מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת נח

בראשית רבה · פרשה לב

הפרשה במקרא · בראשית ז, א–יטהפסוקים הנדרשים

א וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא־אַתָּ֥ה וְכׇל־בֵּיתְךָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה כִּֽי־אֹתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדּ֥וֹר הַזֶּֽה׃ ב מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ׃ ג גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָאָֽרֶץ׃ ד כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־כׇּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ ה וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖הוּ יְהֹוָֽה׃ ו וְנֹ֕חַ בֶּן־שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וְהַמַּבּ֣וּל הָיָ֔ה מַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃ ז וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָ֠יו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל׃ ח מִן־הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהוֹרָ֔ה וּמִ֨ן־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה וּמִ֨ן־הָע֔וֹף וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־רֹמֵ֖שׂ עַל־הָֽאֲדָמָֽה׃ ט שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל־נֹ֛חַ אֶל־הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־נֹֽחַ׃ י וַיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃ יא בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כׇּֽל־מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃ יב וַיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃ יג בְּעֶ֨צֶם הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם־וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי־נֹ֑חַ וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל־הַתֵּבָֽה׃ יד הֵ֜מָּה וְכׇל־הַֽחַיָּ֣ה לְמִינָ֗הּ וְכׇל־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְכׇל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ לְמִינֵ֑הוּ וְכׇל־הָע֣וֹף לְמִינֵ֔הוּ כֹּ֖ל צִפּ֥וֹר כׇּל־כָּנָֽף׃ טו וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־נֹ֖חַ אֶל־הַתֵּבָ֑ה שְׁנַ֤יִם שְׁנַ֙יִם֙ מִכׇּל־הַבָּשָׂ֔ר אֲשֶׁר־בּ֖וֹ ר֥וּחַ חַיִּֽים׃ טז וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהֹוָ֖ה בַּֽעֲדֽוֹ׃ יז וַֽיְהִ֧י הַמַּבּ֛וּל אַרְבָּעִ֥ים י֖וֹם עַל־הָאָ֑רֶץ וַיִּרְבּ֣וּ הַמַּ֗יִם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־הַתֵּבָ֔ה וַתָּ֖רׇם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ יח וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֛יִם וַיִּרְבּ֥וּ מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַתֵּ֥לֶךְ הַתֵּבָ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ יט וְהַמַּ֗יִם גָּ֥בְר֛וּ מְאֹ֥ד מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַיְכֻסּ֗וּ כׇּל־הֶֽהָרִים֙ הַגְּבֹהִ֔ים אֲשֶׁר־תַּ֖חַת כׇּל־הַשָּׁמָֽיִם׃

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית ז, א–יט (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה לב · 11 סעיפים

אויאמר ה' לנח בא אתה וכל…

וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה (בראשית ז, א).

כְּתִיב (כתוב): תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה' (תהלים ה, ז) – מְדַבֵּר בְּדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל.

דֹּבְרֵי כָזָב (שם) – הֵן וְדִבּוּרָן (יאבדו הם ודיבורם). רַבִּי פִּינְחָס אָמַר: הֵן וּמְדַבְּרוֹתֵיהֶן (הם ומנהיגיהם; או: הם והנהגותיהם).

אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה (שם) – זֶה (אחיתופל) הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְזֶה (דואג) הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.

(אחיתופל התיר גילוי עריות,) שֶׁנֶּאֱמַר בַּאֲחִיתֹפֶל: בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ (שמואל ב טז, כא), וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב (שכתוב): וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם (שמואל ב יז, ב), וּכְתִיב (וכתוב): וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ (שם).

וְזֶה (דואג) הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים:

נַחְמָן בְּרֵיהּ (בנו) דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי (אמר): אָמַר (דואג) לְשָׁאוּל: וְכִי יֵשׁ אִישׁוּת (נישואים תקפים) לְדָוִד? הֲלֹא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הוּא וְחָשׁוּב כַּמֵּת! וְעַכְשָׁיו הַתֵּר קוּנְעָתוֹ (את אשתו) וַעֲשֵׂה אוֹתוֹ זִיטְוִיטוֹס (מופקר, מי שהוצא מכלל החיים), וּכְאִלּוּ הוּא מֵת וְדָמוֹ מֻתָּר וְאִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת. עָמַד שָׁאוּל וְנָתַן מִיכַל אֵשֶׁת דָּוִד עַל פִּיו (על פי דואג) לְפַלְטִי בֶּן לַיִשׁ.

וּשְׁפִיכַת דָּמִים, דִּכְתִיב (שכתוב): וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי ה' (שמואל א כב, יז), אֲבָל דּוֹאֵג הֲרָגָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים (שם, יח).

יְתָעֵב ה' (תהלים ה, ז) – שֶׁאֵינָן לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים (אינם קמים לתחייה ואינם עומדים לדין).

וַאֲנִי [בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ] (שם, ח) – (אמר דוד:) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי, וּמַה בֵּינִי לְבֵינָם? אֶלָּא שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי (חסד) וְאָמַרְתָּ לִי: גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ [לֹא תָמוּת] (שמואל ב יב, יג).

דָּבָר אַחֵר: תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב (תהלים ה, ז) – מְדַבֵּר בְּדוֹר הַמַּבּוּל: הֵן וְדִבּוּרָן כָּזָב. רַבִּי פִּינְחָס אָמַר: הֵן וּמְדַבְּרוֹתֵיהֶן (הם ומנהיגיהם; או: הם והנהגותיהם).

אִישׁ דָּמִים (שם) – שֶׁנֶּאֱמַר: לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב (איוב כד, יד).

וּמִרְמָה (תהלים ה, ז) – שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם (בראשית ו, יג).

יְתָעֵב ה' (תהלים ה, ז) – שֶׁאֵינָם לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים (אינם קמים לתחייה ואינם עומדים לדין).

וַאֲנִי [בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ] (שם, ח) – (אמר נח:) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי, וּמַה בֵּינִי לְבֵינָם? אֶלָּא שֶׁגָּמַלְתַּנִי טוֹבָה וְאָמַרְתָּ לִי: בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה.

בדבר אחר בא אתה .

דָּבָר אַחֵר: בֹּא אַתָּה [וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה] (בראשית ז, א).

כְּתִיב (כתוב): כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ (תהלים יא, ז).

רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יוֹסֵי אָמְרוּ: אֵין לְךָ אָדָם אוֹהֵב בֶּן אֻמָּנוּתוֹ (את מי שעוסק במקצועו), אֲבָל הֶחָכָם אוֹהֵב בֶּן אֻמָּנוּתוֹ (חכם אחר), כְּגוֹן רַבִּי חִיָּא דְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא דְּרַבִּי חִיָּא (כגון רבי חייא שאהב את רבי הושעיא, ורבי הושעיא שאהב את רבי חייא), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת בֶּן אֻמָּנוּתוֹ (את הצדיק), שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ (שם) – זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה [וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי].

גכתיב ה' צדיק יבחן ורשע ואהב…

כְּתִיב (כתוב): ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהלים יא, ה).

אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: הַיּוֹצֵר הַזֶּה (יוצר קנקני חרס) אֵינוֹ בּוֹדֵק קַנְקַנִּים מְרוֹעָעִים (רעועים), שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לָקוּשׁ עֲלֵיהֶם אַחַת עַד שֶׁהוּא שׁוֹבְרָם (שלא יספיק להקיש עליהם פעם אחת וכבר ישבור אותם). וּמִי (ואת מה) הוּא בּוֹדֵק? בְּקַנְקַנִּים יָפִים (חזקים), אֲפִלּוּ מֵקִישׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה פְעָמִים אֵינָם נִשְׁבָּרִים. כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן (שם), וּכְתִיב (וכתוב): וְהָאֱ־לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם (בראשית כב, א).

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה: הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה (מעבד הפשתן), בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַפִּשְׁתָּן שֶׁלּוֹ יָפָה (טובה), כָּל שֶׁהוּא כּוֹתְשָׁהּ (ככל שהוא חובט בה) הִיא מִשְׁתַּבַּחַת, וְכָל זְמַן שֶׁהוּא מַקִּישׁ עָלֶיהָ הִיא מִשְׁתַּמֶּנֶת (נעשית משובחת יותר), וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַפִּשְׁתָּן שֶׁלּוֹ רָעָה, אֵינוֹ מַסְפִּיק לָקוּשׁ עָלֶיהָ אַחַת עַד שֶׁהִיא פּוֹקַעַת (לא יספיק להקיש עליה פעם אחת וכבר היא נקרעת). כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן (תהלים יא, ה).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ שְׁתֵּי פָּרוֹת, אַחַת כֹּחָהּ יָפֶה (חזקה) וְאַחַת כֹּחָהּ רַע (חלשה), עַל מִי הוּא נוֹתֵן אֶת הָעֹל? (האם) לֹא עַל זֹאת שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה? כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן (שם).

ה' צַדִּיק יִבְחָן (שם) – זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ [בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי].

כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי –

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מָצִינוּ שֶׁאוֹמְרִים מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו וְכֻלּוֹ שֶׁלֹא בְּפָנָיו, שֶׁכֵּן הוּא (הכתוב) אוֹמֵר בְּנֹחַ: אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה (בראשית ו, ט) – שֶׁלֹא בְּפָנָיו, וּכְתִיב (וכתוב): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי – בְּפָנָיו.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר: מָצִינוּ שֶׁאוֹמְרִים מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם (הקדוש ברוך הוא) בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרוּ לֵא־לֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ (תהלים סו, ג), שֶׁלֹא בְּפָנָיו (הכתוב) אוֹמֵר: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (תהלים קלו, א).

דמכל הבהמה הטהורה

מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה –

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְרַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר (מכפר) חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי (אמרו): מָצִינוּ שֶׁעִקֵּם (שהאריך בלשון עקיפה) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ תֵּבוֹת (מילים) בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹא לְהוֹצִיא דְּבַר טֻמְאָה מִתּוֹךְ פִּיו, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, 'וּמִן הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא [וּמִן הַבְּהֵמָה] אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא.

אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי מְנַשֶּׁה: אַף כְּשֶׁבָּא (הכתוב) לוֹמַר לָהֶם (לישראל) סִימָנֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה, לֹא פָתַח לָהֶם אֶלָּא בְּסִימָנֵי בְּהֵמָה טְהוֹרָה (אלא בסימן הטהרה שיש בה):

'אֶת הַגָּמָל כִּי לֹא מַפְרִיס פַּרְסָה' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא [אֶת הַגָּמָל] כִּי מַעֲלֵה גֵרָה (ויקרא יא, ד).

'וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי אֵינֶנּוּ מַפְרִיס פַּרְסָה' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא [וְאֶת הַשָּׁפָן] כִּי מַעֲלֵה גֵרָה (שם, ה).

'וְאֶת הַחֲזִיר כִּי אֵינֶנּוּ מַעֲלֶה גֵרָה' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא [וְאֶת הַחֲזִיר] כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא (שם, ז).

גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה –

אִם תֹּאמַר שִׁבְעָה מִכָּל מִין, נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן שֶׁאֵין לוֹ בֶּן זוּג, אֶלָּא שִׁבְעָה זְכָרִים וְשִׁבְעָה נְקֵבוֹת.

(אמר הקדוש ברוך הוא:) לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָהֶם, אֶלָּא לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.

הכי לימים עוד שבעה

כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה [אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה] –

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: הֵן (אנשי דור המבול) עָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם (שעתידה להינתן למשה בארבעים יום), לְפִיכָךְ: אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: הֵם קִלְקְלוּ אֶת הַצּוּרָה שֶׁנִּתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם (את צורת העובר, הנוצרת בארבעים יום), לְפִיכָךְ: אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם –

רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: קִיּוּמֵיהּ (מה שמקיים את העולם). רַבִּי אָבוּן אָמַר: יְקוּמִינֵיהּ (היישוב שבו, הארץ המיושבת).

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: זֶה קַיִן (שנאמר בו 'ויקם קין'), הָיָה תָּלוּי בְּרִפְיוֹן (תלוי באוויר; או: עונשו תלוי ועומד), וּבָא מַבּוּל וּשְׁטָפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם (בראשית ז, כג).

וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' – זֶה שִׁכּוּן לְכִנּוּס בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף (פסוק זה מוסב על כינוס הבהמה, החיה והעוף אל התיבה).

וונח בן שש מאות שנה והמבול…

וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם –

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנַת הַמַּבּוּל אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן (אינה נמנית במניין שנותיו של נח).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו) רַבִּי נְחֶמְיָה: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן, עוֹלָה הִיא בִּתְקוּפוֹת וּבְחֶשְׁבּוֹנוֹת (נמנית היא בחשבון התקופות והשנים שמבריאת העולם).

וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ [וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל] –

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נֹחַ מְחֻסַּר אֲמָנָה (אמונה) הָיָה, אִלּוּלֵי שֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד קַרְסֻלָּיו לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה.

זויהי לשבעת הימים ומי המבול

וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל –

מְלַמֵּד שֶׁתָּלָה לָהֶם (שהמתין להם, לאנשי דור המבול) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְלֹא עָשׂוּ.

דָּבָר אַחֵר: וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים –

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם. מַאי טַעֲמָא (מהיכן לומדים זאת)? (שנאמר:) וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ (בראשית ו, ו), וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֲבֵלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ (שמואל ב יט, ג).

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית: הֵם (אנשי דור המבול) חָטְאוּ בְּגַלְגַּל הָעַיִן שֶׁהוּא דּוֹמֶה לַמַּיִם, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פָּרַע (לא נפרע, לא העניש) מֵהֶם אֶלָּא בַּמָּיִם.

אָמַר רַבִּי לֵוִי: הֵם קִלְקְלוּ סִילוֹנִית (צינור, כלומר את דרך התשמיש) שֶׁלָּהֶם, אַף הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא) שִׁנָּה לָהֶם סִדּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם: דֶּרֶךְ אֶרֶץ (דרכו של עולם) הַמָּטָר יוֹרֵד וְהַתְּהוֹם עוֹלֶה (תחילה יורד המטר ואחר כך עולה התהום), דִּכְתִיב (שכתוב): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ (תהלים מב, ח), בְּרַם הָכָא (אבל כאן): נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וְאַחַר כָּךְ: וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ (בראשית ז, יא).

חבעצם היום הזה בא נח אמר…

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם נִכְנַס נֹחַ לַתֵּבָה בַּלַּיְלָה, עַכְשָׁו יִהְיוּ כָּל דּוֹרוֹ אוֹמְרִים כָּךְ: לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים בּוֹ (לא ידענו שהוא נכנס), וְאִלּוּ הָיִינוּ יוֹדְעִים בּוֹ לֹא הָיִינוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס! אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (באמצע היום, לעיני כול) בָּא נֹחַ, דִּרְגִישׁ לֵיהּ יְמַלֵּל (מי שהדבר מפריע לו – ידבר וימחה).

הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה – הֵמָּה (נח ובני ביתו) עִקָּר וְהַכֹּל טְפֵלָה (טפל) לָהֶם.

כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי אַסֵּי לְחַבְרַיָּה (לחבורת החכמים): פְּרָט לְמוֹרָטַיָּא וּלְקִטְּעַיָּא (לעופות שנמרטו נוצותיהם ולעופות שנקטע אחד מאיבריהם), שֶׁהֵן פְּסוּלִין לְקָרְבְּנוֹת בְּנֵי נֹחַ.

וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה – אָמַר רַבִּי אַסֵּי: פְּרָט לִסְרוּחִין (לבעלי איבר יתר; או: למסורסים) וְלִמְחֻסְּרֵי אֵבָרִים, שֶׁפְּסוּלִים לְקָרְבַּן בְּנֵי נֹחַ.

וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה – אָמַר לוֹ נֹחַ (לקדוש ברוך הוא): וְכִי קַנִּיגִי אֲנָא (וכי צייד אני, שאדע להביא מכל מין זכר ונקבה)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הקדוש ברוך הוא): מָה אִכְפַּת לָךְ? 'מוּבָאִים' אֵין כְּתִיב (לא נאמר), אֶלָּא הַבָּאִים – מֵאֵילֵיהֶן הָיוּ בָּאִים.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ה' וּקְרָאוּ [אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה] (ישעיה לד, טז) – וּמָה אִם לְהִסָּגֵר בַּתֵּבָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הָיוּ בָּאִים מֵאֵילֵיהֶן, לְהִפָּטֵם (לאכול ולשבוע) מִבְּשַׂר גִּבּוֹרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (שיבואו מאליהם), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): בֶן אָדָם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב עַל זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם, בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם (יחזקאל לט, יז–יח).

וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ – אָמַר רַבִּי לֵוִי: (משל) לְשַׂר שֶׁקָּבַע דְּרוֹלוֹמוֹסְיָא (גזרת הרג כללית; או: חיל צבא) שֶׁלּוֹ בַּמְּדִינָה (בעיר), וְנָטַל אוֹהֲבוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִין (כדי להגן עליו), נָתַן סְפָרָגוֹס (חותם) שֶׁלּוֹ עָלָיו.

כָּךְ וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ – בִּקְּשׁוּ (אנשי דור המבול) לַהֲפֹךְ הַתֵּבָה, וְהִקִּיפָהּ (הקדוש ברוך הוא) אֲרָיוֹת שֶׁלֹא יִגְּעוּ בוֹ (בנח).

טויהי המבול ארבעים יום על הארץ…

וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ [וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ] – רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: כָּךְ הָיְתָה תֵּבָתוֹ שֶׁל נֹחַ מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם, כַּסְּפִינָה הַזּוֹ שֶׁהִיא מְשֻׁקַּעַת וְעוֹמֶדֶת בַּלָּמֵין (בנמל).

וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם [וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם] – אָמַר רַבִּי פִּינְחָס מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי: כָּךְ הָיְתָה תֵּבָתוֹ שֶׁל נֹחַ שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּעַל שְׁתֵּי קוֹרוֹת (כמו על שתי קורות עץ שצפות על המים), כְּמִן טְבֶרְיָא לְסוּסְתָא (כמו ששטים מטבריה לסוסיתא, שתי ערים קרובות על שפת הכינרת).

יוהמים גברו מאד מאד על הארץ

וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ [וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם] –

רַבִּי יוֹנָתָן סְלַק לְמִצְלֵי בִּירוּשָׁלַיִם (עלה להתפלל בירושלים). עֲבַר בְּהָדֵין פְּלָטָאנֵיס (עבר במקום ששמו פלטאניס, הוא הר גריזים) וַחֲמָתֵיהּ חַד שָׁמְרַיי (וראה אותו שומרוני אחד).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו השומרוני): לְהֵיכָן אַתְּ אָזֵיל (לאן אתה הולך)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יונתן): לְמֵיסַק לְמִצְלֵי בִּירוּשָׁלַיִם (לעלות להתפלל בירושלים).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו השומרוני): לָא טַב לָךְ לְמִצְלֵי בְּהָדֵין טוּרָא בְּרִיכָא, וְלָא בְּהַהוּא בֵּיתָא קַלְקַלְתָּא (האם לא טוב לך להתפלל בהר המבורך הזה, ולא בבית האשפה ההוא)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יונתן): לָמָּה הוּא בְרִיךְ (למה הוא מבורך)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו השומרוני): דְּלָא טָף בְּמוֹי דְּמַבּוּלָא (שלא הוצף במי המבול).

