מדרש ארצישראלי
דף הבית / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה ה

הפרשה במקרא · בראשית א, ט–יגפרשה פתוחה

ט וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃ י וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ יא וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ יב וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ יג וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃ {פ}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית א, ט–יב (מודגשים).

הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה ה · 10 סעיפים

אויאמר אלהים יקוו המים כתיב מן…

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם – כְּתִיב (כתוב): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל [רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן] (תהלים קד, ז).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר אַמֵּי אָמַר: יֵעָשֶׂה מִדָּה לַמַּיִם (יקוו – מלשון קו מידה), וְהֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (וכמו מה שנאמר): וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם (זכריה א, טז).

רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִקָּווּ לִי הַמַּיִם (יצפו לי המים, מלשון תקווה) מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּהֶם (למה שאני עתיד לעשות בהם).

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין (ארמון) וְהוֹשִׁיב בְּתוֹכָהּ אִלְּמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִין וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמָנוֹלִין (ובהסרת סודר הראש לכבודו). אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִין (אילו היו הדיירים מדברים ולא אילמים) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (שהיו משבחים אותי)! אֶתְמְהָא (בתמיהה).

הוֹשִׁיב בָּהּ הַמֶּלֶךְ דָּיוֹרִין (דיירים) פִּקְחִין (שאינם אילמים). עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין (והשתלטו על הארמון), אָמְרוּ: אֵין פָּלָטִין (ארמון) זוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁלָּנוּ הִיא. אָמַר הַמֶּלֶךְ: תַּחְזֹר פָּלָטִין (הארמון) לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה.

כָּךְ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ (שבחו) שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם (תהלים צג, ד). וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים (המים)? אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה' (שם).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אִם אֵלּוּ (המים) שֶׁאֵין לָהֶן לֹא פֶּה וְלֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר, וַהֲרֵי הֵן מְקַלְּסִין (משבחים) אוֹתִי, כְּשֶׁאֶבְרָא אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

עָמַד דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ (בקדוש ברוך הוא), עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, (עמד) דּוֹר הַפְלָגָה וּמָרַד בּוֹ.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְפֻנּוּ אֵלּוּ (בני האדם) וְיַעַמְדוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָן (המים) שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהֶן מִקֹּדֶם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה (בראשית ז, יב).

באל מקום אחד רבי יודן בשם…

אֶל מָקוֹם אֶחָד – רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם (כל העולם כולו היה מלא מים), וְאַתָּה אוֹמֵר: אֶל מָקוֹם אֶחָד?! אֶתְמְהָא (בתמיהה).

מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת (שקי עור) נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין (באולם). נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן, מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן? מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן (את האוויר שבהן) וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָד (ומניח אותן בפינה אחת).

כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֵי בְרֵאשִׁית וְסִלְּקָן בְּיָם אוֹקְיָנוֹס, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ (איוב יב, טו), (ונאמר:) וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם (איוב ט, ח).

גאמר רבי לוי המים היו אומרים…

אָמַר רַבִּי לֵוִי: הַמַּיִם הָיוּ אוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ: נֵלֵךְ וְנַעֲשֶׂה קִלּוּסִין (שבחים, בקיום גזרתו) לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם [יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם] (תהלים צג, ג).

רַבִּי לֵוִי אָמַר: דֶּרֶךְ הַיָּם, דֶּרֶךְ הַיָּם (דכים נדרש: דרך ים. אמרו המים זה לזה: נלך בדרך אל הים).

רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: לְדוּכְתָּא פְּלוֹנִית וּלְזָוִית פְּלוֹנִיתָא גַּלְגַּלָּא פְּלָנִיתָא (למקום פלוני ולפינה פלונית יירד גל מים פלוני).

רַב הוּנָא אָמַר: לְהָדָךְ יַמָּא, לְהָדָךְ יַמָּא (אל הים הזה, אל הים הזה, הוא האוקיינוס).

