אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִינוֹנִיתָא (כינוי של רבי חנינא על שם מקומו; או: מידה קטנה של זכות): אוּנְקִיָא אַחַת (משקל קטן של זכות; 'אי נקי' נדרש כמו 'אונקיא') הָיְתָה בְּיַד נֹחַ. אִם כֵּן לָמָּה נִמְלַט (מן המבול)? אֶלָּא בְּבֹר כַּפֶּיךָ (שם)(בניקיון כפיו של הקדוש ברוך הוא, כלומר בחסדו).
אינוניתא. מצאתי בפירש"י מיעוט אוזן זכות. ור"ל מדה קטנה של זכות כד"א משח אודנא וחוטרא אבתרא ובערוך ערך תתיא גרס אין תתיא אונקיא וכו' ופירושו פחות מאונקיא אחת של זכיות היו בידו תתיא תחת הח' מובלעת ורבי משה כלפו ז"ל היה אומר און תניא אונקיא פי' שתי אונקיות של און היה ביד נח עכ"ל. תניא שנים מלשון תניין און כד"א עמל ואון ובילקוט לא גרס ליה כלל:
אונקיא אינקי דרש נוטריקון אונקיא והוא משקל קטן שבמשתלות:
למה נמלט. ממי המבול:
אלא בבור כפיך. נקיון כפים של הקב"ה שנטה אליו חן וחסד וכדמפרש ואזיל:
אתיא. האי זה שאמר שנח ניצול רק בחסדי השי"ת:
[כי נחמתי כו'. ע"ל ס"פ כ"ח]:
רש"י
ס"א אינוניתא. מיעוט אוזן זכות שהיה לו לנח אונקיא וכו'. ע"כ:
אונקיא. משקל אונקיא של זכות א"כ למה נמלט בבור כפיו של הקדוש ברוך הוא שרצה הקב"ה להצילו כדי להעמיד העולם ממנו:
עץ יוסף
ימלט אי נקי שמאחר שמפורש בתורה שלא נמלט כי אם נח ועליו מפורש שהיה צדיק. ואיך אמר שאינו נקי על כן דורש אי נקי אינוניתא אונקיא כו':
אינוניתא אונקיא אחת כו' ז"ל המעריך א"ר חנינא נ"א עינתניא. וכן תמצא בירושלמי דברכות דף י"ג. וכן בפיאה דף ט"ז. ובערלה. ובשבת דף י'. וכן עיקר. ונ"ל שהוא תואר ע"ש מקומו כמו ענתותי. ונראין דברי רש"י ז"ל שכתב אונקיא אחת של זכות היה לנח כלו' זכות מועט. ודע כי אי נקי קא דריש כמו אנקיא עכ"ל ערך תתיא. ובילקוט אינו גורס תיבת אינוניתא:
כה אמר ה' וכו'. ופסוק זה מדבר בנח כמו שתרגם המתרגם כמה דאשתכח נח זכאה בדרא דטופנא ואמרית דלא לחבלותיה בדיל לקיימא עלמא מיניה וכו' ופי' שם רש"י התירוש זה נח שהיה מתוק כאשכול בדור המשוכל. ומצאתי בפירש"י ברכה הוא לא כתיב אלא בו בזכות הצדיקים שיעמדו ממנו וכך הם דברי רבי סימון בסוף הפרשה:
רש"י
כאשר ימצא התירוש באשכול. תרגם רבי יונתן כמה דאשתכח נח צדיקא בדרא דמבולא:
ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו. ס"א. כי ברכה הוא לא נאמר אלא בו מלמד שלא רצה הקב"ה להשחיתו בשביל הצדיקים שעתידין לעמוד ממנו ע"כ:
עץ יוסף
התירוש באשכול הוא ד"א ע"ל ונח מצא חן ופי' שבאשכול שלם לא מצא אלא ענב ותירוש אחד. וכרם כזה כדאי להשחיתו. אך בעבור שהיה בו ברכה בענב ותירוש האחד. אמר אל תשחיתהו. וכמעשה של החסיד. ומגודל חסידותו חשב אותה העוללה לטובה רבה. ונתן להקב"ה הודאה עליה. ולא בירך לאכלה בשבת שהרי היתה מחוברת. אלא נתן הודאה ושבח. אי נמי לאו שבת בראשית אלא בשביעית (ששמיטה נקראת שבת) שאז האילנות חרבים שיד הכל ממשמשים בהם. ולכן גם העוללות הקטנים חביבים אז. וכן כאן נח אף שלא היה צדיק גמור על כל זה בדור כזה היה חביב ומצא חן וכמו שתרגם המתרגם כמה דאשתכח נח זכאה בדרא דטופנא ואמרית דלא לחבלותיה בדיל לקיימא עלמא מיניה וכו'. ופירש שם רש"י התירוש זה נח שהיה מתוק כאשכול בדור המבול. ומצאתי בפרש"י ברכה הוא לא כתיב אלא בו בזכות הצדיקים שיעמדו ממנו. וכך הם דברי רבי סימון בסוף הפרשה:
ג' מציאות לטוב מצא. אבל לרע מצא עוד (בראשית מ"ד ט"ז. ירמיה כ"ג י"א). ומ"ש מצאתי (איוב ל"ג כ"ד) קאי על המלאך המליץ:
מציאות מצא שהיו חשובים מאד ושמח בזה כמוצא מציאה. שמצאם כלבבו שאברהם נתנסה ונמצא נאמן. וכן דוד אמר עליו מצאתי שמצאו שלם בענין מלכותו וכמ"ש בקש ה' איש כלבבו. וכן ישראל כשיצאו ממצרים שקבלו מצות ותורתו בתחלה בלב שלם והאמינו בו ללכת בארץ לא זרועה. וכמ"ש בש"ר פ' כ"ג גדולה האמונה וכו' (יפ"ת):