נִתְעַלְּמָה (התשובה) מֵעֵינֵי רַבִּי יוֹנָתָן וְלֹא הֱשִׁיבוֹ לְשָׁעָה (לזמן מה). אָמַר לוֹ חַמָּרֵיהּ (מנהיג החמור של רבי יונתן): רַבִּי, תַּרְשֵׁינִי (תן לי רשות) וַאֲנִי מְשִׁיבוֹ. אָמַר לוֹ (רבי יונתן): הֵין (כן).

אֲמַר לֵיהּ (אמר החמר לשומרוני): אִין מִן טוּרַיָּיא רָמַיָּא הוּא, הָא כְתִיב (אם מן ההרים הגבוהים הוא, הרי כתוב): וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים, וְאִין מִן מָכַיָּא הוּא – לָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ קְרָיָא וְלָא אַחְשְׁבֵיהּ כְּלוּם (ואם מן הנמוכים הוא – לא השגיח בו הכתוב ולא החשיב אותו כלל).

מִיָּד יָרַד לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן מֵעַל הַחֲמוֹר וְהִרְכִּיבוֹ (את החמר) שְׁלֹשָׁה מִילִין, וְקָרָא עָלָיו שְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת:

לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ (דברים ז, יד) – אֲפִלּוּ בַּבֶּהָמוֹת (במנהיגי הבהמות) שֶׁבָּכֶם (אין מי שעקר מתשובה).

כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ (שיר השירים ד, ג) – הָרֵיקִין (הריקים מתורה) שֶׁבָּכֶם רָצוּף (מלאים) תְּשׁוּבוֹת כְּרִמּוֹן.

וְהָדֵין (והמקרא השלישי הזה): כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' (ישעיה נד, יז).

יאחמש עשרה אמה רבי יהודה ורבי…

חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה [מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים] – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו):

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה בָּהָר (מעל ההר) וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה (אמה) בַּבִּקְעָה (מעל הבקעה).

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה בָּהָר, אֲבָל בַּבִּקְעָה כָּל שֶׁהֵן (כמה שהיו, לפי עומק הבקעה).

וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ, כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו –

רַבִּי שְׁמוּאֵל חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא חַבְרְהוֹן דְּרַבָּנָן (חתנו של רבי חנינא, חברם של החכמים) אוֹמֵר: כָּאן הוּא (הכתוב) עוֹשֶׂה נְשָׁמָה רוּחַ (קורא לנשמה 'רוח'), וּלְהַלָּן (ובמקום אחר, בבריאת האדם) הוּא עוֹשֶׂה נְשָׁמָה נֶפֶשׁ (קורא לנשמה 'נפש', שנאמר שם: נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה). מִנַּיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר כָּאן לְהַלָּן וְאֶת הָאָמוּר לְהַלָּן כָּאן? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'חַיִּים' 'חַיִּים' לִגְזֵרָה שָׁוָה.

מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ – פְּרָט לַדָּגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הֵן (הדגים) הָיוּ בִּכְלַל מְאֻסָּפִין (בכלל מי שנגזר עליהם להיאסף ולמות), אֶלָּא שֶׁבָּרְחוּ לַיָּם הַגָּדוֹל, לָאוֹקְיָנוֹס.

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם, וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ – רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי (אמר): 'אַךְ' – מִעוּט, שֶׁאַף הוּא (נח) הָיָה גוֹנֵחַ דָּם (משתעל ויורק דם) מִפְּנֵי הַצִּנָּה (הקור).