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנִינָא אָמַר: לְדוּכְסָאִים, לְדוּכְסָאִים (לשביל הים; או: לממשלת הים).

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: קְלָטָן הַיָּם (קלט הים את המים), הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם (איוב לח, טז) – עַד קִלּוּטִין דְּיַמָּא (עד המקומות שבהם הים קולט את המים).

רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): דּוֹכִים – קַבְּלוּנוּ, מְדֻכָּנִים אָנוּ – קַבְּלוּנוּ (אמרו המים לים: נדכאים אנו, קבל אותנו, כתושים אנו, קבל אותנו).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה: הַמַּיִם הָיוּ עוֹלִים הָרִים וְיוֹרְדִים תְּהוֹמוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאוֹקְיָנוֹס, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ [בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם] (תהלים קד, ח). אֵיזֶה מָקוֹם יָסַדְתָּ לָהֶם? זֶה אוֹקְיָנוֹס.

דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּהוּ: אוֹקְיָנוֹס גָּבֹהַּ מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵימָיו הֵם שׁוֹתִים (וכל בני העולם שותים ממימיו של האוקיינוס).

דאמר רבי לוי יש מן הדרשנים…

אָמַר רַבִּי לֵוִי: יֵשׁ מִן הַדַּרְשָׁנִים שֶׁהֵם דּוֹרְשִׁין, כְּגוֹן בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא: נַעֲשָׂה קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַטְרוֹן (מורה דרך) לְמֹשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים (דברים לב, מט), (וכך) נַעֲשָׂה קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַטְרוֹן (מורה דרך) עַל הַמַּיִם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): קוֹל ה' עַל הַמָּיִם (תהלים כט, ג).

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: לֹא פֵּרְשׁוּ (נפרדו) הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים מִן הָעֶלְיוֹנִים אֶלָּא בִּבְכִיָּה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ (איוב כח, יא).

רַבִּי תַּנְחוּם מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא (מביא את הלימוד מהפסוק הבא): עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ [מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם] לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם [בַּשָּׁמַיִם] (ירמיה י, יב–יג), וְאֵין לְקוֹל (ואין פירוש 'לקול') אֶלָּא בֶּכִי, הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע [נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים] (ירמיה לא, יד).

האמר רבי יוחנן תנאין התנה הקדוש…

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּנָאִין הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם שֶׁיְּהֵא נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיָּשָׁב הַיָּם [לִפְנוֹת בֹּקֶר] לְאֵיתָנוֹ (שמות יד, כז) – לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ (הקדוש ברוך הוא).

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא עִם הַיָּם בִּלְבָד הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי (ישעיה מה, יב) – מִיָּדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי (מן השעה שידיי נטו את השמים ציוויתי את כל צבאם):

צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל.

צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתְּקוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי (דברים לב, א).

צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם [וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן] (יהושע י, יב).

צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְּכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָעֹרְבִים מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר (מלכים א יז, ו).

צִוִּיתִי אֶת הָאוּר (האש) שֶׁלֹא תַּזִּיק לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל.

צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לְקוֹל יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר: נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם (יחזקאל א, א).

צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה (יונה ב, יא).

ואמר רבי אלעזר מתחלת בריתו של…

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם. לָמָּה (נאמר) הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם [וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ] (עמוס ה, ח), הַקֹּרֵא לְמֵי הַיָּם (עמוס ט, ו), שְׁתֵּי פְּעָמִים? אַחַת בְּדוֹר הַמַּבּוּל וְאַחַת בְּדוֹר אֱנוֹשׁ, בִּשְׁבִיל: וְהָאֱ־לֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו (קהלת ג, יד).

מָשָׁל לִמְדִינָה (לעיר) שֶׁמָּרְדָה בַּמֶּלֶךְ. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ לִגְיוֹן (גדוד חיילים) קָשֶׁה וְהֵקִיפָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ (את הלגיון) בְּנֵי הַמְּדִינָה (העיר) וְיִתְיָרְאוּ מִלְּפָנָיו (מלפני המלך).

כָּךְ לָמָּה כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם (תהלים לג, ז)? בִּשְׁבִיל: יִירְאוּ מֵה' כָּל הָאָרֶץ (שם, ח).

זבנהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא…

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם (בדרך כלל) אָדָם מְפַנֶּה (מרוקן) כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ (לתוך) כְּלִי רֵיקָן, שֶׁמָּא (האם ירוקן) כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ כְּלִי מָלֵא? כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם (כל העולם כולו היה מלא מים), וְאַתְּ (ואתה) אוֹמֵר: אֶל מָקוֹם אֶחָד? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (מקום קטן הכיל הרבה).

וְדִכְוָותֵהּ (וכמותו): וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן [אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע] (במדבר כ, י). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כִּמְלוֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה (כגודל פתחה של נפה קטנה) הָיְתָה בָּהּ (בפני הסלע), וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין בָּהּ? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (מקום קטן הכיל הרבה).

וְדִכְוָותֵהּ (וכמותו): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם [מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן] (שמות ט, ח). אָמַר רַב הוּנָא: וְכִי חָפְנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הָיְתָה מַחֲזֶקֶת שְׁמוֹנָה קְמָצִים?! אֶתְמְהָא (בתמיהה). לֹא דָמֵי הַהוּא דְּחָפַן לְהַהוּא דְּקָמַץ, הַהוּא דְּחָפַן תְּרֵי מֵהַהוּא דְּקָמַץ (אין דומה מי שחופן למי שקומץ, מי שחופן נוטל כפליים ממי שקומץ), וּכְתִיב (וכתוב): וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה (שם), נִמְצֵאת חָפְנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הָיְתָה מַחֲזֶקֶת שְׁמֹנָה קְמָצִים (את מלוא חופניהם של משה ושל אהרן). אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (מקום קטן הכיל הרבה).

וְדִכְוָותֵיהּ (וכמותו) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא: אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים (שמות כז, יח), וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם?! אֶתְמְהָא (בתמיהה). אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (מקום קטן הכיל הרבה).

וְדִכְוָותֵהּ (וכמותו): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה (יהושע ג, ט). רַב הוּנָא אָמַר: זְקָפָן (העמיד יהושע את ישראל זקופים) בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: סְמָכָן (הצמיד אותם זה לזה) בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. רַבָּנָן אָמְרִין (חכמים אומרים): צִמְצְמָן (דחק אותם) בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן.

אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ: מִמַּה שֶּׁהֶחֱזִיקוּ (הכילו) שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן אֶתְכֶם, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁשְּׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּינֵיכֶם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵ־ל חַי בְּקִרְבְּכֶם (שם, י).

וְאַף בִּירוּשָׁלַיִם (כך היה), דִּתְנַן (כמו ששנינו): עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים (עולי הרגל עמדו בעזרה צפופים, וכשהשתחוו היה רווח ביניהם).

רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי חָנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר: אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל אֶחָד (היו לכל אחד כשהשתחווה) וְאַמָּה מִכָּל צַד, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַ͏ִם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם (ירמיה ג, יז).

רַבִּי יוֹחָנָן סָלֵיק לְמִשְׁאַל שְׁלָמֵהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא (עלה לשאול בשלומו של רבי חנינא), אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב וְדָרֵישׁ בְּהָדֵין פָּסוּק (מצא אותו יושב ודורש בפסוק הזה): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַ͏ִם כִּסֵּא ה' (שם).

אָמַר לוֹ (רבי יוחנן): רַבִּי, וְכִי מַחֲזֶקֶת הִיא (האם מכילה) יְרוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה'?

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי חנינא): הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהּ (לירושלים): הַאֲרִיכִי, הַרְחִיבִי, קַבְּלִי אֻכְלוּסַיִךְ (את המוני בנייך), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ (ישעיה נד, ב). לָמָּה? כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי (שם, ג).

חויקרא אלהים ליבשה ארץ למה נקרא…

וַיִּקְרָא אֱ־לֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ – לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ? שֶׁרָצְתָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ (בוראה).

רַבִּי נָתָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר: אֲנִי אֵ־ל שַׁדַּי (בראשית יז, א) – אֲנִי (הוא) שֶׁאָמַרְתִּי לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן (שאילו לא אמרתי כך) הָיוּ מוֹתְחִים וְהוֹלְכִין (היו נמתחים ומתפשטים) עַד עַכְשָׁיו.

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים – אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא: וַהֲלוֹא יָם אֶחָד הוּא, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (ומה מלמד הכתוב באמרו) יַמִּים? אֶלָּא אֵינוֹ דּוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מֵעַכּוֹ לָעוֹלֶה מִצִּידוֹן וְלָעוֹלֶה מֵאַסְפַּמְיָא (מספרד).

טויאמר אלהים תדשא הארץ תני בשם…

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ – תָּנֵי (שנינו) בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן: שְׁלֹשָׁה נִכְנְסוּ לְדִין וְאַרְבָּעָה יָצְאוּ מְחֻיָּבִין (חייבים בדין), וְאֵלּוּ הֵן: אָדָם וְחַוָּה וְנָחָשׁ נִכְנְסוּ לְדִין, וְנִתְקַלְּלָה הָאָרֶץ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ (בראשית ג, יז) – שֶׁתְּהֵא מַעֲלָה לְךָ דְּבָרִים אֲרוּרִים, כְּגוֹן יַתּוּשִׁים וּזְבוּבִין, פַּרְעוֹשִׁין.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִגְדְּלָאָה (מהיישוב מגדל): אַף הֵן (היתושים, הזבובים והפרעושים) יֵשׁ בָּהֶן הֲנָאָה (תועלת).

וְלָמָּה נִתְקַלְּלָה (הארץ)? רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: שֶׁעָבְרָה עַל הַצִּוּוּי, שֶׁכָּךְ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא [עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי] – מַה הַפְּרִי נֶאֱכָל אַף הָעֵץ נֶאֱכָל, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא [עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי] (בראשית א, יב) – הַפְּרִי נֶאֱכָל וְהָעֵץ אֵינוֹ נֶאֱכָל.

רַבִּי פִּנְחָס אָמַר: אַף הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, סָמְכָה (סמכה דעתה שבכך היא באה) לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאָהּ: עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי (שם) – אֲפִלּוּ אִילָנֵי סְרָק (עצים שאינם נותנים פרי) עָשׂוּ פֵּרוֹת.

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן (לדעתו של רבי יהודה בן רבי שמעון) נִיחָא (מובן מדוע נתקללה), אֶלָּא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי פִּנְחָס (לדעתו של רבי פנחס) לָמָּה נִתְקַלְּלָה? אֶלָּא כְּאֵינָשׁ דְּאָמַר: יְהוֹן לָיְיטִין בִּיזַיָּא דְּהָדֵין מֵנִיק (כאדם שאומר: יהיו ארורים השדיים שהיניקו את זה).

יויהי ערב ויהי בקר יום שלישי…

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי – יוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ גִּבּוֹרִים (שלישי – מלשון שלישים, גיבורי מלחמה), הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם (יחזקאל כג, כג).

כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הַבַּרְזֶל הִתְחִילוּ הָאִילָנוֹת מְרַתְּתִים (מפחדים). אָמַר לָהֶן (הברזל): מַה לָּכֶם מְרַתְּתִים (מפחדים)? עֵץ מִכֶּם אַל יִכָּנֵס בִּי (אל ייעשה עץ מכם ידית לגרזן), וְאֵין אֶחָד מִכֶּם נִזּוֹק.