מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת לך לך

בראשית רבה · פרשה מ

הפרשה במקרא · בראשית יב, י–טזהפסוקים הנדרשים

י וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃ יא וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃ יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃ יג אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃ יד וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃ טו וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃ טז וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית יב, י–טז (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה מ · 6 סעיפים

אויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה…

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם – כְּתִיב (כתוב): הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ (תהלים לג, יח).

הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו (שם) – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ־לֹהִים אַתָּה (בראשית כב, יב).

לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ (תהלים לג, יח) – שֶׁנֶּאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם (מיכה ז, כ).

לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם (תהלים לג, יט) – מִמִּיתָתוֹ שֶׁל נִמְרוֹד (מן המיתה שגזר נמרוד על אברהם).

וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב (שם) – (שנאמר): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.

בויהי רעב בארץ רבי פינחס בשם…

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ – רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִין (מציפורי) פָּתַח (את דרשתו בפסוק): אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ (תהלים צד, יב) – וְאִם בָּא (המתייסר) לְהַקְפִּיד (להתרעם על ייסוריו) – וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ (שם). מַה כְּתִיב (מה כתוב) בְּאַבְרָהָם? וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ (בראשית יב, ב). כֵּיוָן שֶׁיָּצָא (מחרן) קָפַץ עָלָיו רְעָבוֹן, וְלֹא קָרָא תִּגָּר (ולא התלונן) וְלֹא הִקְפִּיד, אֶלָּא: וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם.

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַח: טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו (תהלים קיא, ה) – טֵרוּף (טלטול ונדודים) נָתַן לִירֵאָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא (בעולם הבא): יִזְכֹּר לְעוֹלָם [בְּרִיתוֹ] (שם). מַה כְּתִיב (מה כתוב) בְּאַבְרָהָם? וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ (בראשית יב, ב). כֵּיוָן שֶׁיָּצָא קָפַץ עָלָיו רְעָבוֹן, וְלֹא הִקְפִּיד וְלֹא קָרָא תִּגָּר (ולא התלונן), אֶלָּא: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ [וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם].

גוירד אברם מצרימה לגור שם עשרה…

וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם – עֲשָׂרָה רְעָבוֹן (אירועי רעב) בָּאוּ לָעוֹלָם: אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְכוּלֵּיהּ עִנְיָנָא (וכל העניין) עַד: וְאֶחָד לֶעָתִיד לָבוֹא, (שנאמר): לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' (עמוס ח, יא), כְּדִלְעֵיל (כמו שנאמר למעלה על הפסוק): מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' (בראשית ה, כט).

רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק (אמרו): עִקַּר אַוְתֶּנְטְיָאָה (עיקר תוקפו) שֶׁלּוֹ (של הרעב שבא בימי דוד) לֹא הָיְתָה אֶלָּא בִּימֵי דָוִד, וְלֹא הָיָה רָאוּי לָבוֹא אֶלָּא בִּימֵי שָׁאוּל, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה (ענף רך של שקמה, כלומר חלש מלעמוד ברעב) וְגִלְגְּלוֹ (דחה אותו) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאוֹ בִּימֵי דָּוִד.

שִׁילוֹ חָטְיָה וְיוֹחָנָה מִשְׁתַּלְּמָא (שילו חטא ויוחנן משלם)? לְפִיכָךְ (משום כך) כֻּלָּם (כל הרעבונות) לֹא בָּאוּ אֶלָּא בִּימֵי בְּנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים שֶׁהֵם יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהֶן, וְלֹא בִּימֵי בְּנֵי אָדָם שְׁפוּפִים (חסרי כוח), שֶׁאֵינָן יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהֶן.

אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה: מָשָׁל לְזַגָּג (אומן עושה כלי זכוכית) שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קֻפָּה (סל) מְלֵאָה כּוֹסוֹת וּדְיַטְרוּטִין (וכלי זכוכית נאים), וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִתְלוֹת אֶת קֻפָּתוֹ הָיָה מֵבִיא יָתֵד וְתוֹקְעָהּ וְנִתְלֶה בָּהּ (לבדוק אם תעמוד במשקלו), וְאַחַר כָּךְ הָיָה תּוֹלֶה אֶת קֻפָּתוֹ. לְפִיכָךְ לֹא בָּאוּ (הרעבונות) בִּימֵי בְּנֵי אָדָם שְׁפוּפִים (חסרי כוח) אֶלָּא בִּימֵי בְּנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים שֶׁהֵן יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהֶם.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֲוֵי קָרֵי עֲלֵיהוֹן (היה קורא עליהם): נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ (ישעיה מ, כט).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר: שְׁנַיִם (שני רעבונות) בָּאוּ בִּימֵי אַבְרָהָם. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא (אמר): אֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ וְאֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם.

רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֵלִיָּהוּ – רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת (עצירת גשמים) הָיָה.

רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֱלִישָׁע – רָעָב שֶׁל מְהוּמָה (מלחמה) הָיָה.

רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים – רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא (אמר): אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם סְאִין הָיוּ (נמכרות במטבע אחד) וְנַעֲשׂוּ אַרְבָּעִים וְאֶחָת (כלומר היוקר היה מועט).

וְהָא תָנֵי (והרי שנינו): לֹא יֵצֵא אָדָם לְחוּץ לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן סָאתַיִם שֶׁל חִטִּים הוֹלְכוֹת (נמכרות) בְּסֶלַע (מטבע כסף). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקַּח (לקנות), אֲבָל אִם הָיָה מוֹצֵא לִקַּח (לקנות), אֲפִלּוּ סְאָה בְּסֶלַע לֹא יֵצֵא לְחוּץ לָאָרֶץ.

דויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה כל…

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה – כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הוּא (אברהם) עִמָּהּ (עם שרה), וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לָהּ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ? אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה (מתנוול מטורח הדרך), וְזוֹ (שרה) עָמְדָה בְּיָפְיָהּ.

רַבִּי זְעֵירָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר: (אמר אברהם לשרה:) הָלַכְנוּ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר וְלֹא מָצָאנוּ אִשָּׁה נָאָה כְּמוֹתֵךְ, עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ נִכְנָסִים לִמְקוֹם כְּעוּרִים וּשְׁחוֹרִים (על אחת כמה וכמה) – אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ (בראשית יב, יג).

רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אָבוּן אָמַר: שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הָיוּ עִקָּר וְעָשׂוּ עַצְמָן טְפֵלָה (טפלים לאישה) וְנַעֲשׂוּ טְפֵלָה: אַבְרָהָם וּבָרָק.

בָּרָק (היה עיקר, שנאמר): וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים (שופטים ד, ו). (ועשה עצמו טפל, שנאמר:) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ (שם, ח).

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: (כך אמר ברק לדבורה:) אִם תֵּלְכִי עִמִּי לְקֶדֶשׁ, אֵלֵךְ עִמָּךְ לְחָצוֹר, וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לְקֶדֶשׁ, לֹא אֵלֵךְ עִמָּךְ לְחָצוֹר. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: אִם תֵּלְכִי עִמִּי לְשִׁירָה, אֵלֵךְ עִמָּךְ לְמִלְחָמָה, וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לְשִׁירָה, לֹא אֵלֵךְ עִמָּךְ לְמִלְחָמָה.

וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ (שופטים ד, ט) – אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן: לָשׁוֹן יְוָנִי הִיא 'אֶפֶס' (ביוונית פירושו: הנח). אָמְרָה לוֹ (דבורה לברק): מָה אַתְּ (אתה) סָבוּר, שֶׁתִּפְאַרְתָּהּ שֶׁל שִׁירָה נִמְסְרָה לְךָ לְבַדֶּךָ? אֶתְמְהָא (בתמיהה)!

וְנַעֲשָׂה (ברק) טְפֵלָה (טפל לדבורה, שנאמר): וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם (שופטים ה, א).

אַבְרָהָם הָיָה עִקָּר (שנאמר): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ (בראשית יב, ה). עָשָׂה עַצְמוֹ טְפֵלָה (שנאמר): אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ [לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ] (שם, יג). וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה לָהּ (שנאמר): וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ (שם, טז).

הויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים…

וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים – וְשָׂרָה הֵיכָן הָיְתָה? נְתָנָהּ (אברהם) בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ.

כֵּיוָן דִּמְטָא לְמִכְסָא (כיוון שהגיע אברהם לבית המכס), אָמְרִין לֵיהּ (אמרו לו המוכסים): הַב מִכְסָא (תן מכס)! אֲמַר (אמר אברהם): אֲנָא יָהֵיב מִכְסָא (אני נותן מכס).

אָמְרִין לֵיהּ (אמרו לו המוכסים): מָאנִין אַתְּ טָעִין (בגדים אתה נושא; או: כלים אתה נושא)? אֲמַר (אמר אברהם): אֲנָא יָהֵיב דְּמָאנִין (אני נותן מכס של בגדים).

אָמְרִין לֵיהּ (אמרו לו המוכסים): דְּהַב אַתְּ טָעִין (זהב אתה נושא)? אֲמַר (אמר אברהם): אֲנָא יָהֵיב מִן דִּדְהַב (אני נותן מכס של זהב).

אָמְרוּ לֵיהּ (אמרו לו המוכסים): מְטַכְּסִין אַתְּ טָעִין (משי אתה נושא)? אֲמַר (אמר אברהם): דִּמְטַכְּסֵי אֲנָא יָהֵיב (מכס של משי אני נותן).

(אמרו לו המוכסים:) מַרְגָּלְיָן אַתְּ טָעוּן (מרגליות אתה נושא)? אֲמַר (אמר אברהם): אֲנָא יָהֵיב דְּמַרְגָּלְיָן (אני נותן מכס של מרגליות).

אָמְרִין לֵיהּ (אמרו לו המוכסים): לָא אֶפְשָׁר אֶלָּא דִּפְתַחְתְּ וְחַמֵּית לָן מַה בְּגַוַּהּ (אי אפשר, אלא תפתח ותראה לנו מה בתוכה).

כֵּיוָן שֶׁפְּתָחָהּ (את התיבה) הִבְהִיקָה כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם מִזִּיוָהּ (של שרה).

רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בַּר חַגַּי מִשֵּׁם רַבִּי יִצְחָק אָמְרֵי (אמרו): אִיקוֹנִין (דמות יופייה) שֶׁל חַוָּה נִמְסְרוּ לְרָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת (ניתנה ליפות שבכל דור).

לְהַלָּן (באבישג השונמית) כְּתִיב (כתוב): וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד (מלכים א א, ד) – מַגַּעַת עַד אִיקוֹנִין (דמות יופייה) שֶׁל חַוָּה, בְּרַם הָכָא (אבל כאן, בשרה): כִּי יָפָה הִוא מְאֹד – מְאֹד מֵאִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה (יותר מדמות יופייה של חוה).

וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה [וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה] – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִתְעַלָּה וְהוֹלֶכֶת (מחירה היה עולה והולך). חַד (אחד) אֲמַר: אֲנָא יָהֵיב מְאָה דִנָּרִין וְאֵעָלֵל עִמַּהּ (אני נותן מאה דינרים ואכנס עימה לבית פרעה). וְחַד (ואחד) אֲמַר: אֲנָא יָהֵיב מָאתָן וְאֵעָלֵל עִמַּהּ (אני נותן מאתיים ואכנס עימה).

אֵין לִי אֶלָּא בַּעֲלִיָּתָן (למדתי שערכם של הצדיקים עולה והולך רק בזמן גדולתם), בִּירִידָתָן (בזמן שפלותם) מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר (ירמיה לח, יג) – מַעֲלִין אוֹתוֹ (מעלים את ערכו).

אֵין לִי אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם (ישעיה יד, ב).

וולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן…

וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר. וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ –

רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: צֵא וּכְבֹשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ (וסלול את הדרך) לִפְנֵי בָנֶיךָ.

אַתְּ (אתה) מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב) בְּבָנָיו:

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ (בראשית יב, י), בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מה, ו).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם (בראשית יב, י), וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה (במדבר כ, טו).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): לָגוּר שָׁם (בראשית יב, י), וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ (בראשית מז, ד).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ (בראשית יב, י), בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ (בראשית מג, א).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב (בראשית יב, יא), בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): וּפַרְעֹה הִקְרִיב (שמות יד, י).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ (בראשית יב, יב), וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ [וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן] (שמות א, כב).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ (בראשית יב, יג), וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): וַיֵּיטֶב אֱ־לֹהִים לַמְיַלְּדֹת (שמות א, כ).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה (בראשית יב, יד), וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה (שמות א, א).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה (בראשית יג, ב), וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב (תהלים קה, לז).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה [אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ], וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם [לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ] (שמות יב, לג).

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב): וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו (בראשית יג, ג), וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (כתוב): אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר לג, א).