והא כתיב ונח מצא חן קס"ד דכיון דמצא חן היה חשוב ונאהב לה' מאד:
אבל הקב"ה לא מצא הענין הוא אף שהיה צדיק תמים בדורותיו. אבל כל צדקו לא היה אלא בדרך טבע העולם לא למעלה מן הטבע לשבור ולהכניע כל כוחות גופו ולמסור נפשו על קדושת בוראו כמו אברהם:
מצא חן במדבר והא ישראל מג' מציאות. ואעפ"כ כתוב עליהם מצא חן. ותירץ מצא דורו של ירמיה חן בזכות דור המדבר. שדורו של ירמיה לא היו טובים ומצאו חן ולא הקב"ה מצא אותם:
ומצאת את לבבו כו' ר"ל גם מצאו חן בזכות אברהם שכתוב אצלו ומצאת. וא"כ חסר ב' תיבות ובזכות אברהם. והיפ"ת והנזה"ק כתבו שצריכין למחוק הני תיבות ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכן בילקוט לא גרס לה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: (משל) לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ (והתחבר אליו). עַד הֵיכָן? עַד שֶׁהִשְׁלִיטוֹ (שנתן לו שלטון). כָּךְ (נהג הקדוש ברוך הוא בנח): נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (באסתר): וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן(אסתר ב, טו).
רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): (משל) לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ (והתחבר אליו). עַד הֵיכָן? עַד שֶׁנָּתַן לוֹ אֶת בִּתּוֹ. כָּךְ (נהג הקדוש ברוך הוא בנח): נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים(זכריה יב, י). עַד הֵיכָן (הגיע חינו של נח)? עַד שֶׁהָיָה (נח) יוֹדֵעַ לְהַבְחִין אֵיזוֹ בְּהֵמָה נִיזוֹנֵת בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם (בשעה השנייה של היום) וְאֵיזוֹ נִיזוֹנֵת בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה (בשעה השלישית של הלילה).
מתנות כהונה
לא מפרשין. אין חולקין על דברי ר' סימון האומר שנח לא ניצול בזכות עצמו ור' יוחנן כו' פליגי וכדמפרש ואזיל וכן תמצא לקמן פ' ל"א ונראה דה"ג ר' יוחנן ורשב"ל ורבנן מפרשין. דלקמן מביא גם כן דברי רבנן:
ודבקו. מדבקו אליו ומתחבר עמו:
וימצא יוסף כו'. וזה היה חן ואהבה התלוי בחכמתו וכשרון מעשיו וכן היה חנו של נח:
עד היכן. הגיע נטיית חנו של נח:
רש"י
ס"א. לא מפרשין. כלומר אין נותנים חילוק בין מציאתו של נח למציאת דוד וישראל שאף על פי לא תלה הכתוב מציאתו של נח בהקב"ה כמו שתלה במצאתי דוד עבדי במצאתי ישראל אף על פי כן צדיק גמור היה נח ואין צריך ליתן חילוק במציאות:
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מפרשין. כלומר ודאי לא היה נח כדאי ואין מציאותו כמציאת דוד וישראל:
לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד. כלומר פגע באדם נכרי שלא הכירו אלא מתוך שהיה מהלך יחיד ריחם עליו ונטפל לו:
דבקו עד שקשר עמו. ולא מפני טובתו של נכרי נטפל זה אצלו אלא מפני טובתו של נכרי נטפל זה אצלו אלא מפני טובתו של זה שמצאו. כך הקב"ה לא ריחם על נח מפני טובתו וחסידותו אלא מפני חסידותו וטובתו של הקב"ה שרצה להעמיד העולם ממנו:
ר"ש בן לקיש אומר. רבי יוחנן וריש לקיש כולם שוים בדעת אחת שלא היה נח כדאי אלא זה ממשיל משל שהקדוש ברוך הוא אהבו עד שנתן לו בתו וזה אומר עד שקשר עמו אהבה ע"כ:
עץ יוסף
לא מפרשים שסוברים שמ"ש מצא חן כפשוטו וכנ"ל:
שהיה מהלך בדרך על שהלך בדרך לבדו והיה מצטער שאין לו צוותא ופגע באדם אחד לצוותא וקשר עמו אהבה אף שלא היה כדאי לזה. כך נח מצאו הקב"ה בדור של תהו וקשר עמו אהבה אף שלא היה ראוי:
וימצא יוסף חן בעיניו וגו'. וישרת אותו. ור"ל אף שמצא חן לא ויתר לו כלום כי שרתו. אף כאן אף שמצא חן הסגירו בתיבה לשרת להחיות והעופות:
עד שהשליטו אף כאן ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו':