִתְנַחֵם אֲנִי (נחמה היא לי) שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ (את האדם) מִלְּמַטָּה (בארץ), שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה (בשמים), כְּשֵׁם שֶׁהִמְרִיד בִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים (את יצורי הארץ) כָּךְ הָיָה מַמְרִיד בִּי אֶת הָעֶלְיוֹנִים (את יצורי השמים).

אָמַר רַבִּי אַיְבוּ: תַּוְהוּת (חרטה) הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי בּוֹ (באדם) יֵצֶר הָרָע, שֶׁאִלּוּלֵי (שאילו) לֹא בָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי.

אָמַר רַבִּי לֵוִי: מִתְנַחֵם אֲנִי (נחמה היא לי) שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ וְנִתַּן בָּאָרֶץ (שסופו למות ולהיקבר בארץ).

וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ – אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין (ארמון) עַל יְדֵי אַדְרִיכַל, רָאָה אוֹתָהּ (את הפלטין) וְלֹא עָרְבָה לוֹ (ולא מצאה חן בעיניו). עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְכָּעֵס (לכעוס)? (האם) לֹא עַל אַדְרִיכַל? כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ (התעצב הקדוש ברוך הוא על ליבו, שהוא שתכנן את בריאת האדם).

אָמַר רַבִּי אָסֵי: מָשָׁל לְשַׂר שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר (מתווך) וְהִפְסִיד. עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם? (האם) לֹא עַל הַסַּרְסוּר (המתווך)? כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

אֶפִּיקוֹרֶס (כופר) אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ: אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד (יודע את העתיד)? אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה): הֵן (כן). (אמר לו האפיקורס:) וְהָא כְּתִיב (והרי כתוב): וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ?

אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה): נוֹלַד לְךָ בֶּן זָכָר מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ (האפיקורס): הֵן (כן). אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה): מֶה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ (האפיקורס): שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל. אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה): וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת? אָמַר לוֹ (האפיקורס): בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא חֶדְוָתָא, בִּשְׁעַת אֶבְלָה אֶבְלָה (בשעת השמחה שמחה, בשעת האבל אבל).

אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה): כָּךְ מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (כך היה גם אצל הקדוש ברוך הוא),

דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹא יָבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם (לפני שבא המבול לעולם). מַאי טַעְמֵיהּ (מהיכן הוא לומד זאת)? וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֲבֵלוּת, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ (שמואל ב יט, ג).